כותרות TheMarker >
    ';

    ינשופה לשעבר

    מחשבות שחשבתי בלילה והחזיקו מעמד עד הבוקר..
    הפוסטים הטובים הם לא בהכרח האחרונים, תרגישו חופשי לדפדף ולהגיב גם אחורה..

    דברים שהשמאל הלאומי גרם לי לחשוב עליהם.

    22 תגובות   יום שישי , 23/7/10, 23:37

    אני לא ממש זוכרת איזה לינק שלח אותי לקרוא את המניפסט של אלדד יניב ושמואל הספרי. כמו הרבה אחרים, גם אני חטפתי אותו בבטן. לטוב ולרע.

     

    זה בא לי בזמן מאוד מסוים בחיי, זמן שבו אני מנסה לבנות (וגם להגדיר) את עצמי כאדם, כיחידה כלכלית, כיחידה משפחתית, חברתית ואפילו לאומית. תקופה שביטוי המפתח שלה עבורי הוא "לקחת אחריות".

     

    חלק ממה שקראתי באותו מניפסט (ידוע לשמצה?) התלבש לי בול. חלק הביא לי את הסעיף. מה שכן – הוא הפגיש אותי עם אנשים שאתם אפשר לקחת אחריות ביחד. בגלל הטקסט הזה פגשתי עוד אנשים שנזכרו שמשמעותה של דמוקרטיה זה יותר מלכתוב טוקבק מרושע או להשמיץ את נבחרינו בשיחות סלון.

     

    כל זה קרה ממש לא מזמן. מאז המוח שלי בפול דרייב לגבי המון דברים שמטיילים אצלי שנים, רובם באופן לא מאוד ממוקד. מסתבר שהגיע הזמן למקד. מאיפה מתחילים? בחדשות הטובות או הרעות?

     

    בא לי להתחיל עם משהו שמשיק לחיים הפרטיים שלי. השלום. עכשיו תגידו לי – באמשל'ך, מאיפה הבאת את ההקשר? הנה, ככה: במשך המון שנים הייתי מאוד עסוקה בלבכות על מר גורלי ולחכות שמישהו או משהו יציל אותי. לבכות על כל הדברים שלא לימדו אותי בבית, על הכסף שמעולם לא היה שם ועל כל מיני דברים שלא אספר כאן, אבל שחברי הטובים (שיהיו בריאים) כבר לא יכולים לשמוע יותר.

     

    בשנה שנתיים האחרונות הבנתי שיש נקודה שבה חייבים לעשות סטופ. נכון, את זה אני לא יודעת איך עושים, עם זה נורא קשה לי ועוד כהנא וכהנא מינוסים. אבל זה שאמשיך לקטר כנראה לא ישנה את המצב. אולי כדאי לי לראות עם מה כן אפשר לעבוד? קצת כמו התפילה ההיא של פרנציסקוס מאסיזי שאמצו כל קבוצות התמיכה האנונימיות למינהן.

     

    ואיך מחט קשורה לתחת? השלום אמרנו. השלום הזה הפך להיות הכותרת של כל הדברים שאין לנו. הוא הפך להיות הדבר שבשמו ובכסותו נותר לנו רק לבכות על מר גורלנו.. לפני שתאכלו לי את הראש – שלום ישמח אותי מאוד. אבל עד שהוא יבוא כדאי לטפל בדברים אחרים. באותו ענין שמעתי אתמול איש בטחון לשעבר שדיבר, בכנס של פעילי מפלגת העבודה, על "הרוח הגבית" שעלינו לתת לאבו מאזן. אני די בטוחה שאבו מאזן יעלב מהמחשבה שמדינת ישראל חושבת שהוא זקוק לנו שנציל אותו. בדומה למה שאומרים אלדד ושמואל בספר הכחול שלהם, שלום עושה מדינה מול מדינה ולא אח גדול מול אחיו הקטן והצולע. יש משהו אדנותי ולא נעים באמירה הזאת של אותו בטחוניסט במיל. (אגב, מי מביניכם שדובר ערבית, מוזמן להקשיב לראיונות של אבו מאזן בתקשורת הערבית. מאיר עיניים.)

     

    טוב, אז מה בינתיים? בדיוק כמו שהרביצה וההתבוססות בתוך מה שאין לי רק תקעה אותי שם עוד יותר, ההשארות שלנו בשטחים מונעת מאתנו לטפל בערימת מכאובים אחרת. כשטונות של כספי המיסים שלנו (100 מיליארד שקל בטוח, כנראה שיותר, לכו לסעיף 20 בספרון הכחול) נשפכים על תשתיות באזור של60% מהעם שלנו ברור שלא ישאר בריבונותנו (יש גם סקרים שמדברים על אחוזים נרחבים יותר), לא פלא שמשכורת של מורה נראית כמו שהיא. גם משכורת של שוטר. על רופאים ואחיות אני לא רוצה אפילו להתחיל לדבר.

     

    אז הסיפור שלנו עם השלום לוקח אותי באופן כמעט ישיר לעוד משהו שכואב לי. חינוך. פה הצלחנו לייצר מעגל איום שחוזר לעקוץ אותנו בישבן פעם אחר פעם. מורה* בימינו מתמודד עם ילדים (אצל המתבגרים כל מה שיבוא תיכף – מוכפל או משולש) שאינם מכבדים אותו, עם הורים שמניחים אפריורית שהגוזל שלהם מלאך תמיד, עם מערכת מסורבלת שלא נותנת להם לא כלים הולמים ולא גיבוי. איזה דור נדמה לכם שהמצב הזה יכול לגדל?

     

    באופן טבעי עולה השאלה איך הגענו עד הלום. מספרים לי שפעם מעמדו של מורה היה אחר, מכובד. אבל די קשה להרגיש מכובד כשאתה לא גומר את החודש. כשזה המצב, לא מפתיע שמורים משובחים בפוטנציה יבחרו לוותר על הנסיון לעצב את דור ההמשך וילכו לעבוד בהיי טק. שלא תטעו, אף אחד שהנושא בוער מעצמותיו לא חושב להתעשר מלהיות מורה, אבל אני מכירה באופן אישי לפחות עשרה אנשים (כולל אותי) שלו היו יודעים שיוכלו לפרנס משפחה בכבוד, היו הולכים ללמד אתמול. אם אני מכירה עשרה כאלה, בטח יש עוד כמה מאות ואולי אלפים כאלה.

     

    איפה המעגל הזה שדיברתי עליו? חברה שמתגמלת מורה ככה, מסמנת לאזרחיה שעל כל אחד לעשות לביתו שלו ושלו בלבד. אחר כך שלא נתפלא כשנבחרי הציבור שלנו עסוקים בלגזור קופון הביתה. כשהורים מוכנים לשלוח את ילדיהם שנה אחרי שנה ולהפקיד אותם שעות ארוכות תחת מורים עייפים ומיואשים שלא ישתוממו שהקטנים שלהם לא מקבלים חינוך ערכי. שלא יצקצקו לשונותיהם על מותו של ערך הערבות ההדדית ושלא יופתעו אחר כך כשהילד הולך לצבא שמפקדיו אינם ראויים לאמונה של האם העברייה.

     

    זה המקום להסתייגות רבתי: יש במערכת גם מורים מצוינים, שאכפת להם, שמבלים הרבה מעבר לשעות העבודה עם תלמידים ומשפחותיהם ועוזרים גם בדברים שלא תמיד קשורים לחומר הלימוד. באותה מידה יש גם מפקדים כאלה. אבל לטעמי מגיע לנו לשאוף להגיע למצב שבו אין צורך בהסתייגות כזאת, מצב שבו מרבית המורים הם כאלה שאכפת להם ושהכתובת ההיא שטבע בן גוריון אינה אמירה נוסטלגית.

     

    והנה המוטיב המעגלי מחזיר אותי לשטחים. אותי גידלו על הרעיון שצה"ל הוא צבא מוסרי, שהקוד האתי הוא טוהר הנשק. אלא מה? כשבמשך 40 שנה חלק ניכר מהפעילות המבצעית של לוחמי צה"ל עוסקת בתפר המאוד דק שבין טרוריסטים לאוכלוסיה אזרחית נחשלת, כמעט אי אפשר להתפלא שהצבא הכי מוסרי בעולם ממציא משהו כמו "נוהל שכן".

     

    כתבתי בהתחלה שחלקים ממה שקראתי בספרון הכחול הביאו לי את הסעיף. בדומה ללא מעט ביקורת שעולה גם אצל אחרים מדובר כמובן ב"ניחוח פאשיסטי" מסוים שעולה ממנו. כשמשהו עושה כל כך הרבה רעש, קל לשכוח איך הוא נולד. ישבו שני אנשים (ואוסיף – גברים, שלא ידועים בהכרח באינטיליגנציה רגשית מפותחת) ושפכו על הנייר את כאבם. משהו שתמיד מזכיר לי את "הוי ארצי מולדתי, את הולכת פייפן" של אריק איינשטיין. הם אפילו לא דמיינו שזה יהפוך לשטפון הזה שמתחיל לטפטף פה והם בטח לא חשבו שהם כותבים מצע. וזה אכן לא מצע. מה זה כן? סטירת לחי שכולנו חייבים לחטוף. מכאן אפשר להתחיל לעבוד. אנחנו יכולים להתחיל לעבוד, במקום להמשיך לתת לאחרים לנהל אותנו.

     

    דבר אחרון (לבינתיים, כי כבר יצא לי כאן מיני מניפסט) שמציק לי הוא שאלת ההגדרות. בהרבה שיחות שניהלתי בשבועות האחרונים קפצו עליי עם הטענה ששמאל ולאומי לא יכולים ללכת יחד. שלחו אותי עד ז'אן-מארי לה פן ועוד קצת הלאה. שני דברים אני רוצה להגיד פה: ראשית, לאומיות אינה לאומנות. שנית, מנהל תקין, צמצום פערים חברתיים, שיוויון זכויות אמיתי (כן, גם לאזרחי המדינה הערבים, רק בלי אלה שגרים מעבר לקו הירוק, תודה) ודמוקרטיה חיה ובועטת הם הכי שמאל שאפשר. מצד שני, אני מאמינה שנחוץ לעם היהודי מקלט. אז בואו נייצר פה מקום שבו כל ישראלי (ולא אכפת לי איך קוראים לנביא או למשיח שלו) ירגיש שהוא חלק שווה זכויות (וחובות, כי ככה זה בדמוקרטיה), יחד עם היות המקום כזה שבו כל יהודי בעולם שיבחר לבא לחיות כאן – יוכל לקרוא לו בית.

    אפשר, וגם צריך, לדבר על עוד המון נושאים: עיירות הפיתוח, שכונות מצוקה, בעלי ההון, פשע מאורגן, אלכוהול, תאונות דרכים. אבל אני אשאיר ארחם עליכם ואשאיר משהו לפעם הבאה...

     

     

    • הבחירה בלשון זכר היא מטעמי שיוויון וכדי לא להעמיס על הכתוב ערימות של לוכסנים.
    דרג את התוכן:

      תגובות (22)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/7/10 10:27:

      גם הימין רוצה שלום! להגיד אני שמאל זה לא מספיק.

      תראו בעצמכם בחדשות מה אותו עו"ד ממולח אומר על יותר מחצי עם.

      חבל שיש כאלה אנשים...

        26/7/10 10:20:

      צטט: LolaMontez 2010-07-25 13:45:04

      בעשרים השנים האחרונות (שליש מחייה של המדינה הצעירה הזו), השמאל זרע פה כל כך הרבה הרס, הפך את המזרח התיכון לגהינום בוער ואם לא די בכך- המנוולים שבתוכו גם מסיתים את העולם נגדנו בתמיכת כספים ממדינות אירופאיות (וערביות)
      זהו אותו השמאל שלא עשה כלום מבחינה חברתית חוץ מלארגן פולחני אישיות כמעט פאגאנים ולסתום פיות בצורה שלא היתה מבישת את סטאלין.
      רוב העם הפנה אליכם את הגב ועצם העובדה שרק מחבלים, אויבים ואנטישמים תומכים בכם מראה עד כמה השמאל הישראלי הקיים חייב להתפורר ולהעלם בכדי לאפשר לרוב השפוי בעם לנסות ולתקן את הנזקים.

       

      ________________________________________

      מדויק. חייב להתפורר, וחייב לשלם על הנזקים שעשה ! (ודבר ראשון, לפרק את פולחן האישיות לרבין, הקדוש של השמאל)

        26/7/10 09:51:
      סמול הזוי ומבולבל....אתם ממשיכים לשתכשך בביצה המעופשת של אסון אוסלו ...
      חולים במחלת הבילבול של יהודים הצמאים לאהבת אומות העולם....ההיסטוריה עמוסה בתוצאות של המחלה המצערת הזו.
        26/7/10 08:22:
      הבעיה היא לא שלום.
      אין לנו שלום עם סוריה, אין לנו שלום עם לבנון, לוב, אלג'יריה,עיראק וכו. ואין לנו בעיה עם זה.
      הבעיה היא הכיבוש, לא של שטחים (אנו כובשים את רמת הגולן כבר 40 שנה ויותר ואין לנו בעיה עם זה) אלא של בני אדם.
      אז כדאי להשתמש במלים הנכונות, כדי לקבל תובנות הקרובות יותר למציאות. הבעיה של ישראל היא הכיבוש והשליטה על עם אחר. הכיבוש הזה חייב להסתיים, רצוי בהקשר של שלום כמובן.
      אם נתמקד בבעיה העיקרית - הכיבוש - השלום יגיע כתוצאה נלווית.
      אם נמשיך להתמקד על שלום בלבד, נמשיך בברברת ללא תוצאות כפי שקורה בשנים האחרונות.
        26/7/10 00:53:

       

      גדול.

      למרות הסכמי אוסלו,הפלסטינים המשיכו בכיבוש הגדה ובהקמת התנחלויות פלסטיניות בכל רחבי הגדה .והראייה,אפילו ראש המכשלה הפלסטיני ביבי נתניהו, מודה שהוא שהוא הצליח להפסיק את הסכמי אוסלו ,על ידי הכללת שטחים צבאיים כשטחי פלסטין,בהם בקעת הירדן. ביבי נתניהו בלי צנזורה ב- 2001

       

      שים לב מה אומר ראש המכשלה הפלסטיני בדקה 5 ,שלושים שניות והלאה.

       

      http://www.youtube.com/watch?v=qBFihtGYFSg

      אה נכון, הפלשתינאים לא עשו כלום. תרתי משמע! בעצם הם עשו לא מעט. נתנו אור ירוק לפיגועים, השתמשו בדלת המסתובבת. ממש פרטנרים! ממש אפשר להשוות את המעשים שלהם לבנייה בהתנחלויות, שנשארות להסדר הקבע. מול שלום האמיצים של ערפאת (ראינו כמה אומץ היה לו בקמפ דיוויד), ישראל לא חששה לפנות את כל סיני על ישוביה, את טאבה, לסגת מעזה ומכל ערי הגדה. והנה, בקמפ דיוויד, לפנות גם את ההתנחלויות. וביננו, שגם אם היינו נסוגים לקווי 67', הם היו מוצאים תירוץ וממשיכים להלחם בנו, כי אצלם, הכיבוש וההתנחלויות זה גם ת"א. ואם אתה חושב שבגלל ההתנחלויות הגיע לנו שנסבול ממלחמת הטרור הרצחנית הזו ("אינתיפאדה 2"), אז אני ממליץ לך לבחון שוב את הבנת ההסטוריה והאתיקה שלך. 

       

       

        25/7/10 22:25:
      הערת ביניים:
      תודה על התגובות.
      את הפוסט כתבתי בסוף השבוע משום שבשאר הזמן אני עובדת, מבטיחה לשוב בסוף השבוע הזה ולהתייחס לכולם.
      שמחה על הדיון שמתעורר. זה כבר משהו.
        25/7/10 21:31:
      את כותבת מאוד יפה אבל אין זה מעיד על נכונות התוכן ...

      ד.א
      לפני 30 שנה משכורת של מורה לא הייתה אחרת .. אבל גדל פה דור לתפארת ...
      משהו אחר דפוק ... אולי החינוך שמגיע מההורים ?!
      מה שאולי
        25/7/10 20:31:
      צריך באמת להקשיב לנאומי אבו מאזן בערבית.
      ולקרוא את הדוקטורט שלו - שאליו הוא לא התכחש עד היום: הכחשת שואה.
      לפני שבועיים, מעריב ראיין אותו. אבו מאזן טען ששישה מיליונים שנספו בשואה הוא מה שאנחנו טוענים - זה בדיוק מה שהוא טען בדוקטורט.
      והכתב האידיוט של מעריב - הולך הדור ופוחת - לא שם לב אפילו לעיוות.
      אבו מאזן הוא יאסר ערפאת משודרג: הוא לא בעד מאבק אלים - לא כי הוא פציפיסט, אלא כי הוא חושב שאפשר להילחם במדינת ישראל ולהשמיד אותה השמדה פיזית בסופו של דבר, באמצעות מאבק לא אלים.
      כן - השמדה באמצעות מאבק לא אלים.
      אין בכך שום סתירה - ובזה השמאל נפל בפח של אבו מאזן, וחושב שמדובר באיזה גאנדי חדש.
      שלילת הלגיטימציה מישראל היא חלק מתכנית השלבים הפלשתינית, להשמדת מדינת ישראל.
      זה הקו של נשיא טוניס לשעבר, שהעלה אותו לראשונה.
      ישראלים, כחברה שאננה ובטוחה בעצמה, אם משהו לא יורה עליהם ומסכן את חייהם באופן מיידי - לא מתייחסים לאיום.
      אבל האיום קיים, הוא עובד, הוא מתקדם בצעד ענק - והוא בסוף יביא להשמדת המדינה- על שמאלניה - אם לא תתעשת.
      המשטים, רייצ'ל קורי, ISM, בילעין נעלין, וכו'- הכל צורות שונות של מאבק לא אלים שמטרתן אחת: שלילת הלגיטימציה ממדינת ישראל. הצפתה בזרים ובפלשתינים - ומסמוס הזהות היהודית שלה בדרך להשתלטות עליה..

      זה מה שרוצה אבו מאזן.

      לזה הוא מטיף.

      כל מי שקרא מאמר או שמע נאום אחד שלו מבין את זה היטב.
      מלבד השמאל כמובן שחושב שמדובר במהטמה אבו מאזן, ומתגייס בהתלהבות למאמצי ההשמדה שלו.
      השמאל אף פעם לא הצטיין בראייה אסטרטגית חדה. הוא תמיד נפל בפח של מתק הלשון.


        25/7/10 18:09:
      בתגובה ספונטאנית (כלומר - זה מה שיש לי להגיד א-פרופו שלום, שמאל ואחריות) - תפקידו של השמאל, היום, בישראל, הוא לא "לנצח" כי אם לאזן. להיות משקל-נגד מול הימין, שאם לא כן - ההקצנה ימינה תהפוך בקרוב לקונצנזוס, וייצוגו בכנסת יהפוך אותנו ללא-רלוונטיים. די לנו אם השמאל מחזיר מישהו בכיוון ההפוך לעדר, או, קשה מכך - מחזיק אותו בצד זה של הקשת... והשלום? אביא את הרעיון של זוגתי, כנרת גולן-הוז, שנהגה לקראת הבחירות שעברו במפלגה ש... נו, טוב, כולנו יודעים: משרד השלום. משרד ממשלתי, כמו, נגיד, משרד הבטחון, שכל תפקידו לקדם את השלום. 10% מתקציבו של כל משרד ממשלתי ייועד לקידום השלום. לא חסר מה לעשות. וצריך להתחיל לעשות צעד לקראת אותה מטרה שאנחנו מרחיקים מעצמנו כבר תקופה ארוכה: השלום. צעד אחד. עכשיו.
        25/7/10 16:55:

      צטט: שחר לאודון 2010-07-25 15:41:49

      מלבד העובדה שכמו רבים בשמאל, שכחת שכל הסיפור בעשור האחרון הוא תולדה של האלימות הפלשתינאית, הוכחת גם סובלנות מגדרית נהדרת:
      " ישבו שני אנשים (ואוסיף – גברים, שלא ידועים בהכרח באינטיליגנציה רגשית מפותחת)..."
      ואם לא נפל לך האסימון עדיין, אז תארי לך שהיינו מחליפים את השם "גבר" ב"ערבי" (חס וחלילה ב"יהודי", למי זה יזיז?).
      בקיצור, אם זה החינוך שאת מבקשת לתת, אני אדאג שאת לא תהיי המורה לילדי העתידיים.

       

       

      גדול.

      למרות הסכמי אוסלו,הפלסטינים המשיכו בכיבוש הגדה ובהקמת התנחלויות פלסטיניות בכל רחבי הגדה .והראייה,אפילו ראש המכשלה הפלסטיני ביבי נתניהו, מודה שהוא שהוא הצליח להפסיק את הסכמי אוסלו ,על ידי הכללת שטחים צבאיים כשטחי פלסטין,בהם בקעת הירדן. ביבי נתניהו בלי צנזורה ב- 2001

       

      שים לב מה אומר ראש המכשלה הפלסטיני בדקה 5 ,שלושים שניות והלאה.

       

      http://www.youtube.com/watch?v=qBFihtGYFSg

       

       

        25/7/10 16:40:
      אשליות. הסיפור הזה של שמאל ימין הוא היסטוריה.
      יש אלקטורט עם נטיות שמאליות שאין לו למי להצביע.
      זה כל סיפורו של השמאל הלאומי. ניסיון פוליטי לנגוס באלקטורט המיואש הזה.

      לכשעצמי, מיום ליום מתחזקת בי התחושה שאין לי מה לחפש כאן.
        25/7/10 16:36:

      צטט: מודרניסט 2010-07-25 13:53:51

      לא השמאל הלאומי ולא שום שמאל שהוא לא יכול לפתור את הבעיה הפשוטה הזו - כל שטח ממנו נסוגנו הפך מיידית לבסיס התקפה על ישראל. אין שום סיבה להניח שנסיגה מיו"ש תסתיים אחרת.

      כל חיי תמכתי בפתרון שתי המדינות, קו ירוק, חלוקת ירושלים מעבר בטוח בלה בלה בלה. צריך להיות באמת מטומטם ועיוור כדי לא להבין את המכה הניצחת שהנחית כשלונו שטוף הדם של תהליך אוסלו על עצם האפשרות לפתרון כזה. אז מה בינתיים? לא יודע, גם לא משנה הרבה. דבר אחד בטוח: לא נניח לפושעי המלחמה הפלסטינים לפגוע שוב באזרחינו כפי שעשו בזמן קמפיין הרצח הברברי המכונה ה"אינתיפאדה השניה". מי שיש לו פתרון טריטוריאלי שאינו כולל מתן הזדמנות לרוצחים להכות בנו שוב - שיקום!

       

       

      שכח מפתרון שתי המדינות.זה פאסה.פ'את איל אוואן. ישראל כבר זמן רב מדינה דו-לאומית .

       

        מאמר - הארץ (2003 )

      .

       

      כך הפכה ישראל למדינה דו-לאומית(2010 )


      דברים השתנו מאז שפרופ' סמוחה כתב ב 1987 על "ארבעה מודלים ועוד אחד".אז ,ב87 ' מס' המתנחלים היה 50.000 .כיום הוא הוכפל פי שבעה. כעת  נשארו שתי אפשרויות.המשך המצב הקיים (שילוב של שני המודלים.המודל הניאו- רוויזיוניסטי , והמודל הקולוניאלי ) על כל מגרעותיו ,החרמות והנידויים העולמיים,או סיפוח השטחים לישראל ,ומתן אזרחות ישראלית לפלסטינים.

       

      אזרחות ישראלית לפלסטינים

       


       

       


        25/7/10 15:41:
      מלבד העובדה שכמו רבים בשמאל, שכחת שכל הסיפור בעשור האחרון הוא תולדה של האלימות הפלשתינאית, הוכחת גם סובלנות מגדרית נהדרת:
      " ישבו שני אנשים (ואוסיף – גברים, שלא ידועים בהכרח באינטיליגנציה רגשית מפותחת)..."
      ואם לא נפל לך האסימון עדיין, אז תארי לך שהיינו מחליפים את השם "גבר" ב"ערבי" (חס וחלילה ב"יהודי", למי זה יזיז?).
      בקיצור, אם זה החינוך שאת מבקשת לתת, אני אדאג שאת לא תהיי המורה לילדי העתידיים.
        25/7/10 13:53:
      לא השמאל הלאומי ולא שום שמאל שהוא לא יכול לפתור את הבעיה הפשוטה הזו - כל שטח ממנו נסוגנו הפך מיידית לבסיס התקפה על ישראל. אין שום סיבה להניח שנסיגה מיו"ש תסתיים אחרת.

      כל חיי תמכתי בפתרון שתי המדינות, קו ירוק, חלוקת ירושלים מעבר בטוח בלה בלה בלה. צריך להיות באמת מטומטם ועיוור כדי לא להבין את המכה הניצחת שהנחית כשלונו שטוף הדם של תהליך אוסלו על עצם האפשרות לפתרון כזה. אז מה בינתיים? לא יודע, גם לא משנה הרבה. דבר אחד בטוח: לא נניח לפושעי המלחמה הפלסטינים לפגוע שוב באזרחינו כפי שעשו בזמן קמפיין הרצח הברברי המכונה ה"אינתיפאדה השניה". מי שיש לו פתרון טריטוריאלי שאינו כולל מתן הזדמנות לרוצחים להכות בנו שוב - שיקום!
        25/7/10 13:45:
      בעשרים השנים האחרונות (שליש מחייה של המדינה הצעירה הזו), השמאל זרע פה כל כך הרבה הרס, הפך את המזרח התיכון לגהינום בוער ואם לא די בכך- המנוולים שבתוכו גם מסיתים את העולם נגדנו בתמיכת כספים ממדינות אירופאיות (וערביות)
      זהו אותו השמאל שלא עשה כלום מבחינה חברתית חוץ מלארגן פולחני אישיות כמעט פאגאנים ולסתום פיות בצורה שלא היתה מבישת את סטאלין.
      רוב העם הפנה אליכם את הגב ועצם העובדה שרק מחבלים, אויבים ואנטישמים תומכים בכם מראה עד כמה השמאל הישראלי הקיים חייב להתפורר ולהעלם בכדי לאפשר לרוב השפוי בעם לנסות ולתקן את הנזקים.
        25/7/10 13:14:

      כותב שוב כיון שהיו שגיאות מקלדת :
      ניחוח פשיסטי " הוא אנדרסטייטמנט עצום.המניפסט הזה הוא של לאומנים במסווה של שוחרי טוב .זהו ניסיון נוסף לרבע את המעגל של מדינה יהודית ודמוקרטית שבנוסף רוצה להיות חופשית אבל ממשיכה לטפח את מזבח הצבא כמשהו קדוש. הם הרי קוראים לרדיפה והדרה של כל מי שמשתמט אפילו רק על ידי זה הם הוציאו את עצמם מהקרוי שמאל. אמיתי ועקבי.
      אני אשמח להיות מי שמצטרף אלייך ולאחרים הרוצים לפעול למען שלום אבל בין השורות של הפוסט שלך האתוס הבלתי מעורער של הצבא כמשהו נתון וכנייר לקמוס לערכים נחשבים צץ לו ואינו מתיישב בעיניי עם היכולת לפעול בכיוון עליו את מדברת .
        25/7/10 13:12:
      "ניחוח פשיסטי " הוא אנדרסטייטמנט עצום.המניפסט הזה הוא של לאומנים במסווה K וחרי טוב .זהו ניסיון נוסף לרבע אצת המעגל של מדינה יהודית ודמוקרטית שבנוסף רוצה להיות חופשית אבל ממשיכה לטפח את מזנח הצבא כמשהו קדוש. הם הרי קוראים לרדיפה והדרה של כל מי שמשתמט ראפילו רק על ידי זה הם הוציאו את עצמם מהקרוי שמאל..
      אני אשמח להיות מי שמצטרף אלייך ולאחרים הרוצים לפעול למען שלום אבל בין השורות של הפוסט שלך האתוס הבלתי מעורער של הצבא כמשהו נתון וכניר לקמוס לערכים צץ לו ואינו מתיישב בעיניי עם היכולת לפעול בכיוון עליו את מדברת .
        25/7/10 13:09:

      מרענן.

      שמאל הוא סובלנות, הכרה באחר, סולידריות לאדם באשר הוא אדם, ללא קשר אתני או לאומי. הוא מקדש שיח בין נצים, המושתת על רצון הדדי להגיע לפשרה המוסכמת על כל הצדדים. הוא מכיר בשאיפות וברצונות של האחר ,ורואה בהן שוות בחשיבותן לרצונותיו. הוא מכבד את ההיסטוריה, הפולקלור והמורשת הדתית של כל אדם, ובלבד שיכבד גם אותו. את כל אלו לא תמצאו בגישת השמאל הלאומי ,ובכך הוא מגחיך את שמו לדעת. אין לראות ביוזמה זו הארה רעיונית ,או שמא התפקחות נוכח המתרחש, אלא גחמה פרטית המאמצת גישות שמרניות ,ורטוריקה מתלהמת בכדי לייצר תהודה.

      הספרי ואלדד יניב

      זורים שמאל בעיניים

        25/7/10 13:01:

      בעקבות הפוסט שלך טרחתי לקרוא את הצהרת השמאל הלאומי, וגיליתי שהיא באמת נחמדה ומשעשעת, אבל הפתרון שהיא מציעה מופרך לחלוטין. כתבתי על זה בבלוג שלי

      בגדול, מה שאני מבין ממנה היא שהם רוצים לצאת מהשטחים ומירושלים ולהבטיח את ביטחוננו על ידי כוח בינלאומי. זה גם מגוחך וגם עצוב. מגוחך, כי כוחות בינלאומיים ידועים לשמצה בכך שהם מאפשרים לכל זוועה שהיא להתרחש תחת עיניהם מבלי למצמץ. ראה ערך רואנדה או אפילו האימפוטנטיות של יוניפ"ל בלבנון. עצוב, כי האם זו ציונות? לחזור שוב להיות תלויים בחסדי הפריץ ולהתחנן אליו כדי שיסכים להגן על היהודים חסרי הישע? ההיסטוריה מלמדת שבדרך כלל הפריצים אכזבו.

        25/7/10 10:02:
      כדאי לך לקרוא את זה
      http://cafe.themarker.com/post/1689943/
        24/7/10 15:08:
      אז תכתוב לך אותם.
        24/7/10 14:08:
      דווקא בא לי הרבה לוכסנים.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ליאור רועי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין