יום חמישי לפנות ערב, סיימנו י' היקר ואנוכי מספר עניינים פרוצדוראליים, לאן מכאן?

עבר זמן מאז ביקורנו בטיילת האהובה של תל אביב, שנינו מתגעגעים, נסענו. לא החלטנו באותו הרגע היכן נאכל בדיוק, עניין החניה יקבע לנו את המיקום.

יש! מול המונומנט הצבעוני של מלון דן הייתה חניה נדירה פנויה, מצרך יקר מציאות, תפסנו.

קרוב לשם ברגל שכן קפה מצדה, בו ביקרנו כבר מספר פעמים בעבר. המתנה העיקרית שלו הייתה ונשארה גם אחרי הביקור הזה – מיקומו הנהדר מול הים שקסמו תמיד שובה את לבנו.

העליה לשם היא במדרגות, מה שמקשה למרבה הצער על נכים להגיע לשם, אלא אם יש איזו דרך מישורית שלא ראינו אותה.

הערב החל לרדת על המקום עם בואנו, את השקיעה הנהדרת של הטיילת הפסדנו הפעם, הצטער קצת י' היקר.  לא נורא, תראה, גם זה מאוד נחמד.

 מצאנו לנו מקום ישיבה חביב בחוץ להשקיף כמה שאפשר עדיין, זה לצד זו,  על הים ועל הנוף בכלל.

כך נראה הנוף מאוחר יותר:

עם זאת הייתה הפינה מעט חשוכה, לכן התקשינו לקרוא את התפריטים החביבים, נעזרנו בפנס של מחזיק המפתחות...  

לידיעה, יש גם פינות מוארות יותר, אך עשויות לחייב ישיבה פנים אל פנים בלבד.הנה אחת כזו מאחורי גבו של י' היקר, ממש ליד הזכוכית המשקיפה אל פנים המסעדה:

בחרנו הפעם לאכול  -

פרגית בגריל במרינדת בזיליקום וסילאן (64 ₪)

קבבוני טלה בגריל (59 ₪)

הטחינה עבורם הגיעה בכלי נפרד, רעיון טוב!

\ 

עם אלו הגיעו תוספות לפי בקשות, אחת לכל מנה: תפודים אפויים לפרגית וצ'יפס לקבבונים.

כאן היה לנו קטע מוזר עם המלצרית, שגם בתנאי האקוסטיקה הלא מיטביים שמעתי אצלה שמץ של מבטא האופייני לדוברי הרוסית. י' היקר ציין שהוא בוחר תפודים כתוספת. היא שאלה: תפוזים? נראה היה שהיא לא מכירה את המילה "תפודים", י' היקר תיקן: "תפוחי אדמה", כעת היא הבינה.

יש לי הרושם, אמרתי ל – י' היקר אחרי שהמלצרית עזבה את שולחננו, שהמילה "תפודים" עשויה להיות לא מוכרת גם לדוברי העברית מלידה, לא רק לאלו ששפה זרה היא שפת אמם. הוא לא משוכנע בכך. מעניין מה תהיה דעתכם?

מכל מקום, נגסנו באשר על הצלחות, חיווינו דעתנו –

הפרגית בסדר, לא מתעלה במיוחד, לא גרועה במיוחד, לא מתוקה במיוחד, לא תפלה במיוחד.

הקבבונים – עם החיתוך הראשון, שאלתי את עצמי, האם טעו והביאו נקניקיות. מרקמם וצבעם היה בדיוק כזה בתוכם. י' היקר מצא את המילה המתאימה : דחוסים, הטעם היה בהתאם.

הטחינה – הפתיעה במרקם נעים ובטעם קל, כמות יפה ששנינו טעמנו ממנה וגם הותרנו, התחברה נחמד לקבבונים ולפרגית.

התפודים (כן, אני מחבבת את המילה) היו בסדר גמור כתוספת נייטרלית.

הצ'יפס הפתיע לטובה, לא היה ספוג בשמן, ו... גם אותו שילבנו בטחינה.....

מה תשתו? נשאלנו. יודע מה, אמרתי לו, מחר יש לך יום הולדת, בוא נתחיל מקדמה קטנה עם איזה קוקטייל טוב. רעיון נחמד, קיבל את דעתי, ממילא אנחנו הולכים לטייל קצת אחרי האוכל, האלכוהול יפוג לגמרי עד הנהיגה הביתה. כן, רעי האהוב הוא נהג זהיר במיוחד בנושא הזה, מאוד מודע ומאוד מודאג מהנהיגה בשכרות המתפשטת במקומותינו. באחד כזה נתקלנו בנסיעה הביתה בשעת הלילה המאוחרת. הוא סימן לנו לפתוח חלון ברכב (אולי אתה צריך עזרה עם כתובת?) ושר לנו : "נורבגי, נורבגי"..... למה דווקא ככה, לא נדע, רק נבין שהיה 'מתודלק' יופי. משטרה לא הייתה שם באותו רגע, נשאר לנו רק לקוות שחזר לביתו בשלום ובלי לפגוע באיש.

יש הערב קוקטייל במבצע, שניים ב- 50 ₪, הציעה המלצרית, מורכב מויסקי, שנפס מלון וספרייט, לקחנו.

הקוקטייל הגיע יחד עם הקוקה קולה דיאט שהזמנתי אני, זמן רב לפני שהאוכל הוגש. מובן שלא נגעתי בו על קיבה ריקה. י' היקר טעם ממנו קצת כשהגיעה מנתו וביקש להחליף לי, שכן קוקטייל תוסס מאבד מטעמו תוך זמן קצר. לשבחה של המלצרית ייאמר שבלא כל ויכוח, דאגה לעשות כן ובמהירות.

שנינו חיבבנו את הקוקטייל הזה, מעניין איך שאני מתחילה לחבב – במידה ובזהירות, כמובן - אלכוהולים מתוקים מן הסוג הזה. לא ידענו אז שלמחרת נטעם קוקטייל אחר, ברמה טובה עוד יותר, שעליו אני מקווה לספר בפוסט אחר בקרוב. נהנינו באותו רגע ממה שהיה, טעם האווירה של תל אביב הלילית, שבאותן שעות רק החלה להתעורר.

י' היקר ביקש וקיבל אספרסו קצר, שהגיע בליווי כוס סודה, מסתבר שכך נהוג.

ומה על אותו מקום פרטי אותו ביקרנו לסיום? התאים נראו לי יחסית גדולים, תחזוקה בסדר, לא חסר דבר, הרצפה נראתה מעט רטובה בתא אותו ביקרתי, אולי בגלל נוכחות הכיור בתוך התא. האם אתה חושב שאלו תאים שיכלו להתאים בגודלם לנכים? תהיתי בפני י' היקר שלי. חמודה, צחק, תפסיקי להיות תמימה, לא מספיק למטרה שהעלית, בגודל הזה יש להם מטרה לגמרי אחרת....

(המבינים יבינו...)

כך בחיוך ושובבות יצאנו להרגיש את הטיילת במו רגלינו, דרומה לכיוון יפו, אך אליה עצמה לא הגענו הפעם, נבקר בהזדמנות אחרת.

בנין בשיפוצים שהואר והפך למעין מונומנט אמנותי שכזה...

"אוטו גלידה" שנסע על הטיילת, הנעים מצליליו.....

וכמובן שמכר לנו ארטיק לימון ומיים מינרליים...

בתי המלון הגבוהים שעל הטיילת, הספסל שעליו ישבנו שימש בתור חצובה לצורך הצילום...

י' היקר ישב על הספסל, הסתכל רק עלי, לא על אלו שמאחורינו.....

שוחחנו לנו לתוך הלילה, מטוסים טסו מעלינו, מערבה, מזרחה, צפונה, מעניין מאין ולאן הם טסים, תהינו, תוך צפיה על אדוות האור שהפיצו חלק מהם בפנסיהם על המים, מחזה יפה שלא הצלחתי לצלם. כל הזמן הזה, ריתק אותי הירח, כמה יפה היה גם אם עדיין לא במלואו, שט לו בין עננים, מעל למנורות הטיילת.

וכמה מאורות העיר הגדולה, שנותרה כמובן ערה ופעילה בשעות שהחלו להיות "הקטנות" וגם הפקוקות להפליא, לפרידה מן החווייה הנעימה הזו.

התמונות צולמו בדרך לרחוב הירקון, או ברחוב עצמו, מחלון המכונית.