כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון

    טלפון שבור

    114 תגובות   יום רביעי, 21/7/10, 21:28

    אני מביטה באחותי המדברת בטלפון.

    שעות על גבי שעות ישבה ושוחחה עם חברותיה בטלפון.

    ממני נבצר הדבר בשל חירשותי.

    אפילו כדי לקבוע להיפגש עם חברותיי, הייתי צריכה לבקש מאמי שתצלצל בשמי.

    פעם אחד צלצל נער וביקש לדבר עמי בטלפון. רבים מידידיי שכחו את היותי חרשת וחשבו שאני יכולה לדבר איתם בטלפון. אמי הסבירה לו שאינני יכולה לדבר בטלפון. הנער הנבוך טרק את הטלפון ואפילו לא ידעתי מי היה הנער.

    כך היה בילדותי ובנערותי.

    אך מאז מים רבים זרמו (או לא...) בכנרת ופלאי הטכנולוגיה שיפרו את יכולת התקשורת שלי עם הזולת בעיקר דרך המיילים והפלאפון, שבאמצעותו יכולה לקבוע ולשוחח עם כל אחד דרך הודעות SMS.

     ''

    ילדיי נולדו חרשים אך נותחו בגיל שנה וזכו לקבל את מתנת השמיעה בזכות שתל השבלול.

    ידענו שלא כל המושתלים מצליחים לדבר בטלפון וחלקם מצליח בסיוע אמצעי תמיכה טכנולוגיים נוספים.

    קיווינו שילדינו יוכלו לדבר בטלפון.

     ''

    במהלך הנופש באילת יצאו איתי ויואל למסע ריינג'רים בהרים. אני ושירה בילינו יחדיו במלון. היינו בחדר, כשהפלאפון צלצל.

    "סבא בטלפון", הגשתי לשירה את הפלאפון.

    היא אחזה בפלאפון נרגשת.

    "סבא צבי?", שאלה.

    הקשיבה לרגע ואז אמרה,

    "איתי!".

    "שירה, זה לא איתי", התעקשתי. הרי המספר שהופיע על הצג היה של אבא שלי, "זה סבא צבי".

    "סבא?", תמהה וצחקה,"זה איתי!".

    היא החלה לדבר בפלאפון ומשפטים רבים התגלגלו מפיה,

    -"איתי, מתי אתם חוזרים?".

    -"הייתי עם אמא במשחקייה".

    -"היה חור בבובה החדשה שלך, אז הלכתי עם אמא לחנות להחליף לך בובה. בחרנו לך קוף".

    "אבל שירה", קטעתי אותה, "זה לא איתי, זה סבא".

    "אמא, לא", היא הנידה בראשה, בטוחה בעצמה, "זה איתי!".

    היא צחקקה לתוך הפלאפון ואני גיחכתי לעצמי, שבטח סבא צבי לא מבין למה היא חושבת שהוא איתי.

    "שירה, זה סבא", ניסיתי שוב לשכנע אותה.

    אך היא התעלמה והמשיכה לדבר אל "איתי" בטלפון. התפלאתי והרהרתי שכנראה שירה אינה שומעת טוב בטלפון כמו שחשבנו. היא אפילו לא יודעת מי מדבר איתה.

    אחרי שיחה של 10 דקות הגישה לי שירה בחזרה את הפלאפון,

    "איתי אמר שנחכה לו בחוץ. הם תיכף מגיעים".

    "אבל זה לא היה איתי", ממש השתוממתי מהדמיון של שירה.

    אבל היא התעקשה, משכה בידי לכיוון הדלת של החדר.

    יצאנו מחוץ לחדר, הבטתי בחלונות המסדרון, שהשקיפו אל הנוף של אילת. ראיתי את המכוניות בכביש ואז נפל לי לפתע האסימון!.

    יואל ואיתי, שסיימו את הטיול בהרים, היו ברכב של הוריי, שהשאילו לנו את רכבם לנסיעה הארוכה לאילת. יואל שידע ששירה רוצה לדבר עם איתי (סימסתי לו), חייג מהפלאפון של הרכב וכך הופיע לי המספר של אבא שלי על הצג ובלבל אותי לחלוטין.

    הבטתי בילדה הקטנה שלי נדהמת. מבינה שהיא כל כך שומעת טוב בטלפון והיתה כל כך בטוחה, שאיתי מדבר איתה, שלא נתנה לי לבלבל אותה.

    "סליחה, שירה", רכנתי מולה, "זה אכן איתי, התבלבלתי, חשבתי שסבא צלצל, כי הם דיברו מהטלפון של האוטו של סבא".

    היא הביטה בי בעיניים צוחקות,

    "אני ידעתי שזה איתי. אני מכירה את הקול שלו!. את מבולבלת!".

    "נכון", הסכמתי איתה.

    בדיוק ראינו את איתי ויואל מתקרבים, הילדים זינקו אחד אל השנייה והתחבקו.

    "איתי צחק כל הזמן בשיחה עם שירה", אמר לי יואל.

    לא התפלאתי. הוא בטח שמע אותי מתעקשת שהוא סבא צבי והוא התגלגל מצחוק מכך...

     ''

    שירה, שהיתה חולה, שכבה לידי וביקשה לדבר עם איתי, שיצא עם יואל לצפון.

    הם שוב ניהלו שיחה עירנית וארוכה ביניהם.

    "אמא, הוא רוצה לשאול אותך משהו", היא הגישה לי את הפלאפון.

    נדתי בראשי,

    "אני לא יכולה לדבר בטלפון. אני לא שומעת".

    "הה", אמרה שירה והתאוששה מהר,

    "איתי!, אמא לא יכולה לדבר איתך בטלפון. היא לא שומעת", הזכירה לאחיה הבכור.

    "אבל אתה יכול לשאול אותי ואני אשאל את אמא", הציעה לו.

    היא הקשיבה בקשב רב ופנתה אליי,

    "הוא שואל כמה זה 60 כפול 10?".

    חייכתי. הילד הזה אוהב לשאול אותי שאלות בחשבון...

    "תגידי לו ש 60 כפול 10 זה 600", מיהרתי לענות, מוקסמת מכך שהם מצאו את הדרך לשתף אותי, למרות שאינני יכולה לדבר בטלפון..

     ''

    לשמחתנו הרבה הילדים מצליחים לשמוע היטב בטלפון ואף נהנים לשוחח ביניהם, כשהם אינם נמצאים ביחד. הם גם נהנים לדבר עם הסבים.

    אנו מעודדים אותם לכך וכ"כ שמחים שעבור הילדים, שנולדו חרשים כמוני, כן יש את האפשרות לפטפט בטלפון.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (114)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/8/10 20:06:

      צטט: אבא הוריד ראש 2010-08-09 16:35:14

      מרגש וצפונה מכך..
      (על אף שהסיפור מתרחש בדרום של אילת)
      אפשר ללמוד המון מהסיפור הזה על הסטיגמה ועך כך שאת המלחמה העיקרית בסטיגמה אדם צריך להתחיל על ידי קבלתו את עצמו.

      נכנסתי לכרטיס שלך בעקבות התייחסות לביקורות של "קורעת ספרים" על הספר שלי.
      http://cafe.themarker.com/post/1682623/
      ועכשיו כבר מאוד רוצה שתקראי אותו!
      פשוט בגלל שחשובה לי דעתך
      שולח לך הודעה בפרטי

       

      תודה. לכבוד לי שחשובה לך הדעה שלי.

      אגיב לך בפרטי.

        9/8/10 20:05:

      צטט: אורית-ב 2010-08-08 18:20:45

      ורד יקרה,
      הדברים הקטנים שרובנו אפילו לא מקדישים להם מחשבה הופכים כל-כך משמעותיים כשהם אינם מובנים מאליהם.
      כמו, למשל, לדבר בטלפון.
      ואת, בסיפור המקסים הזה, הזכרת לי את האמת הזאת.
      תודה.

      נ.ב. חזרתי...

       

      כן. אנשים מתייחסים לדברים כמובן מאליהם עד שהם מאבדים אותם.

      שמחה שחזרת. התגעגעתי אליך.

        9/8/10 20:03:

      צטט: תמר הגינגית 2010-08-08 18:02:45

      ורד ורד ורד עשית לי פה חם בלב :) אני מכירה אנשים שלא משנה כמה הם שומעים (לכאורה) עדיין התקשורת איתם היא טלפון שבור... אצלכם, לעומת זאת, התקשורת זורמת חמה שמחה אנושית ומלבבת. ואיתי - כבר מחשב את הימים לכיתה א' ? :)

       

      ועוד איך מחשב את הימים לכיתה א'.

      הוא ממש מחכה לכך ומקווה שלא יתאכזב...

      תודה על מה שכתבת לי.

        9/8/10 16:35:
      מרגש וצפונה מכך..
      (על אף שהסיפור מתרחש בדרום של אילת)
      אפשר ללמוד המון מהסיפור הזה על הסטיגמה ועך כך שאת המלחמה העיקרית בסטיגמה אדם צריך להתחיל על ידי קבלתו את עצמו.

      נכנסתי לכרטיס שלך בעקבות התייחסות לביקורות של "קורעת ספרים" על הספר שלי.
      http://cafe.themarker.com/post/1682623/
      ועכשיו כבר מאוד רוצה שתקראי אותו!
      פשוט בגלל שחשובה לי דעתך
      שולח לך הודעה בפרטי
        8/8/10 18:20:
      ורד יקרה,
      הדברים הקטנים שרובנו אפילו לא מקדישים להם מחשבה הופכים כל-כך משמעותיים כשהם אינם מובנים מאליהם.
      כמו, למשל, לדבר בטלפון.
      ואת, בסיפור המקסים הזה, הזכרת לי את האמת הזאת.
      תודה.

      נ.ב. חזרתי...
        8/8/10 18:02:
      ורד ורד ורד עשית לי פה חם בלב :) אני מכירה אנשים שלא משנה כמה הם שומעים (לכאורה) עדיין התקשורת איתם היא טלפון שבור... אצלכם, לעומת זאת, התקשורת זורמת חמה שמחה אנושית ומלבבת. ואיתי - כבר מחשב את הימים לכיתה א' ? :)
        31/7/10 18:23:

      צטט: עידית. 2010-07-31 07:45:34

      אני אוהבת את הסיפורים שלך מאוד!

      (ושבה לקרוא אותם מפעם לפעם, )

       

      תודה לך. כיף שבאת לבקר.

        31/7/10 18:22:

      צטט: טוב טוב הגמד 2010-07-29 19:19:16

      מחמם את הלב :)

      וכמה טוב שגם את יכולה להשתמש בסלולרי
      בעזרת SMS

      ה- SMS בעיניי הוא המצאה נפלאה.

      בזכותו יכולה להיות בקשר עם אחרים ולא להיות תלויה באף אחד אחר.

      תודה.

       

        31/7/10 18:21:

      צטט: טלי פרי 2010-07-29 15:59:46

      ורד יקרה,
      תודה שהבאת את הפוסט הזה על טלפונים ואנשים עם בעיות שמיעה. ילדיך מקסימים.
      טלי*

       

      תודה לך טלי.

      כיף לראותך כאן.

        31/7/10 18:21:

      צטט: גן עדן לאנשים חושבים 2010-07-29 15:47:01

      מקסים

       

      תודה לך.

        31/7/10 07:45:
      אני אוהבת את הסיפורים שלך מאוד!

      (ושבה לקרוא אותם מפעם לפעם, )
        31/7/10 07:37:

      צטט: עמוס כחלון 2010-07-28 23:22:37

      **********

       

      תודה רבה.

        31/7/10 07:35:

      צטט: sherry refael 2010-07-28 20:31:44

      מרגשת כתמיד *שלך שרי

       

      תודה רבה לך.

        31/7/10 07:09:

      צטט: אילת פורת 2010-07-27 20:27:46

      תיאור מרתק ורד ((:

      תודה. 

        29/7/10 21:36:

      צטט: .רות המואביה 2010-07-26 11:16:46

      דברים טריוויאליים..לפעמים מובנים מאליהם..
      אך זה לא תופס לגבי כל אחד.

      את בשבילי דוגמא למופת.
      את מקסימה ובכל סיפור שלך מהחיים את רק מראה את הטוב. הרבה אושר מהילדים ..לכל אורך החיים . הרבה נחת.
      תודה לך.
      *

       

      תודה לך שאת תמיד מפרגנת לי!.

        29/7/10 20:12:

      צטט: * אילת השחר * 2010-07-26 05:51:43

      לחג האהבה

      קבלו כוכב באהבה.

       

               

                       ''

       

      תודה לך על ביקורך.

        29/7/10 20:12:

      צטט: עט להשכיר ניצה צמרת 2010-07-26 04:17:56

      דברים פשוטים ומובנים מאליהם לרוב האנשים, הופכים לסיפור משפחתי על תקשורת וקשר, על שיתוף והתמודדות. אני כמובן מתרגשת מכל סיפור שלך על הילדים ועליכם. תודה ורד.

       

      תודה גם לך. אני תמיד נהנית לקרוא את תגובותיך על הפוסטים שלי.

        29/7/10 20:11:

      צטט: cherryn 2010-07-25 23:19:07

      איזה כיף לכם שהילדים ממלאים אתכם באושר.
      המשיכו להנות.

      צ'רי

       

      תודה לך, צ'רי.

        29/7/10 19:19:
      מחמם את הלב :)

      וכמה טוב שגם את יכולה להשתמש בסלולרי
      בעזרת SMS
        29/7/10 15:59:
      ורד יקרה,
      תודה שהבאת את הפוסט הזה על טלפונים ואנשים עם בעיות שמיעה. ילדיך מקסימים.
      טלי*
      מקסים
        28/7/10 23:22:
      **********
        28/7/10 21:46:

      צטט: לילית בת גרב 2010-07-25 23:00:20

      תודה לך.
      על הרגעים הקטנים, ועל החלון שאת פותחת לנו "השומעים" לעולם שלך.

      זה מרגש תמיד ומלמד המון.
      שיהיה לכם שבוע מצוין.

       

      תודה גם לך, שנכנסת דרך החלון שפתחתי :-)

        28/7/10 20:31:
      מרגשת כתמיד *שלך שרי
        28/7/10 20:02:

      צטט: pozit 2010-07-25 14:16:59

      מרגש לקרוא אותך ושמחה בשימחתך ------

      הילדים שומעים ומשוחחים לכאורה נישמע פשוט............

      מי היה מאמין שלפני דור לא מצאו פיתרון...........

      פוזית*.

       

      שתל השבלול הוא המצאה נפלאה

      ואני שמחה שלפחות ילדיי נולדו בתקופה הנכונה ויכולים ליהנות מפלאי הטכנולוגיה שמאפשרת להם שמיעה.

        28/7/10 20:01:

      צטט: shauli-nameri 2010-07-25 13:07:26

      תודה על תשומת ה''

       "מזמור לדוד, ה' רעי לא אחסר!
      בנאות דשא ירביצני, על מי מנחות ינהלני,
      נפשי ישובב, ינחני במעגלי צדק למען שמו.
      גם כי אלך בגיא צלמות - לא אירע רע,

       כי אתה עמדי; שבטך ומשענתך המה ינחמני.
      תערך לפני שלחן נגד צררי,

       דשנת בשמן ראשי, כוסי רויה,
      אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי

       ושבתי בבית ה' לארך ימים". (תהילים כ"ג)

      '' 

      תודה על ביקורך

       

        28/7/10 20:01:

      צטט: anaatti 2010-07-24 15:42:43

      כייף לקרא זאת,,
      כייף לקרא זאת דרך כתיבתך הנהדרת,,
      שירה המתוקה שהפתיעה אותך,,




      [לצערי,
      כבר יותר מיומיים אין כוכבים לי]

       

      שמחה על תגובתך ועלכך שנהנית לקרוא.

        28/7/10 19:58:

      צטט: מ.י.כ.ל. 2010-07-23 23:40:52

      ורד, הילדים שלך מקסימים!!!

       

      לא רק שהם שומעים ומדברים בטלפון,

      הם למדו מהוריהם לשמוע גם דרך הלב.

       

      תודה לך. ריגשת אותי מאד.

        27/7/10 20:27:
      תיאור מרתק ורד ((:
        26/7/10 11:16:
      דברים טריוויאליים..לפעמים מובנים מאליהם..
      אך זה לא תופס לגבי כל אחד.

      את בשבילי דוגמא למופת.
      את מקסימה ובכל סיפור שלך מהחיים את רק מראה את הטוב. הרבה אושר מהילדים ..לכל אורך החיים . הרבה נחת.
      תודה לך.
      *
        26/7/10 05:51:

      לחג האהבה

      קבלו כוכב באהבה.

       

               

                       ''

      דברים פשוטים ומובנים מאליהם לרוב האנשים, הופכים לסיפור משפחתי על תקשורת וקשר, על שיתוף והתמודדות. אני כמובן מתרגשת מכל סיפור שלך על הילדים ועליכם. תודה ורד.
        25/7/10 23:19:
      איזה כיף לכם שהילדים ממלאים אתכם באושר.
      המשיכו להנות.

      צ'רי
        25/7/10 23:00:
      תודה לך.
      על הרגעים הקטנים, ועל החלון שאת פותחת לנו "השומעים" לעולם שלך.

      זה מרגש תמיד ומלמד המון.
      שיהיה לכם שבוע מצוין.
        25/7/10 20:47:

      צטט: saskia 2010-07-23 21:54:46

      מצויין.
      כוכב באיחור...
      נעמה

       

      תודה רבה, נעמה.

        25/7/10 20:46:

      צטט: ורד נוי 2010-07-23 21:47:24

      ורד, את פשוט מקסימה

       

      תודה. הסמקתי מהמחמאה.

        25/7/10 20:46:

      צטט: גימלאית 3 2010-07-23 18:28:08

      שלום ורד יקרה

      כאשר אני מגיעה לבלוג שלך אני קודם כל מתבוננת בכותרת

      סקרנית מה ממתין כאן.

      צילומים וכתיבה מרתקת

      ותמיד אני מוצאת את עצמי נשאבת לתוך הכתיבה שלך.

      נ פ ל א

      פשוט

      נ פ ל א

      ''

       

      ההרגשה הדדית.

      גם אני מוקסמת מכל סיפוריך

      וכל ביקור בבלוגך הוא תענוג עבורי.

      תודה לך על האנימציה המקסימה!.

        25/7/10 20:45:

      צטט: אני-מיכל 2010-07-23 17:04:45

      איזה פוסט מקסים ואופטימי.
      וכאמרת הפולניות - שתזכו להמון נחת מהילדים שלכם!

       

      תודה לך חיוך

        25/7/10 20:44:

      צטט: כורך דברים 2010-07-23 08:40:53

      יכולת ההסתגלות וההתגברות של ילדים היא מדהימה.
      על אף הקשיים והמאמץ הנדרש, אני רואה תמיד שזה גם בריא להם, כשרואים את התוצאות בהמשך החיים.

       

      כן. ילדים מסתגלים מהר יותר אפילו המבוגרים.

      ואם מפגינים גישה חיובית ומשדרים אותה לילדים, אז הילדים פורחים.

      כך זה אצלנו ולשמחתי הילדים עם בטחון עצמי גבוה.

      תודה על מה שכתבת.

        25/7/10 20:43:

      צטט: אהבת לוטוס הזהב 2010-07-23 08:27:41

      ורד מקסימה שכמוך
      מעבר לכך שמשמח ומרגש לדעת שניתן לשפר אכויות השמיעה לחרשים ויישמת זאת על ילדייך שלא מפסיקים לרגש אותך ואותנו בשל דברים שלגבינו טריוויאלים לחלוטין, אני מוצאת כל פעם מחדש שאת, את מתוקה אמיתית וכובשת אותי כל פעם מחדש.
      נשיקות לשבת נפלאה יקירה.

       

      תודה רבה לך, יקירתי. מאד התרגשתי לקרוא את תגובתך המפרגנת.

        25/7/10 20:11:

      צטט: The light, 2010-07-23 07:07:36

      ורד,יואל,איתי ושירה
      המשפחה שלכם יושבת אצלי בלב. גם אצל אמא. אנחנו כל כך אוהבים אתכם. מתרגשים כל פעם מחדש. האם יש סיכוי שגם את ויואל תעברו את ניתוח ההשתלה? הנה ליריתוש ואיריס עברו, זה יקל עליכם מאוד,יגלה עולם חדש שיחבר אתכם ואת הילדים לדרך תקשורתית נוספת. אתם כבר מדברים בשפת הסימנים וקוראים שפתייםף מה שאנחנו לא ממש יודעים , לכם יש יתרון עלינו. חשבו על כך האם זה אפשרי? במה זה כרוך? האם זה מסוכן? חיממתם את לבי*שבת שלום

       

      תודה על מה שכתבת. ריגשת אותי.

      אני כנראה לעולם לא אעבור את ניתוח ההשתלה. כמו שכתבתי בעבר לי הניתוח לא יהיה יעיל כלל, כי אני חרשת מלידה ולא הפקתי תועלת כלל ממכשירי שמיעה, כך שאין לי זכרון שמיעתי. לא אוכל גם עם שתל שבלול לשמוע ולהבין דיבור בלי קריאת שפתיים. הניתוח מעולה עבור ילדים חרשים ועדיף לעשות את הניתוח כמה שיותר מוקדם. ככל שעולים בגיל, היעילות יורדת. הניתוח טוב גם עבור לקויי שמיעה שהפיקו תועלת כלשהי ממכשירי שמיעה וגם עבור מבוגרים שהתחרשו מסיבה כלשהי ויש להם זכרון שמיעתי.

      לכל ניתוח יש סיכון משלו. ואני לא מתכוונת לעבור ניתוח כשיודעת שזה לא יעזור לי לשמוע דיבור.

      לי זה לא חסר לשמוע. כי אני לא יודעת מה אני מפסידה.

      ותיקון קטן- אני ויואל לא יודעים שפת סימנים.

        25/7/10 14:16:
      מרגש לקרוא אותך ושמחה בשימחתך ------

      הילדים שומעים ומשוחחים לכאורה נישמע פשוט............

      מי היה מאמין שלפני דור לא מצאו פיתרון...........

      פוזית*.
        25/7/10 13:07:

      תודה על תשומת ה''

       "מזמור לדוד, ה' רעי לא אחסר!
      בנאות דשא ירביצני, על מי מנחות ינהלני,
      נפשי ישובב, ינחני במעגלי צדק למען שמו.
      גם כי אלך בגיא צלמות - לא אירע רע,

       כי אתה עמדי; שבטך ומשענתך המה ינחמני.
      תערך לפני שלחן נגד צררי,

       דשנת בשמן ראשי, כוסי רויה,
      אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי

       ושבתי בבית ה' לארך ימים". (תהילים כ"ג)

      '' 

        24/7/10 18:07:

      צטט: אורנה ע 2010-07-23 06:14:54

      כמו תמיד מרגש ומחמם את הלב לראות איך שאתם מגדלים את ילדיכם המקסימים.

      איזה ילדים שמחים ובריאים בנפשם.

      תענוג אמיתי לקרוא את הקורות אתכם.

       

      הכל תלוי בגישה של ההורים.

      אם ההורים מפגינים גישה בריאה ואופטימית, כך יש סיכוי טוב שהילד יגדל בריא בנפשו.

      מעולם לא ראינו בנכותנו מכשלה וזה מה שאנו משדרים לילדינו ואכן לשמחתנו עד כה הם מראים בטחון עצמי גבוה.

      תודה לך.

        24/7/10 18:06:

      צטט: אורלי23 2010-07-23 02:41:46

      ורד יקרה את כל פעם מרגשת אותי מחדש, בעיקר אחרי שראיתי כמה כולכם מקסימים ומדברים וקולטים ומתקשרים ניפלא ואפילו הרבה יותר טוב מאנשים ללא בעיות שמיעה...

       

      מאד שמחתי שנפגשנו סוף סוף ושמחה שנוצרה ידידות ביננו חיוך

      את אדם מקסים והיה לי תענוג להכירך.

      תודה על המחמאה. ריגשת אותי.

        24/7/10 18:04:

      צטט: רונית דורון 2010-07-22 23:26:59

      מקסים, אופטימי ונוגע ללב,
      רונית

       

      תודה לך, רונית.

        24/7/10 18:04:

      צטט: שבויה 2010-07-22 22:23:24

      אני מצדיעה לך על הכוחות ועל היכולת לגייס הומור במצבים כאלה.

       

      זה קצת מכניס אותי לפרופורציות.

      שניים מילדיי סובלים מירידה בשמיעה. האחת עקב נוזלים באוזניים והשני, עוד לא ברור.

      עם הבת אני מנסה מכשיר שנקרא earpopper וזה כלל לא פשוט.

      הבן עדיין בשלבי בירור.

       

      אני נתקלת במצבים מאוד מתסכלים, כך שעבורי הפוסט שלך הוא ממש מתנה.

       

       

      אני משתדלת תמיד להביט בחצי הכוס המלאה.

      זו תופעה נפוצה של ירידה בשמיעה עקב נוזלים באוזניים.

      גם הבת של אחותי סבלה מנוזלים באוזניים ועקב כך מירידה חמורה בשמיעה.

      בסוף עברה ניתוח כפתורים וזה מאד עזר. חזרה לשמוע מצוין.

      מקווה שגם אצל ילדיך זה ירידה זמנית בשמיעה וזה יחלוף לאחר טיפול מתאים.

        24/7/10 18:01:

      צטט: מאיה113 2010-07-22 21:16:52

      כוכב
      תענוג לקרוא אותך
      כל פעם אני נפעמת מחדש
      חיבוק.

       

      תודה רבה, ידידתי. שולחת לך בחזרה חיבוק. 

        24/7/10 18:01:

      צטט: אישה1 2010-07-22 19:43:19

      ורד היקרה,

      תמיד מדהים אותי מחדש איך דברים טריוויאליים ויומיומיים בחייהם של השומעים, הם לא כך עבור אנשים אחרים.

      הפוסטים שלך, שנותנים לנו יותר מהצצה אל עולם החרשות, מאירים את ה"זוטות" הללו באור חדש ומלמדים אותנו להעריך את מה שלכאורה מובן מאליו.

      תודה! נשיקה


       

      כולנו מתייחסים לדברים כמובן מאליו ולומדים להעריך אותם רק באובדנם או בהעדרם.

      תודה גם לך. תמיד אוהבת לקרוא את תגובותיך.

        24/7/10 18:00:

      צטט: נויתי 2010-07-22 19:34:41

      אהבתי לבא ולקרוא!!

       

      שימחת אותי. תודה חיוך

        24/7/10 15:42:
      כייף לקרא זאת,,
      כייף לקרא זאת דרך כתיבתך הנהדרת,,
      שירה המתוקה שהפתיעה אותך,,




      [לצערי,
      כבר יותר מיומיים אין כוכבים לי]
        23/7/10 23:40:

      ורד, הילדים שלך מקסימים!!!

       

      לא רק שהם שומעים ומדברים בטלפון,

      הם למדו מהוריהם לשמוע גם דרך הלב.

        23/7/10 21:54:
      מצויין.
      כוכב באיחור...
      נעמה
        23/7/10 21:47:
      ורד, את פשוט מקסימה
        23/7/10 21:33:

      צטט: אור-ית 2010-07-22 19:02:14

      מצטרפת לתגובות .

      תענוג לקרוא את הפוסטים שאת מביאה :)

       

      תודה. אני שמחה לדעת שאתם נהנים לקרוא אותי.

        23/7/10 21:32:

      צטט: נהר גועש 2010-07-22 18:34:52

      איזה סיפורים חמודים יש לך.
      איזה מותק של ילדים
      ואיזה מקסימה את :)

       

      תודה על הפרגון והמחמאות! חיוך

        23/7/10 21:31:

      צטט: rben 2010-07-22 14:46:32

      ורד יקרה
      מקסים! שתמשיכי להינות מילדיך המקסימים ומחידושי הטכנולוגיה, שמאפשרים להם דברים שלא היו לך. זה מאד מרגש ומשמח...

       

      זה מאד מרגש.

      אני מוצאת את עצמי מתרגשת כל פעם מחדש מיכולות השמיעה שילדיי זכו בעזרת שתל השבלול.

      תודה, רבקה.

        23/7/10 21:30:

      צטט: ליריתוש 2010-07-22 13:55:36

      ורד,
      איזה סיפור של חיוך, יפהפה!
      אני, בעינים של דור המדבר, שמחה בשביל הילדים האלו.
      הם קיבלו בזמן את המתנה הנכונה.
      ואגב -
      בכנס העשור של שניידר, בו נכחתי גם בבוקר, הרצה פרופסור אטיאס והביא סקר נתונים על הילדים המושתלים.
      אני זוכרת שהוא התייחס לשלושה מדדים:

      (מקווה שזוכרת נכון)

      זיהוי קולות,
      הבנת דיבור,
      שיחה בטלפון.

      המדד השלישי הוא הגבוה מכולם.
      ילדייך זכו.
      ואת זכית לספר את הסיפור ולשתף אותנו בגאווה.
      כן ירבו.
      סופ"ש נעים!

       

      לירית, ריגשת אותי בתגובתך.

      אני יודעת שלא כל המושתלים מצליחים לדבר בטלפון ולא כולם עושים את זה באופן טבעי.

      קיוויתי שילדיי יצליחו ולשמחתי גיליתי שהם יכולים.

      אני חושבת שזה גם בזכות שהם עברו את הניתוח מוקדם בגיל שנה.

      תודה ושיהיה לכם סופ"ש נהדר.

        23/7/10 18:55:

      צטט: ~יעל~ 2010-07-22 12:58:29

      מקסימים הילדים
      וגם את :))

       

      תודה על הפרגון ושתהיה לך שבת נפלאה.

        23/7/10 18:55:

      צטט: daaaag 2010-07-22 12:42:30

      מרגש... כל כך

      יש לך ילדים מקסימים. זכית באושר גדול.

       

      תודה לך.

      אכן זכיתי.

        23/7/10 18:54:

      צטט: xtra skinny 2010-07-22 12:34:17

      הכול בזכות שבלול קטן.

       

      אולי שבלול קטן...

      אבל הנס גדול... קריצה

        23/7/10 18:53:

      צטט: *גילה* 2010-07-22 12:02:01

      ***

       

      תודה על ביקורך.

        23/7/10 18:53:

      צטט: אילנה אדנר 2010-07-22 08:26:08

      ילדים תמיד צודקים. גם כשהם טועים, הם צודקים...

      :)

       

      מבוגרים לא תמיד צודקים

      וטוב לילדים לדעת שכולם טועים...

      ילדים כשהם חושבים שהם צודקים, קשה להזיז אותם מהמחשבה שלהם.

        23/7/10 18:52:

      צטט: אביה אחת 2010-07-22 08:07:27

      ורד יקרה

      עם ילדים...לא מתווכחים
      צחקתי כל כך מהנחישות של שירה
      ושלא הקשיבה לך כלל וכלל
      ואמרה זה איתי!
      מקסימה שירה וכך גם איתי
      וכמובן נסיך החלומות שלך יואל
      ואת - בכלל פרח
      תודה על הפוסט
      וסופשבוע נפלא

       

      שירה עקשנית באופי

      (דומה לאמה... מזכירה לי את עצמי בילדותי)

      אך אהבתי את הנחישות שלה והבטחון בעצמה.

      תודה על המחמאות המפרגנות שלך.

      שולחים חיבוק אוהב.

        23/7/10 18:51:

      צטט: אוריתלנ 2010-07-22 07:09:36

      איזה טוב שבזכות הקידמה זכו המתוקים שלך לשמוע ולפטפט בפלאפון .
      ואת שלא זכית לשמוע זכית בדבר לא פחות מדהים: הילדים המקסימים האלה שלך:)

       

      את צודקת בהחלט

      וזכיתי בגדול! חיוך

        23/7/10 18:28:

      שלום ורד יקרה

      כאשר אני מגיעה לבלוג שלך אני קודם כל מתבוננת בכותרת

      סקרנית מה ממתין כאן.

      צילומים וכתיבה מרתקת

      ותמיד אני מוצאת את עצמי נשאבת לתוך הכתיבה שלך.

      נ פ ל א

      פשוט

      נ פ ל א

      ''

        23/7/10 17:04:
      איזה פוסט מקסים ואופטימי.
      וכאמרת הפולניות - שתזכו להמון נחת מהילדים שלכם!
        23/7/10 12:08:

      צטט: בת יוסף 2010-07-22 06:42:48

      זה באמת משמח מאד וחבל לי שאת מנועה מכך.
      אבל, הטכנולוגיה הזו איפשרה לך להשתמש בס.מ. ס. שזה דבר שלא היה קיים לפני שנים ובוודאי מאפשר לך היום תקשורת קלה יותר.

       

      הסמס בעיניי הוא המצאה נפלאה. בזכותו התקשורת שלי עם הסביבה השתפרה פלאים ואיני תלויה באנשים אחרים.

      אני יכולה לקבוע עם חברות ולהיות בקשר דרך סמסים.

      וכמובן להיות בקשר ישיר עם יואל.

      זה כמו טלפון עבורנו וטוב שזה קיים כעת חיוך

        23/7/10 12:06:

      צטט: נ.י.ל.י 2010-07-22 00:39:39

      עליך כבר ללמוד לבטוח בילדים
      הם גדולים ונבונים.
      נפלא שיש כזה קשר טוב ואוהב ביניהם!
      לא ידעתי שיש לך אחות,סיפרת עליה?לא זכור לי.

       

      את צודקת. מה שלמדתי מהסיפור הזה שאפשר לסמוך על הילדים. אם הם מתעקשים, יש לכך סיבה טובה.

      יש לי אחות שקטנה ממני ב- 4 וחצי שנים.

      אני מכבדת את פרטיותה ולכן לא כתבתי עליה במפורט אך כן הזכרתי אותה כמה פעמים (בלי פרטים מזהים). הבת שלה ושירה לא רק בנות דודות אלא גם חברות מאד טובות.

        23/7/10 12:04:

      צטט: levana feldman 2010-07-21 23:40:32

      ורד,
      את אולי לא שומעת אבל התקשורת שלך עם הילדים,
      פשוט נפלאה. אני שמחה שהם כן יכולים לדבר בטלפון,
      קל יותר.

       

      אני שמחה שיש ביני לבין הילדים תקשורת מעולה.

      זה מאד חשוב.

      גם אני שמחה שהם יכולים לדבר בטלפון.

      בזכות הטכנולוגיה המדהימה של שתל השבלול חייהם יותר קלים.

        23/7/10 12:02:

      צטט: קוכליאה 2010-07-21 22:55:55

      בהחלט נפלא וכל מילה נוספת מיותרת!

       

      תודה ואני שמחה גם בשבילך שבזכות השתלים חזרת לדבר בטלפון.

        23/7/10 12:00:

      צטט: ~Rachel~ 2010-07-21 22:55:41

      שירה שלך משהו משהו :)

       

      מסכימה חיוך

        23/7/10 12:00:

      צטט: לכלילדמגיע 2010-07-21 22:53:16

      איזה כיף שיש לכם ילדים כאלה!

       

      אכן כיף חיוך

        23/7/10 11:59:

      צטט: לכלילדמגיע 2010-07-21 22:52:22

      *

      תודה.

       

        23/7/10 11:58:

      צטט: שושי פולטין 2010-07-21 22:46:48

      אני מבינה את השמחה שלך לראות את הילדים משוחחים בטלפון.
      כיף לקרוא גם על היחסים הנהדרים ביניהם.

       

      אני משתדלת מאז שהם היו צעירים מאד לחנך אותם להיות חברים טובים.

      כמובן שפה ושם יש ויכוחים ומריבות קטנות, אך הם מאד אוהבים אחד את השנייה וזה מחמם את הלב.

      מקווה שהקשר היפה שביניהם יימשך גם כשיגדלו.

      תודה.

        23/7/10 08:40:
      יכולת ההסתגלות וההתגברות של ילדים היא מדהימה.
      על אף הקשיים והמאמץ הנדרש, אני רואה תמיד שזה גם בריא להם, כשרואים את התוצאות בהמשך החיים.
      ורד מקסימה שכמוך
      מעבר לכך שמשמח ומרגש לדעת שניתן לשפר אכויות השמיעה לחרשים ויישמת זאת על ילדייך שלא מפסיקים לרגש אותך ואותנו בשל דברים שלגבינו טריוויאלים לחלוטין, אני מוצאת כל פעם מחדש שאת, את מתוקה אמיתית וכובשת אותי כל פעם מחדש.
      נשיקות לשבת נפלאה יקירה.
        23/7/10 07:07:
      ורד,יואל,איתי ושירה
      המשפחה שלכם יושבת אצלי בלב. גם אצל אמא. אנחנו כל כך אוהבים אתכם. מתרגשים כל פעם מחדש. האם יש סיכוי שגם את ויואל תעברו את ניתוח ההשתלה? הנה ליריתוש ואיריס עברו, זה יקל עליכם מאוד,יגלה עולם חדש שיחבר אתכם ואת הילדים לדרך תקשורתית נוספת. אתם כבר מדברים בשפת הסימנים וקוראים שפתייםף מה שאנחנו לא ממש יודעים , לכם יש יתרון עלינו. חשבו על כך האם זה אפשרי? במה זה כרוך? האם זה מסוכן? חיממתם את לבי*שבת שלום
        23/7/10 06:14:

      כמו תמיד מרגש ומחמם את הלב לראות איך שאתם מגדלים את ילדיכם המקסימים.

      איזה ילדים שמחים ובריאים בנפשם.

      תענוג אמיתי לקרוא את הקורות אתכם.

        23/7/10 02:41:
      ורד יקרה את כל פעם מרגשת אותי מחדש, בעיקר אחרי שראיתי כמה כולכם מקסימים ומדברים וקולטים ומתקשרים ניפלא ואפילו הרבה יותר טוב מאנשים ללא בעיות שמיעה...
        22/7/10 23:26:
      מקסים, אופטימי ונוגע ללב,
      רונית
        22/7/10 22:23:

      אני מצדיעה לך על הכוחות ועל היכולת לגייס הומור במצבים כאלה.

       

      זה קצת מכניס אותי לפרופורציות.

      שניים מילדיי סובלים מירידה בשמיעה. האחת עקב נוזלים באוזניים והשני, עוד לא ברור.

      עם הבת אני מנסה מכשיר שנקרא earpopper וזה כלל לא פשוט.

      הבן עדיין בשלבי בירור.

       

      אני נתקלת במצבים מאוד מתסכלים, כך שעבורי הפוסט שלך הוא ממש מתנה.

       

       

        22/7/10 21:55:

      צטט: גי'נג'ר 2010-07-21 22:35:55

      ריגשת מאוד

       

      תודה לך.

        22/7/10 21:33:

      צטט: ריקי ogol 2010-07-21 22:15:59

      מקסימה
      מקסימים
      תענוג!!!

       

      תודה לך על הפרגון!.

        22/7/10 21:16:
      כוכב
      תענוג לקרוא אותך
      כל פעם אני נפעמת מחדש
      חיבוק.
        22/7/10 21:16:

      צטט: חיים חצב 2010-07-21 22:11:40

      מרגש. כיף לראות אותם מפטפטים בטלפון

       

      כיף ומרגש מאד חיוך

        22/7/10 21:15:

      צטט: יצחק. ב 2010-07-21 22:06:30

      סיפורך כה יפה.

      לי זה גם תזכורת על הדברים,

      שלפעמים נראים מובנים מאליהם,

      והם בכלל לא כאלו.

      תודה לך ורד.

       כן. לשומעים זה מובן מאליו וקשה להם לדמיין עולם ללא קולות, מוסיקה וטלפון...

      רק כשמאבדים את זה, לומדים להעריך את הדברים שנראים מובנים מאליהם.

      לי אין כמיהה רבה לשמוע, כי לא איבדתי את זה, אלא נולדתי ישר לתוך עולם הדממה

      אך זה לא מונע ממני להתרגש ולשמוח עבור ילדיי.

        22/7/10 19:43:

      ורד היקרה,

      תמיד מדהים אותי מחדש איך דברים טריוויאליים ויומיומיים בחייהם של השומעים, הם לא כך עבור אנשים אחרים.

      הפוסטים שלך, שנותנים לנו יותר מהצצה אל עולם החרשות, מאירים את ה"זוטות" הללו באור חדש ומלמדים אותנו להעריך את מה שלכאורה מובן מאליו.

      תודה! נשיקה


        22/7/10 19:34:
      אהבתי לבא ולקרוא!!
        22/7/10 19:02:
      מצטרפת לתגובות .

      תענוג לקרוא את הפוסטים שאת מביאה :)
        22/7/10 18:34:
      איזה סיפורים חמודים יש לך.
      איזה מותק של ילדים
      ואיזה מקסימה את :)
        22/7/10 14:46:
      ורד יקרה
      מקסים! שתמשיכי להינות מילדיך המקסימים ומחידושי הטכנולוגיה, שמאפשרים להם דברים שלא היו לך. זה מאד מרגש ומשמח...
        22/7/10 13:55:
      ורד,
      איזה סיפור של חיוך, יפהפה!
      אני, בעינים של דור המדבר, שמחה בשביל הילדים האלו.
      הם קיבלו בזמן את המתנה הנכונה.
      ואגב -
      בכנס העשור של שניידר, בו נכחתי גם בבוקר, הרצה פרופסור אטיאס והביא סקר נתונים על הילדים המושתלים.
      אני זוכרת שהוא התייחס לשלושה מדדים:

      (מקווה שזוכרת נכון)

      זיהוי קולות,
      הבנת דיבור,
      שיחה בטלפון.

      המדד השלישי הוא הגבוה מכולם.
      ילדייך זכו.
      ואת זכית לספר את הסיפור ולשתף אותנו בגאווה.
      כן ירבו.
      סופ"ש נעים!
        22/7/10 12:58:
      מקסימים הילדים
      וגם את :))
        22/7/10 12:42:
      מרגש... כל כך

      יש לך ילדים מקסימים. זכית באושר גדול.
        22/7/10 12:34:
      הכול בזכות שבלול קטן.
        22/7/10 12:02:
      ***
        22/7/10 08:26:
      ילדים תמיד צודקים. גם כשהם טועים, הם צודקים...

      :)
        22/7/10 08:07:
      ורד יקרה

      עם ילדים...לא מתווכחים
      צחקתי כל כך מהנחישות של שירה
      ושלא הקשיבה לך כלל וכלל
      ואמרה זה איתי!
      מקסימה שירה וכך גם איתי
      וכמובן נסיך החלומות שלך יואל
      ואת - בכלל פרח
      תודה על הפוסט
      וסופשבוע נפלא
        22/7/10 07:09:
      איזה טוב שבזכות הקידמה זכו המתוקים שלך לשמוע ולפטפט בפלאפון .
      ואת שלא זכית לשמוע זכית בדבר לא פחות מדהים: הילדים המקסימים האלה שלך:)
        22/7/10 06:42:
      זה באמת משמח מאד וחבל לי שאת מנועה מכך.
      אבל, הטכנולוגיה הזו איפשרה לך להשתמש בס.מ. ס. שזה דבר שלא היה קיים לפני שנים ובוודאי מאפשר לך היום תקשורת קלה יותר.
        22/7/10 00:39:
      עליך כבר ללמוד לבטוח בילדים
      הם גדולים ונבונים.
      נפלא שיש כזה קשר טוב ואוהב ביניהם!
      לא ידעתי שיש לך אחות,סיפרת עליה?לא זכור לי.
        21/7/10 23:40:
      ורד,
      את אולי לא שומעת אבל התקשורת שלך עם הילדים,
      פשוט נפלאה. אני שמחה שהם כן יכולים לדבר בטלפון,
      קל יותר.
        21/7/10 22:55:
      בהחלט נפלא וכל מילה נוספת מיותרת!
        21/7/10 22:55:
      שירה שלך משהו משהו :)
        21/7/10 22:53:
      איזה כיף שיש לכם ילדים כאלה!
        21/7/10 22:52:

      *

        21/7/10 22:46:
      אני מבינה את השמחה שלך לראות את הילדים משוחחים בטלפון.
      כיף לקרוא גם על היחסים הנהדרים ביניהם.
        21/7/10 22:35:
      ריגשת מאוד
        21/7/10 22:27:

      צטט: קצת פריקית 2010-07-21 21:45:58

      ממש לא בריא לדבר בסוללרי, אני ששומעת
      ממעטת לדבר בו. טוב אני לא קנה מידה
      מעולם לא אהבתי לדבר בטלפון :)
      אבל מסתבר שאצלכם תקשורת מאוד חשובה,
      אז בטח שזה כיף :)

       

      ברור. לא מומלץ לדבר הרבה בסלולרי.

      הם לא מדברים שעות על גבי שעות... למרות שזה בטח עוד יגיע...

      אך אני שמחה שהם כן יוכלו לדבר עם החברים שלהם בטלפון, אם ירצו בכך.

      זה משהו שלא יכולתי לעשות ולא אהבתי להיות תלויה באחרים.

      לשמחתי בזכות הטכנולוגיה התלות פחתה.

        21/7/10 22:15:
      מקסימה
      מקסימים
      תענוג!!!
        21/7/10 22:11:
      מרגש. כיף לראות אותם מפטפטים בטלפון
        21/7/10 22:06:

      סיפורך כה יפה.

      לי זה גם תזכורת על הדברים,

      שלפעמים נראים מובנים מאליהם,

      והם בכלל לא כאלו.

      תודה לך ורד.

        21/7/10 21:45:
      ממש לא בריא לדבר בסוללרי, אני ששומעת
      ממעטת לדבר בו. טוב אני לא קנה מידה
      מעולם לא אהבתי לדבר בטלפון :)
      אבל מסתבר שאצלכם תקשורת מאוד חשובה,
      אז בטח שזה כיף :)

      פרופיל

      ורד א.
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין