אכן עולמך הוא תוצר שמוחך
בונה, המתבסס על מידע חושי
שניתן לנו- ומידע זה הוא רק חלק
קטן מכל מה שמצוי לנו. הדמיון מאפשר
לך לראות עולם מלא בגרגר חול, וגן עדן
בפרח השדה.. להכיל את האינסופ בכפ היד
ואת הנצח בשעה אחת..

(מי הזיז את מקש ה"פ" סופית שלי?)

זכות היא לי להיות בין חבריך.

היה יום אחד שרציתי שהעולם הדמיוני שלי יהיה כולו שמיים, מה זה אומר ? שאני מעופף באוויר ומסביבי ענני נוצה, כוכבים, ירח מחייך, שמש חמימה, כולם בעירבוביה גדולה, אין יום ואין לילה, וכולם מחייכים זה לזה, כמו שמחים היו שסוף סוף נפגשו באותו מימד של זמן...ואני חלק מהם...

משובב לבבב :)))

ואני כלל איני יודעת

אם מה שאני קוראת

הוא מה שאתה כתבת...

כי אולי הכתוב הוא רק

מהעולם הדמיוני שלי...

ואולי העולם הדמיוני שלך..

באמת נושק לעולם הדמיוני שלי....

ועם כך באמת התברכנו שנינו...

(רוצה לככב, כי מגיע...

אבל האח הגדול אינו מרשה

פעמיים...ואני דווקא רוצה..

אבל כנראה שיישאר רק

בעולם הדמיוני שלי...)

ומי אתה באמת יקירי????

גם  העולם  שלי  משוחרר  מאילוצים

הפרוזדור  ליציאה דרך קטע  של מצויירים

לפעמים  המסע מיועד  סתם  להשתחרר

לעיתים מיועד עבור בעיה מטרידה לחיפוש פתרון  אחר

תמיד  החזרה  ממלאת  את  המצברים

עם חיוך  של הכרות מכל  החברים  המצויירים

ואולי  גם  נפגשנו באחת  הישיבות

בנסיון    לפתור   בעיות   מכאיבות

כי  במעבדה  המיוחדת  שלנו   הדמיונית   והחופשית

יש  אין סוף יועצים ואוירה  הנותנת כח אדיר  ומעשית

שמעון

יאללה יצא חלש תביא פה פוסט חדש.

איזו כותרת הייתם נותנים, כיד הדמיון הטובה, לתמונה הדימיונית הזו?

נניח: "דהרת הסוסים במשעול הצינור הסגול."

העולם הדמיוני שלי הוא עולם בדיוק כפי שאני רוצה,

ואל העולם הזה יכול להכנס רק מי שאני מרשה לו...

תודה ענקית על השיתוף בעולם הדמיוני ,

זה עולם נפלא.

דבי

עם כל הכבוד לעולם הדמיון שלך ... ויש לי כבוד....

אני מציאותית ... בהחלט מציאותית ...

הנה אני צובטת את עצמי ...

הוספת תגובה

אני העליתי פוסט אנטי-דמיוני שנוגע גם בדת,

זה לכבודו של הכב"ה.

כב"ה - "כותב בשביל הכיף".

טוב, בסדר,

לא צריך להשוויץ'

גם לי עולם כזה, או די דומה.

שבו אני נישא על כנפי הרוח

אחרי לילה סוער שגומר את הכוח,

אל מרחבי אחו ירוק

לא חשוב כמה רחוק,

העיקר שאינני אורז דבר, עוזב הכל, ללא בושה,

ולא צריך לבקש מהבוס חופשה

כי בעולמי הדימיוני,

קיים העולם ורק אני.

וכל הכיעור הופך לכליל היופי

תחת מגע אצבעותיי והבל פי, יפה, ללא דופי,

ובדימיוני, אני תמיד משוכנע,

שזה לא חלום, זה אמיתי ואני לא נכנע,

לכוח המשיכה

אחרת, איך אעזור לפרה בשוויץ ללדת,

ובאותה העת לפתור בברזיל בעיית גרדת,

או לאנדרגראונד בלונדון לרדת,

ולתרום כמה מצלצלים לכנר רחוב שירד מהמולדת,

ובד בבד (באותו הזמן) לחבר בדה-מארקר-לא יאומן.

רק שלפעמים, כשאת מפלי הניאגרה אני מנסה לישראל להטות,

אני פתואם מתעורר רטוב מכל ההזיות.

כן, אני בעל דמיון מפותח, וזה טוב,

כי אם בלילה אני מתעצל לשרותים לרדת,

אז בבוקר אני משכנע עצמי שאינני רטוב.

כי בעולמי הדימיוני,

קיים העולם... וגם אני.