קושי אדיר,לילות ארוכים מדי ללא שינה ,כאבי הראש שלא מפסיקים ,תחושת המחנק ,אין אמת הכול שקר,אין חברים,אין משפחה אין אהבה,כול יום אותו דבר במאין רוטינה שלא מפסיקה, אין דקת מנוחה ,לא מצליח לחייך ,חי כבר לא בשבילי ,מושך עוד יום ועוד יום ,יוצא מהדלת ליום חדש שכבר מרגיש ישן מת לחזור בחזרה לחדר החשוך והקר שלי שם יש שקט בלי עיניים מתבוננות ושופטות בלי אשמה על המדפים.שקט.

הבדידות הנוראה, אף אחד כבר לא שואל ,את אף אחד זה לא באמת מעניין מדי פעם שאלות שמוכרחים ,כמה באמת אפשר לשאת את הכאב שלי.

ללא חברים ,לבד לבד,ריקנות אמיתית אין יד שמושטת ,אין הודעה משמחת ,אין חיבוק, פשוט כלום ייסורים לתוך הלילה ... מתגנבות המחשבות מחטטות בתוכי מוציאות ממני את כול מה שניסיתי להדחיק לא משאירות אף אבן במקום מתוך החומה שבניתי לי,זועק לכולם בשתיקה רועמת ,לא יודע איך לבקש ,אין מי שרואה,אין מי ששומע,כועס על כולם שהשאירו אותי לבד ,כועס על עצמי שנתקעתי,כועס בעיקר שלראשונה בחיי אני רואה רק את הבעיה ולא את הפיתרון,שום דבר לא נראה באופק ,שום דבר לא מסתדר ,רק געגועים אמיתיים ,למה שנקטע.

אני זועק לכולם, לא יודע לבקש ,פצוע ומדמם על ריצפה קרה ליד המיטה , מחבק את עצמי ,נראה הגיוני לכאוב ככה,מנסה להתנתק ,רוצה שיבינו שרק התחלתי ,מנסה לטפס... נלחם בציפורניים כול יום,תחושה של שבר ,שוב ושוב ושוב ....

זועק....

סליחה