כשניסים הדג נולד, אימא שיפרה הדגה הייתה מאוד גאה , "הוא שוקל חמישים גרם " היא אמרה לכל  חברותיה בשמחה "יותר מכל בן דגיג אחר שילדתי" ואבא עמוס הדג הסתובב בין חבריו הדגים ואמר בגאווה, ראיתם איזה סנפיר אחורי יש לו  ?! הוא בודאי יהיה שחיין מעולה כמוני.

 כשהביאו את ניסים הביתה התחילו הבעיות. כבר במקלחת הערב הראשונה לפני השינה צצה בעיה חמורה.  כשאבא עמוס פתח את ברז המים, ניסים לא הפסיק לצרוח עד שאבא סגר את הברז. אבא עמוס  קרא  מייד לאימא שפרה והראה לה כיצד ניסים מגיב כשהוא פותח את ברז המים וכיצד מגיב כשהוא סוגר אותו.

אמא שפרה הישירה מבט לאבא עמוס ואמרה לו  בפסקנות " יש לנו בעיה. ניסים הדגיג שלנו לא אוהב מים".

"איך הוא יסתדר בחיים ? " שאל את עצמו אבא עמוס, " הרי ידוע לכולם שדגים אוהבים מים, הם נהנים לשחות בהם והם מספקים להם חמצן, מזון ושתייה ללא תמורה. איך אפשר שדג לא יאהב מים, הים זה הבית שלנו תהה....מה יהיה בסופו? אמר אבא עמוס בדאגה...

"הם מגרדים לי בזימים" אמר ניסים "אני לא אוהב את ההרגשה הזו"  "לכן אני לא אוהב מים, הם לא גורמים לי הנאה כלל וכלל".

כשהביאו את ניסים לדנה הפסיכולוגית של הדגים היא הפכה בספרים בייאוש, נאנחה אנחה עמוקה והביטה במשפחה המודאגת שמולה. "אין תרופה למחלה, אני מאוד מצטערת, אני צריכה לנסוע ולהוציא את יוסי הבן שלי מהבריכה זמננו תם" אמרה והלכה לה.

כך בעוד כל הדגיגים בבית הספר של הדגים מתאמנים בשחייה בבריכה, הסתובב לו ניסים  וקרא ספרים מפלסטיק. כידוע לכולם  ספרים מפלסטיק לא מתקלקלים כשקוראים אותם מתחת למים אך ניסים, אוי  לבושה, קרא ספרים מפלסטיק על היבשה.

הוא קרא על דג בשם קולפומבוס שגילה יבשת שלמה טבועה מתחת למים, וחש הנאה רבה שנעלמה מיד עם סיומו. כדי לחדש את אותה ההנאה  השאיל  מייד שני ספרים, וקרא על דג אחר בשם קופרלוקוס שגילה מסלול מהיר לחציית האוקיינוס על זרם הגולף למזרח וכך בכל פעם שהנאתו הסתימה חיפש ניסים עוד ועוד ספרים כדי למלא אותה.

  מדוע ההנאה מספרים מתפוגגת  מיד אחרי שאני מסיים אותם תהה ניסים לעצמו?

 יום אחד בהחלפת ספרים  בספריה פגש ניסים  את שונית הדגיגה הכי יפה שראה באוקיינוס . הם אהבו לדבר על הספרים שקראו ויום אחד הרגיש ניסים איך שהוא מאוהב.

בעיניים  כלות הוא ראה את שונית קופצת למים, שוחה ונעלמת יחד עם שאר הדגים והוא נותר על היבשה כדג  הראשון בעולם שאינו יודע לשחות בים!

"אין עונג יותר גדול מלשחות ביחד בים" אמרה לו שונית בעצב, אני כל כך רוצה לשחות ביחד איתך, אין לי רצון גדול יותר מזה , אמרה לו ודמעה זלגה מעינה על סנפירו.

פתאום ניסים הרגיש משהו, מין הרגשה מוזרה בפנים, הוא הרגיש בתוכו את האהבה של שונית למים וחש בפנים עמוק, ששונית רוצה יותר מכול, לשחות ביחד איתו בים. הוא הרגיש שכל מה שהוא רוצה זה למלא את רצונה לשחות ביחד, ושהרצון הזה הרבה יותר חזק  מאשר הרתיעה שלו מהמים.

הוא לבש את בגד הים אחז בידה של שונית המופתעת והנרגשת ונכנס ביחד איתה למים הקרים. בתחילה המים התנגדו לו מאוד, אך מהר מאוד הגנים הטובים של אבא עמוס החלו לפעול. אחרי 200 מטרים של שחייה ניסים הרגיש כאדם על היבשה, לאט לאט  הוא חש כיצד הוא מתמזג בשחייה עם שונית, תנועותיהם השתלבו זה בזה בהרמוניה, הוא הרגיש שהאושר מציף אתו ואינו נעלם כמו בקריאה בספרים, הוא חש תענוג שלם, מלא ואין  סופי  שהצליח למלא את רצונה, הוא הרגיש חי ומאושר כשחש את שונית שוחה מאושרת לידו.

ניסים הדג ידע שרק ביחד הם הגיעו הביתה.