חלמתי שאני פוסעת ברחוב עם יעל.
בעודנו פוסעות ומדברות, פגשנו במקרה חברה שלישית שהלכה לאותו הכיוון.
"חברה", אמרתי? התכוונתי - מישהי-שבעבר-היתה-מחברותיי-הטובות-ביותר-עד-שיום-אחד-עבר-בינינו-חתול-שחור-והרג-את-החברות-לחלוטין.
אני זוכרת אפילו מה היא לבשה - חצאית שחורה עד הברך, חולצה עם שרוולים ארוכים בצבע בורדו, לא צמודה מדי, קצת נוזלת על הגוף בצורה נשית ומחמיאה.
היא הצטרפה אלינו, פסעה איתנו מצדה השני של יעל, ושוחחה איתה.
כצפוי – הצטרפותה אלינו לוּותה גם במתח השורר בינינו זה מספר חודשים.

השתתקתי, ופסעתי לצידן בדומיה.

כך פסענו מספר דקות. הן מדברות ואני שותקת.
מטרים ספורים מנקודת הפיצול, בה כל אחת פונה לדרכה, הבחינה יעל במצב-רוחי שהשתנה, בשקט שעטף אותי.
היא ניסתה לגשש, ניסתה להבין, אך השלישית קטעה אותה ואמרה לי (לאחר חודשים רבים בהם לא החלפנו אפילו אות):
"לפני שאת הולכת לדרכך..."

ואז צלצל השעון המעורר.

ואני נשארתי עם התהיות...
מה היא רצתה להגיד לי אחרי יותר מחצי שנה של נתק מוחלט?
יש לזה בכלל משמעות?...