לפחות נראה לי שזה היום.
אז הפוסט הזה יעסוק איך לא...באהבה.
אז מה זאת אותה האהבה שכולם מדברים עליה? יש כאלה שיאמרו שזה סתם משהו כימי שקורה במוח . אותות חשמליים...
אני מודה באהבה יש חשמל, כשאתה רואה את האדם שאתה אוהב האוויר נשאב מהחדר וכאילו משהו מחשמל אותך...תופס אותך בפינה הזאת מתחת ללב..
השיחות, ההודעות, המבטים, החיוכים, כל החיזורים והגינונים הקטנים..
אבל מה קורה כשחיים ככה כמה שנים והקסם כאילו פחות מקסים?
אהבה בעיניי היא לאהוב את האדם שנמצא איתך פשוט כי הוא הוא, וכי אתה בטוח בליבך במאה אחוז שהוא יהיה שם כשתצטרך אותו...כשתרצה אותו. אז משהו נשבר...ולכו תנסו להדביק פעילות כימיות במוח..
בקיצור אנשים...אלה שיש להם מישהו לחגוג איתו את טו באב ואלה שעוד אין להם..
תעריכו את האדם שאיתכם, אל תאכזבו אותו, תהיו שם בשבילו. ותוקירו כל רגע איתו
הבעיה שלי מאז ומעולם היא שכשטוב לי אני לא יודע להביע את זה ושהציפיות שלי גבוהות...מאוד.
יצא פוסט ממורמר משהו....יותר מידי פסימי ליום האהבה הפרטי שלנו...
ממממ טוב אז הינה שיר שמוקדש באהבה אין סופית...במעט התקווה והטוהר שעוד נותר בי...בקמצוץ האמונה..

זוג פרפרים צחורים

מתעופפים

זה מסביב זה

בעת שקרן אור ניבטת

מבעד לכנפיהם

רפרוף קליל ושמח

פשוט

זוהי אהבה.

פרח רענן

אליו השמש נושקת

קשת בענן

את הפרח מברכת

גורי חתולים

טהורים ורכים

ליד הפרח משתובבים

זוהי אהבה.

מבט רך

מהאם החובקת

מרנין נפשם

של כל ילד וילד

טוהר לב

חיוך שליו

וצחוק מלבב

זוהי אהבה.