מרחבת החנייה ניתן להשקיף מלמעלה על האגם ועל המדרונות התלולים המקיפים אותו.

בעל הבוסתן פותח לנו את השער ואנו נכנסים אל הגן.

שורת טרסות עצי פרי אגסים, חבושים, אפרסקים תפוחים ומרבדים של גפנים מטפסות פרושות מעל יורדות לאורך שביל בטון תלול ומתמשך עד למבנה קטן עוד גבוה מעל המים.

מכאן ניתן לרדת אל המים בשביל זרוע אבנים כהות או לצעוד לאורך גשר הברזל הרעוע למראה שמסתיים בגרם מדרגות ארוך היורד אל המים.

מדרגות ברזל נוספות מובילות לראש המבנה (מחסן) הקטן, שם בצל צפצפה עתירת מידות נשאיר את החפצים ונכין תה, לעיתים מוסיפים נענע פראית שמשתחלת לגדות תעלות ההשקיה.

משאבות מטרטרות ושואבות מהאגם מעלה לבריכות פתוחות בטרסות העליונות, משם המים זורמים ומשקים בתעלות את הגן.

כולם נרגשים לקראת המים ולאחר טקס מריחת השמנים המגנים יורדים אל המדרגות והמים.

המפלס משתנה משנה לשנה ויש סימנים לכך בעיקר לפי עמודי ברזל בסוף המדרגות וכמה שהם בולטים מהמים או לא.

כשהמים עמוקים לאחר שנה ברוכה בגשמים ושלגים הילדים קופצים למים מהמדרגות, תחילה מהנמוכות וככל שעובר הזמן מגבוהות יותר ומשמיעים קול צהלה וצעקה בכל קפיצה.

לאחר כשעה של השתוללות ורעש כשאין כוח לצחוק יותר מטפסים אל גג המבנה בצל הצפצפה ומכינים תה מתוק חזק בכוסות קטנות. הרוח מייבשת את הגופים הקרירים במהירות ולקומקום לוקח זמן לרתוח בגלל אותה רוח קרירה.

מסתכלים על הנוף ומרבים במזיגת ושתיית התה.

לפעמים הפעילים שבינינו הולכים לחפש עץ תאנה שנראה מבטיח מרחוק ונמצא מהלך שדה קוצים ומחצה מפה.

כשקר ויבש חוזרים אל המים השמש ומדרגות הברזל החמות.

בשנה אחת היו קשורות מספר סירות בשלשלת ועוגן לא רחוק מהמדרגות והיה אפשר לשחות אליהן, לטפס, לנוח, לקפוץ ולחזור.

בשנה האחרונה מפלס המים היה גבוה מאד. כשירדנו במדרגות הברזל שמנו לב ללהקות גדולות של דגים במים. כאשר התקרבנו אל פני האגם נגלו לנו כמה נחשי מים, בתנועתם המתפתלת שוחים מסביב למדרגות, חוזרים אל הסלעים שלהם בחוף, ושוב את המדרגות. הילדים נבהלו למראה הזוחלים הימים ולא הסכימו להיכנס למים.