היום עזבה בתי דניאל. השכמנו קום ונסענו מסקוקי שליד שיקגו לנמל התעופה אוה'ר בשעה חמש בבוקר. פחדנו נורא שהטיסה תתאחר. דניאל דיילת באל על וחייבת להגיע עוד היום בשבת עד 1700 לניו יורק לטיסה. לשם שינוי בשיקגו היה גשום להחריד. (הלוואי עלינו). בכל זאת הטיסה יצאה משיקגו באיחור של שלושים וחמש דקות ואנו מודים לאלוהים. עכשיו אנו פה לבד. אני דפנה ובני איתי. בשבילו זה כיף צרוף. בשבילנו זו כבר שאלה כבדה הרבה יותר ולפעמים אולי מתאימה למחוזות אחרים ולא לבלוגים. בכל מקרה, אנו נמצאים באמצעיתה של תעלומה ושמה פיבל. אז אם אתם שואלים מיהו פיבל? זה חתול שאנו אמורים לשמור עליו. זה לא פשוט. למה? כי פיבל בחזקת נעדר. נאמר לנו שפיבל ביישן וביומיים הראשונים ואפילו שלושה הוא יסתתר. זה נחמד וטוב. אני מעריך בעל חיים שיודע תורת הנסתר. ואולם אחרי שלושה ימים אין בשורות מכיוונו של פיבל. האוכל נותר יתום וגם אנחנו. אנחנו לא ממש יודעים מה לומר לבעלת הבית שהרשתה לנו לגור בביתה בתנאי שנשמור על החתול. במשימה הזו אנו לא ממש עומדים. מארג'י אחת השכנות היתה האפוטרופסית של פיבל עד הגיענו. מה אומר לכם, אני לא מרגיש אשם אבל אתם יודעים חתול הוא בן משפחה וכעת בן המשפחה הזה נעדר. אולי לא היה בכלל חתול כזה והכל פנטזיות? אני לא יודע. צריך להמתין ולראות. היום בעלה של בעלת החתול מגיע הביתה ליומיים. אנו מעבירים מפתחות בכל הקשור לחתול. אני מקווה שנצא מהעניין הזה בשלום יחסי. כל כך לא נעים במיוחד כאשר אתה יודע מהם בעלי חיים. אנו מחזיקים בשניים. אנג'י הכלבה טובת הלב והלא מאוד חכמה וסימבה החתוך שפשוט לא אמרו לו שהוא לא נמר והוא נוהג לנשוך את כולם בכל רגע מתאים או לא מתאים. היתרון של סימבה שהוא חתול רחוב שגר מחצית הזמן בחצר ואף רחוק משם ויתר הזמן ישן בבית. בחלוקה בין פעילות החצר שלו לבית הוא פשוט נושך כלבים ובני אדם. (נמר כבר אמרתי?). המטפל באס.או.ס אמר כי נכשלנו בחנוך. הוא בטח יודע ומכנה את סימבה ארס השכונה. בכל זאת אם נחזור לפיבל, אני מוכן לשלם 200$ כדי לדעת שפיבל החתוך המפוחד חי ונושם ומתחבא ממני במרחק 20 ס"מ

שבת שלום