מצאתי את עצמי שוב מתדרדר בגרמי המדרגות של הפוסטים ראיתי אדם המוכר את המוות שלו, אישה עצובה המבקשת תרומות, דראג קווין חסרת בית. ראיתי ערימות של הרהורי ואגינה זולים, פאנפיקים זוהרים על עמק המומנים, מכתבי התאבדות שלא נשלחו, הצהרות חיים אמיצות של חולי סרטן. ראיתי ילדה קטנה ומדהימה שציירה תמונות אומנים לא פחות מואן-גוך. וראיתי פאקצה עם הגיגים אמיתיים של חצי שורה. סטנדאפיסט לא מוצלח, סטונדנט בודד מברית המועצות, זמר עם שיר אחד, וזוג בזוג להחלפה להערב. ראיתי משוגע עם כאב גב ושתיינית בגמילה בדרך למקובל. ראיתי את דפנה רצה כדי לא לחשוב ואשת הייטק שעזבה הכל רק בשביל לעצור ולחשוב. ראיתי גיקים משועממים וחרמנים עם בובות קרפד מניילון וגם שרידי בלאדי מרי מבעבעים בזנבות חתול. אני לא אשקר. זה נחמד.ואני אוהב את זה,וגם לי לא חסר