בעקבות פרידה כואבת וכפויה מחברתי (ל-ש-ע-ב-ר – כדאי שאתרגל – חברתי לשעבר) שלומית, פצחתי בשבועות האחרונים בסדרה של דייטים, באדיבות האתר ג'יי-דייט. אני מודה שאינני עושה זאת בלב שלם, ולמעשה ליבי פוזל כל העת באופן ברור בחזרה לכיוונה של שלומית. אולם מכיוון שלמרבה הצער, ובניגוד לפרידות למיניהן, על מנת לשוב ולהיות יחד בזוג יש צורך בהסכמת שני הצדדים, ומכיוון ששלומית עומדת בסירובה העיקש מזה מספר חודשים, מצאתי את עצמי כאמור נזרק בחזרה לעולם המחפשים. כנראה שאין הזדמנות טובה יותר להיזכר בקטע המצוין של רומן גארי מתוך "לאור אישה". נראה לי שרק מעטים לא יזדהו:

"יש פגישות לא מוצלחות, זה הכול. גם לי זה קרה, כן. איך אפשר להבחין בין נכון ללא נכון כשמתים מבדידות? פוגשים מישהו. מנסים לשוות לו עניין, ממציאים אותו מאלף ועד תו, מלבישים אותו במעלות מכף רגל ועד ראש, עוצמים את העיניים בשביל להיטיב לראות אותו. הוא מנסה קצת לייפות את עצמו, וגם את מנסה, אם הוא יפה ומטומטם מתרשמים שהוא נבון, ואם לדעתו את מטומטמת הוא חושב שהוא נבון, ואם הוא נוכח ששדייך נפולים הוא מייחס לך אישיות, ואם את מתחילה לחוש שהוא סתם מפגר את אומרת לעצמך שצריך לעזור לו, ואם הוא חסר השכלה אז לך יש די והותר השכלה לשניכם, ואם רק את זה הוא רוצה כל הזמן את מספרת לעצמך שהוא מת עלייך, ואם זה לא מושך אותו במיוחד את אומרת לעצמך שזה בעצם לא העיקר, ואם הוא קמצן אז זה בגלל שהייתה לו ילדות עשוקה, ואם הוא גס רוח את אומרת אל ליבך שהוא טבעי, וכך ממשיכים לעשות כל מאמץ אפשרי בשביל להתכחש למציאות, לוודאות המסנוורת, וזה הדבר שמכונה "בעיות זוג", והבעיה בהא הידיעה של זוג זה כאשר שוב אי אפשר לבדות זה את זו, ואז יש צער, טינה, שנאה, מנסים ללקט את הרסיסים ולאחות את הקרעים בגלל הילדים, או פשוט בגלל שבסיכומו של דבר מבכרים את החרא הזה על פני הבדידות".