"נעים להכיר" אמרתי לפריחה שהלכה לקראתי שמחה ומבולגנת. "אני פדרו" הושטתי יד ללחיצה והגשתי לחי לנשיקה. עשיתי שיעורי בית. לחצי מהגברים השווים על הפלנטה הזאת קוראים פדרו והם אוהבים לנשק. ידעתי שאין טעם להגיד לה שאני פוץ דור שמיני מגלקסיה מספר ארבע שנשלח לבדוק אם אפשר לעשות את האנשים כאן פחות מכורים לכיף על הבוקר ויותר ממושמעים לתכנית העל של השרבוט הגנטי. הדבר הבא בעולם הרובוטים.

"סבבה" הפטירה הפריחה כשהיא מורידה קצת את משקפי השמש שלה ומסתכלת עלי כאילו היא מקווה שאלך. אני לא הולך לאף מקום. קבענו דייט. באינטרנט!

הלכנו בנמל הישן של עיר שהם קוראים לה תל אביב, אבל היא לא יודעת למה. היא אמרה שנורא קשה כאן, שכל הזמן עוצרים אותך אנשים שמכירים אותך ורוצים לתת לך נשיקות על הפה.

חופשי היא נידבה לי מידע שנקלט היטב בשבבים המתוכנתים שיש לי במקום מח, ונשאבו על ידי הטלפיים האלקטרוניות מגלקסיה מספר ארבע על ידי מיטב המומחים שזכו באולימפיאדת זיוני השכל וקיבלו את המקומות הראשונים של אליפות העולם במונופול: "לא מרגישים".

יש אנשים שחושבים שזה עלוב להיות יצורים כאלה שקברו את הרגשות שלהם. בשבילנו זה דגל. אנחנו מחזיקים חזק במוטות והולכים נגד רוח שמחת החיים. בשמחת חיים אין עוצמה מנוטרלת ונקייה.

סיפרתי לה את הסיפור שעבדנו עליו במעבדה הגדולה של חדר המחשבים במחלקת המומחים לזונות. דיווחתי לה שאני יודע הכול על מערכות יחסים ושאני אפילו יודע לעשות אותם. אמרתי לה שהאקסית שלי מאוד העריכה אינטימיות.

השמש כבר התחילה לשקוע על הים. למדתי שאנשים מאוד מעריכים את הרגעים האלה בפלנטה הזאת וקוראים לזה רומנטיקה. הייתי גאה בעצמי שהכנסתי את הדיבורים על אינטימיות בדיוק עכשיו אבל לא הבנתי למה המבט המהנהן המחייך המנומס שלה התחיל להיראות כמו פלסטיק סדוק. היא שאלה למה אני מתכוון. אז אמרתי שוב שהאקסית שלי מאוד העריכה אינטימיות. מאיפה לי לדעת למה אני מתכוון. אני מתוכנת לדקלם. לא לדעת.

בסוף היא הבינה.

"באימא שלך?!" היא פלטה בצחוק שלא הצליחה לעצור "כאילו, אתה לא יכול להגיד שהיא אהבה להזדיין?"

ככה זה עם אנשים שרואים טלוויזיה במקום להרהר. היא לא אשמה. היא מתוכנתת לפרצי צחוק בלתי נשלטים ואובססיה להבין כל מיני דברים שההבנה שלהם נותנת אשליה שאתה משתכלל בחיים.

בסוף הערב נתתי לה נשיקה על הלחי ואמרתי שאשמח לראות אותה שוב. זה עשה אותה רגועה אבל גם עצבנית קצת. היא שאלה אם אני לא רוצה קצת אינטימיות איתה. שהיא די טובה בזה. אולי אפילו כמו האקסית שלו, היא הוסיפה וצחקקה. אולי אפילו יותר! היא באמת נראתה כזאת שיודעת לזוז טוב, אבל אני יודע הכול על הפלנטה הזאת, שלא אכפת להם עם מי הם הולכים לישון ועם מי הם קמים. אני בטוח שחצי מהתל אביב הזאת צועקת בלילות וגם לא בלילות מהדברים המגעילים שהם עושים אחד לשני במקום לדבר על החיים ולתכנן תכניות שיש בהן הרבה בטריות.

למחרת שמחנו מאוד להיפגש שוב. היא לקחה אותי לפאב שהיא קוראת לו הפאב של הבבון. התחלתי להבין שבשבילה בבונים זה לא החיות הנחמדות האלה שראיתי בסרטי טבע על הפלנטה הזאת. לא. בשבילה בבונים הם גברים. היא אמרה לי אבל שאני לא בבון. שאני נחמד. היא אמרה שבבונים הם גברים שמשוגעים על עצמם ולא מפסיקים לדבר על הדברים המהממים שהם יודעים לעשות ושרק רוצים להיכנס למיטה כמה שיותר מהר. ממש היא התלהבה לדבר על זה בלי הפסקה.

ואני חשבתי שהפלנטה הזאת בנויה מאנשים שלחוצים מהאקסים שלהם, מחשבונות, ומדד-ליינים. ושהורגים כל מי שלא עומד בציפיות.

אני לגמרי יכול להיות גבר כזה שרק מתלהב מעצמו ושהוא תותח במיטה. אני לא יודע למה היא אומרת שאני לא כזה.

דיברתי איתה על מערכת החינוך והאמנות שבקינוחים מעוצבים בקפידה, והיא דיברה איתי על זה שבניו יורק יש גברים ממש מגניבים.

הבנתי אותך, אחותי, אמרתי לעצמי בלב בקול שאין לי מושג מי תיכנת. אני אראה לה מה זה גבר מגניב. כבר לא יכולתי לחכות להראות לה את הקסמים. חשבתי שכדאי שאחכה ארבעה ימים לפני שאנסה לעשות איתה אינטימיות אבל היה ברור שהגעתי אל אישה שלא מתרשמת ממצבים מתוכננים היטב. ממעבדת העל שלי שיגרו לי שזה לא רעיון טוב אבל אני חסמתי את התדר שמתקשר איתם. אני סוכן חופשי. אני עושה מה בראש שלי. אימא'לה. מי אמר את זה?

היא השתדלה לא לצחוק כשקיפלתי יפה את המכנסיים והחולצה שלי אבל לא התאפקה כשהתחלתי ללקק לה את האוזן. "זה לא אני מאמי". מה זה מאמי. פאק! המחקר שלי מלא פגמים! עברתי ללקק לה את האצבעות של הרגליים, כשאני מחייך כל הזמן, בטוח שהקסם שלי מתחיל לעבוד, נתתי את כל הבסט שלי. ממש לא הפסקתי לחייך כל הזמן אבל היא כמעט ריסקה לי את הפרצוף הקטן שלי. "מה העניינים איתך! איכס!!"

ואז היא שאלה אותי אם אני יודע משהו על סאדו מאזו. מצאה לה את מי לשאול. בתוך אלפית השנייה שוגרו אל חרטטת המודע שלי מאות קבצי מידע על הערך הזה ודקלמתי לה הכול בהפגנת ידע שהייתי בטוח שתרשים אותה. כשגמרתי היא הסתכלה עלי כמו שאנחנו מסתכלים בגלקסיה שלנו על תכנות שיצאו עם מלא פאקים ואמרה: "סתם, חשבתי שאתה אחד מאלה, אתה יודע, שאוהב לשרת, נו, עבד!"

אם הייתי מתוכנת לבכות, אני בטוח שהייתי מתחיל ליילל ברגע הזה.

במעבדת העל רצו לשגר אותי בחזרה. גם אני רציתי אבל לא יכולתי לוותר. היה משהו בפריחה הזאת שסיקרן אותי. בפעם הראשונה בחיי רציתי להבין משהו לא על מנת להשלים מחקר, אלא מתוך רצון לפקוח עיניים לתוך מציאות שמי יודע, יכול להיות שהיא תתאים לי.

אפילו אם היא בבירור נועדה למטומטמים.

מה יש. אני יכול להיות מטומטם. זה יכול להיות מגניב.