האלכוהול הוא סם קל בדיוק כמו המריחואנה. בכמויות מידתיות, על-פי השכל הישר שכל בן אנוש מקבל עם לידתו, הוא משמח את האנושות מיום לידתה. אבל בארה"ב בסוף המאה ה-19 החלו אנשי דת לחפש החמרות עם התענוגות הלא רבים שיש לאנשים עד שבשנת 1920הצליחו מספר פוריטנים השואפים להיות קדושים מן האפיפיור להביא לתיקון ה-18 של חוקת ארה"ב, תיקון שאסר על ייצור, שווק וצריכת אלכוהול במדינה. צריכתו קפצה מיד בכ-700% ומחירו בהתאם לכך. גורמי אכיפת החוק נאלצו לעסוק כמעט רק באכיפת "תיקון 18". ה-"קוזה נוסטרה" האיטלקית שהייתה ארגון פשע איטלקי מקומי  היגרה כמעט בשלמותה לאמריקה כמוצאת שלל רב והחלה לשווק אלכוהול לכל דורש במחירים לא הגיוניים וכל זאת מתחת לאפה של המשטרה. צבירת ההון של המאפיה, כך כונתה ה-"קוזה נוסטרה" האיטלקית בארה"ב, הרקיעה שחקים ומילאה בגוויות את רחובות הערים. המשטרה לחמה בהם בסגנון דון קישוט ובערך באותה ההצלחה. כמוצר נלווה למלחמתה נוצרה אישיות חדשה: השוטר האמריקני שנקנה על ידי המאפיה ועזר לה לפעול בקלות יתר. כל הטירוף הזה שיצרו הפוריטנים האמריקנים נמשך לא הרבה במושגים היסטוריים: כ- 13 שנים עד שבא נשיא עם שכל ישר, רוזוולט, שהצליח להעביר את תיקון 21 של החוקה האמריקנית, תיקון אשר ביטל את תיקון 18 והחזיר בכך את החוקיות לאלכוהול. מחירו וצריכתו ירדו מיד פלאים. אבל לא הכל נשאר על מקומו בשלום. ארגוני הפשע שאיסור האלכוהול העצימו בצורה מפלצתית החלו לחפש דרכים חדשות להשגת מזומנים: הם החליפו רח את הסחורה, סמים במקום אלכוהול ועוד כמה עיסוקים צדדיים. 

אין שום ספק בכך שהמדינה, כמדינה, חייבת להלחם בסמים הקשים המזיקים ללא כל השוואה עם האלכוהול. אבל מלחמה זו יכולה להצליח יותר ובמאמץ פחות, עם הוצאתה של המריחואנה ממכלו הסמים האסורים והשוואתה לאלכוהול במכירה חופשית. מעשה כזה עשוי להוציא את עיקר הרוח ממפרשי ארגוני הפשע בעולם.

ועוד דבר קטן, שבעיני הוא די חשוב. כשיבוטל איסור המריחואנה על-פי חוק, לא ייתכנו עוד מקרים כפי שקרו בימים האחרונים שבהם בדרנית או בעל קבוצת כדורגל, "ידוענים", ימרחו את שמותיהם בתקשורת לאורכה ולרוחבה כי המשטרה מצאה בביתם כמה גרמים מריחואנה לשימוש עצמי. בעיני צרכני המריחואנה זכאים ליהנות ממנה בדיוק כפי שאני נהנה בביתי מכוס יין או כוסית גראפה מבלי להיחשב לעבריין.