0
האזהרה הוא ישב על סלע בנוף המדברי והתבונן למרחקים. מרחב אין קץ השתרע סביבו. שמי פלדה העיקו מעליו ועצי שיטה בודדים פרשו בקו ישר את ענפיהם מכוסי העלווה הקוצנית אל מול שתי רוחות השמיים. צמרתם שלא כרוב העצים לא היתמרו אל על, וניראו כאילו קוצצו באיבחת חרב אחת. הוא קימט את מצחו בפליאה ותהה אם זה מעשה הרוח המדברית שנשבה בצמרתם או אולי היתה זו סיבה אחרת, נעלמת ממנו. השמש היוקדת טשטשה את הכרתו והעלתה בו חזיונות תעתועים. לשונו נשתה בצמא, ותוך שהוא מאשים עצמו באלם פה על שלא לקח עימו בקבוק מים, החלו המרחבים מתערפלים אט אט ונעים בתנועות רכות מעלה מטה,מעלה ומטה... צבעם הפך אט אט מצהבהב חום לכחלחל ירקרק. שירי ים החלו מתנגנים במוחו. מים, ים, שמיים... חסרה רק מפרשית באופק. "שוטי ספינתי , הים כל כך כחול"....
איפה הימים ההם עת ספינתו שטה במרחבים הרטובים והשמים הנושקים את הים נפרשו לכל אופק ראייתו. החום הרב והשמש הלוהטת הגירו זיעה מאיבריו הכואבים. מה הוא עושה ביובש הזה? הרי מקומו על הנוזלים הכחלחלים .
ציפור טרף השמיעה ציוץ חודרני, כשהיא דואה ללא תנועה, כנפיה פרושות ועיניה שוחרות אחר עכברי מדבר וירבועים. פתאום צללה במהירות בלתי ניתפשת , כאילו ירתה עצמה לקרקע, ולכדה את טרפה.
התנועה המהירה והציוץ החד שקרו בקרבתו ניערו אותו מחלומותיו. הוא התאושש, ופרש ידיים לצדדים כמו היו אלה כנפי ציפור, אבל מיד הירפה. הכאב החד שתקף אותו היה ללא נשוא והזכיר לו את חבריו בצפון נגועי הזוהמה השוכבים על מיטת חוליים. הזוהמה, מעשי האדם, פשטה בהם, כשם שפשטה בגופו, היו אלה מעשיהם של בעלי תעשייה הנאחזים בציציות סניגוריהם הרבים, הלועגים לתובעיהם בישיבות המשפט. הרי הכל ניקנה בימים אלו בכסף ובעלי המאה הלוא הם בעל הדעה. אותם תעשיינים ספונים בביטחה בבתיהם רבי המפלסים עטורי הגינות, ואינם מבינים שהזוהמה אינה מבדילה בין המגזרים השונים והיא תרדוף אותם באשר יהיו, אם באוויר ואם במים, ואין חוקים ואין שופטים שיעצרו בעדה.
מחשבות אלו לא נתנו לו מנוח. הוא לא יכול היה לשאת יותר וברח דרומה, למדבר. קנה כרטיס , עלה לרכבת ודהר לדרום. שם, האוויר צח יותר, שח לעצמו. אבל מיד הוסיף, ומה אם הזוהמה תרדוף אחריו, הרי תעשיות יש גם בנגב. השמש הקופחת ייסרה אותו בלהט חומה. הוא התרומם כואב כולו, והחל צועד לעבר מבני המפעלים שניראו כחזיון תעתועים במרחקים הגובלים עם האופק, וחש כאחד הנביאים הבא להזהיר מפני קטסטרופה מתקרבת. שמעו קציני סדום , האזינו עם עמורה... הוי, כמה היטעו מי הים והנחלים במראם הטהור. איש לא שיער בשעתו עד כמה.
|