כותרות TheMarker >
    ';

    חינוך דרך הטבע

    בשנת 1632 קבע יוהאן עמוס קומניוס את עקרון היסוד של החינוך המודרני: חינוך הכול לכול, וטען כי הדרך לממש זאת היא בדרך הטבע. אך מהי הדרך הטבעית להוראה וללמידה?
    זו שאלת הבלוג.

    "שכן לא כל הוראה היא מחנכת" - אבי המקצוע הוראה

    12 תגובות   יום שבת, 24/7/10, 12:34

    אם במהלך הקיץ נעשים שיפוצים בחדר המורים, בקשו בהזדמנות זאת לתלות על הקיר המרכזי את תמונתו של  יוהאן פרידריך הרבארט (1841-1776).

      

    ''

     

    (התמונה - דיוקנו על קיר בספריה העתיקה באוני' צפון אילינוי)

     

     

    הוא אבי המקצוע הוראה, וכך זה היה:

     

     
    1. חינוך כמדע
    הרבארט הגדיר את מקומו של החינוך במפת תחומי הדעת, ומאז ובזכותו לומדים וחוקרים חינוך באקדמיה.
    יש לזה משמעות מעשית, שכן עד הרבארט המורה-המחנך נכנס לכיתה ועשה פחות או יותר את "מה שבא לו". לטוב ולרע.

    בעקבות הגדרת החינוך כמדע, החלו המורים לפעול ביתר אחריות, סדר וכוונה, שכן נקודות המוצא היא, במילותיו של הרבארט:

    "שפעולות מסוימות מניבות תוצאות מסוימות וכן שבאמצעות חקירה מתמשכת והתבוננות מתאימה אנו יכולים להגיע קרוב יותר מתמיד לניבוי של תוצאות ההתערבות"

     

     

     
    2. המקצועיות של המורה היא ביצירת מצבי למידה
    עד הרבארט התפיסה הרווחת הייתה שהמורה אומר, מצווה, ומורה (instruct) והתלמיד לומד.
    150 שנים לפני הולדת מחקר המוח והלמידה הבין הרבארט את מהלך הלמידה כמבנה מתפתח של קשרים בין ייצוגים של המציאות בשכל האדם.
    כמתמטיקאי וכמוזיקאי הוא חיפש אחר ההרמוניה שבלמידה, וחיבר נוסחאות שביטאו את הדרך שבה נבנה מערך הידע.
    כך למשל הנוסחה a-[b2/(a+b)] מייצגת לפי הרבארט מצב שבו ייצוג חדש (b) נמצא מנוגד לייצוג קיים (a) ונדחק מפניו. נסו לדמיין כיצד נראות המשוואות המבטאות את הלמידה של הייצוג החמישי או האלף!

     
    גם לזה יש כמה משמעויות מעשיות.
    ראשית, המקצועיות של המורה היא קודם כל – ביצירת למידה, כלומר בהפקת מצבים שבהם נבנה הנושא הנלמד אצל התלמידים באופן תקין.
    ושנית, יש כאן כמה רמזים לדרך ההוראה שתבטיח את כניסתו של הייצוג הנלמד החדש למערך הידע הקיים. בין היתר: לקשור את הנושא החדש למשהו שהתלמיד כבר יודע, לעמת בין החדש לישן ולוודא שהחדש מובן היטב ולא נדחה על ידי מה שכבר ידוע.

     

     

     

    3. המקצועיות של בית הספר היא הוראה
    מכיוון שהלמידה היא רציפה ומתפתחת, הבין הרבארט שבית הספר שולט בה באופן חלקי ביותר:
    "מה שהעולם, המגע חברתי, המשפחה, ומעל הכול, הפעילות השקטה והראויה של האופי, יכולים לתרום – בזה הדבר אינו נמצא בשליטתו של בית הספר"

     

    כלומר, מערך הידע של התלמיד מתפתח במסגרת משפחתו ופעילותו האישית והחברתית, הרבה לפני שהוא מגיע לבית הספר. ולעובדה זו מסקנה חשובה לגבי תפקידו של בית הספר:
    "בית הספר אינו יכול להיות מוסד החינוך השלם. מסך כל הכוחות אשר יכולים לחנך אדם, יש לבית הספר רק חלק מוגדר, והוא גופי הידע".

     

    במילים אחרות, בית הספר לא צריך להתחרות או להחליף את סוכני החינוך השונים, אלא להוסיף את תרומתו הייחודית. והיא: חינוך באמצעות הוראה.

     

     

     

    4. ההוראה מחנכת
    בימינו נהוג להפריד בין למידה, במשמעות של שינון ידע, לבין חינוך, במשמעות עיצוב המוסר. האמת היא שהפרדה זו היא מלאכותית: כל עוד מתייחסים ללמידה כאל שינון, ממילא היא נשכחת; וכל עוד מתייחסים למוסר כהטפה, ממילא היא יוצר התנגדות.

     

    לעומת זאת, הוראה מחנכת היא זו אשר בונה את מערך הקשרים במוח, מה שהרבארט כינה – "חוג המחשבות". מתוך בניין ההכרה שלנו אנו מפיקים את כל תפקודינו: השכליים, הרגשיים, התנועתיים וההתנהגותיים.

    ההוראה מפתחת את בניין אישיותנו באמצעות למידה, ובמובן זה ההוראה מחנכת. זו גם תרומתו הייחודית של בית הספר בשונה מכל סוכני החינוך האחרים.

    "במידה שההוראה מקנה רק ידיעות, הרי אין בה שום ערובה שתשמש משקל רציני כנגד ליקויי האנוכיות וכנגד הצטברויות הייצוגים הקיימות בלי השפעתה. התערבות בהצטברויות הייצוגים הללו דווקא היא הקובעת מה תתרום ההוראה למוסריות ומהי מידת התרומה הזאת"

     

     

     

    5. המתודה
    את הרעיון הזה תרגם הרבארט למתודת עבודה של המורים. בקצרה, כללה המתודה ארבעה שלבים מרכזיים:
     

    1. שלב ההבהרה (clarity) שבו מזהים את הנושא הנלמד ובודדים אותו מתוך סביבתו,
    2. שלב הקשרים (association) שבו בוחנים את הקשרים של הנושא הנלמד עם מה שכבר ידוע,
    3. השלב המערכתי (System) שבו מרכיבים את החדש ואת קשריו למערכת תפקודית אחת,
    4. והשלב השיטתי (method) שבו מבינים כיצד ההרכב החדש פועל ומסיקים מסקנות ברמה השכלתנית הגבוהה.

     

    במילים פשוטות: הצבת הייצוג החדש (באמצעות בידוד של האובייקט ושל הקשרים) ואינטראקציה עם הייצוגים הקיימים (באמצעות הרכבת המערכת ושיטת הפעולה שלה).
    ההוראה המחנכת מחייבת, אם כן, את קיומו של משהו חדש נלמד, ואת השינוי שיתחולל אצל הלומד בעקבותיו.
    זהו המהלך הבסיס של שיעור בבית הספר.

     

     

    סוף דבר
    בשלהי המאה ה-19 הופצה תורת הרבארט בבתי הספר בהצלחה גדולה בכל רחבי העולם, תחת השם: הרבארטיאניזם – Herbertianism.

    אולי בגלל השם הבלתי אפשרי – התנועה נעלמה והאיש נשכח בציבוריות.

    אבל את התואר אבי מדע החינוך ואבי המקצוע הוראה אי אפשר לקחת ממנו.

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/3/15 14:23:

       

       

      "המקצועיות של בית הספר היא הוראה" ?  

       

      יש בתי ספר שהמקציעות שלהם היא החופש ! 

       

      מדוע ? 

       

      כי, החופש מזין את התרבות ואת הלמידה !  


      בכנס השנתי של "האגודה למען קידום המדע" אשר התקיים לאחרונה, נאמר רבות על הרעות של הבורות המדעית שקיימת באוכלוסייה בכללותה. מנהיגים רבים הדגישו שהידע המדעי האוניברסלי הוא דבר מכריע בקביעת מדיניות ציבורית נבונה בדמוקרטיה, כמו כן הוא מכריע בשמירה על העליונות במדע ובטכנולוגיה.

      ההאשמה על חוסר העניין שמפגין הנוער כיום הוטלה על בתי ספרינו ועל האוניברסיטאות, בכל הרמות. בזה, יתכן שרוב האנשים יכולים להסכים. זה ברור שבתי הספר היום עושים עבודה איומה בחינוכם של ילדים ברוב התחומים -- אופי, אחריות חברתית, ואזרחות טובה, כמו כן קריאה, כתיבה, היסטוריה, ומדע. ככל שיותר כסף מוציאים, נראה שהתוצאות הן יותר עלובות. כיתות יותר קטנות, מתקנים חדשים, ציוד יותר יקר, וצבא אמיתי של צוות תמיכה שנראה שאינו עוזר.

      אולם הפתרון המוצע על ידי המרצים בכנס של "האגודה למען קידום המדע" * היה רק חזרה על אותן הנוסחאות הישנות אשר לעיתים כל כך קרובות נכשלו בשנים האחרונות יותר שיעורים במדע, יותר דרישות, יותר מדריכים מוסמכים המתווספים לתוכנית הלימודים החל מכיתה א´ ועד האוניברסיטה. מה שהמנהיגים האלה כנראה שוכחים, הוא הניסיון השורשי שהוא הבסיס של הדמוקרטיה: המקורות של הדמוקרטיה נובעים מהאמונה, שכפיה היא היפוכה של צמיחה אישית. האופן הבלתי רגיל בו צמחו הדמוקרטיות המערביות, מוכיח שככל שהאנשים נהנים מיותר חופש בתוך החברה, כן החברה בכללותה נהנית מיותר קידום אינטלקטואלי ומוסרי. הדמוקרטיות הליברליות נבנו על בסיס עקרון מאוד חשוב זה, אולם מנהיגינו בתחום החינוך, נראה שהם כל כך לא מודעים לעובדה זו, ממש כמו כל ילד בור !

      התרופה לבעיית הבורות המדעית, לכל בורות אחרת -- וגם לאלימות -- היא, לעקור אחת ולתמיד את המחלה אשר ביסודה: כפיה בבתי הספר. הטבע האנושי בחברה החופשית נרתע מכל ניסיון להכניס אותו בכוח לתוך איזושהי תבנית. ככל שיותר דרישות אנחנו מערימים על הילדים בבית הספר -- ועל הסטודנטים באוניברסיטה -- כך בטוח יותר שנרחיק אותם מהחומר אותו אנחנו מנסים לדחוף דרך גרונותיהם. התשובה האמיתית היא חופש בבית הספר -- חופש לכל ילד ונער, מכל גיל, לבחור את הפעילויות אשר סקרנותו הטבעית מובילה אותו אליהן ! ככלות הכול, הדחף של הילדים לשלוט בעולם מסביבם הוא אגדי. על בתי ספרינו לשמור את הדחף הזה חי על ידי הזנתו בחופש שהוא זקוק לו כדי לצמוח.

      נחוצות פחות פעילויות חובה, לא יותר -- למעשה, עדיף שלא תהיה פעילות חובה בכלל. אנשים אשר תוהים באם יש הגיון לדבר, עליהם להביט בניסיון של בתי-הספר הדמוקרטיים בדגם סדברי, אשר מוקמים ממש על בסיס עקרונות אלה. התוצאות הן בסך הכול מצוינות, כפי שהיינו מצפים.  

      בתי הספר להם מדינתנו זקוקה נואשות, כדי להבטיח חברה בת קיימא של אזרחים יצירתיים, בעלי יוזמה, וחופשיים, הם בתי ספר המאפשרים לתלמידים חופש לעסוק בכל דבר שמעניין אותם. דגמים אחדים של בתי ספר כאלה קיימים בעולם כיום, והם מבשרים עולם חדש של חינוך.

      -----------------
       * ראו: דו"ח ועדת הררי, בראשותו של פרופ' חיים הררי - "מחר 98" (שימו-לב, שנת  1998 !!).

       

       

      ראה, 

      קורסים למדע בבית הספר אינם מלמדים כלל מדע !

      http://cafe.themarker.com/topic/2236986/   

       

       

      חינוך כחופש: חופש בחירה וחופש לימוד. 

       

       

      ''

       

       

      לא יאומן כי יסופר ! 

       

        7/8/11 20:30:

      אחלה פוסט.. יש לך במקרה תואר ראשון בהוראה?

        10/9/10 18:33:

      מכל חברי השכלתי, ממך עוד יותר.

      תודה על פוסט מעשיר!

      ''

        16/8/10 10:33:

      צטט: גיל גרטל 2010-07-31 09:39:12

      ב 3 וחצי בלילה הוארו ענייך?
      זו מחמאה! תודה

      נהניתי מקריאת המאמר. תודה. בחרתי להגיב במשבצת הזאת כי שמתי לב לדייקנות השימוש במונח 'מורות' מול מורים.

      מכאן שגם אתה שמת לב לעובדה שבין כיתה א' עד ח' רק מורות בישראל.

      אלא שאתה בפנים, ואנחנו בחוץ. אז? 

       

        15/8/10 11:10:

      הבטחתי, שבתי. גם כיכבתי.

      אני כל כך מתחברת לכל מה שכתבת!

      -

      חשיב - ההנאה שבלמידה

      יוזמה חינוכית לשיפור הוראת חשבון

        12/8/10 20:39:
      גיל, מאוד נהנתי לקרוא, גם למדתי משהו חדש.
      המשפטים שלו...אחד אחד.
      פוסט נפלא על מהות החינוך וההשכלה.
      אגב, גם ביוון היתה הפרדה בין רכישת הידע לבין רכישת המוסר.
      תודה.
        6/8/10 11:40:
      זה בסדר "שומרת", המורות שלי עוד פחות.
      אולי יותר מזה: הכירו והתננגדו בתוקף...
      "איזה ייצוגים ואיזה נעליים", הן אמרו לעצמן, והוסיפו בצעקה: "שב ושתוק!"
        6/8/10 11:28:
      מעניין מאד, יש להניח שרוב המורים, לפחות שלי לא הכירו את תורתו.
      והאמת חבל.
        31/7/10 09:39:
      ב 3 וחצי בלילה הוארו ענייך?
      זו מחמאה! תודה
        31/7/10 03:23:

      מרתק
      הארת את עיני
      תודה
        26/7/10 23:11:
      "לכלילדמגיע" הכוונה נחשבת! תודה!
      וגם לעדינה ו"לסיכון" עבור החיזוק הירוק.
        24/7/10 17:54:
      אפסו כוכבי. אשוב :-)

      בלוג חינוך דרך הטבע

      רשימה

      פרופיל

      גיל גרטל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין