כלואה בין קירות חיי. הכל הפך שומם. כלואה בין עצמי לביני. נטשתי אותי לרגע. ברחתי ממני. הבנתי. כואב. לא רוצה עוד. לא רוצה. רוצה לישון. שעה. שעתיים. שלוש. לילה עוד מעט בא. ובלילה, ארצה להתעורר. לראות ירח מאיר באורו עליי. כשכולם ישנים אני חיה. כשכולם ערים אני מתבלבלת. משהו קורה כבר תקופה. משהו לא קורה כבר תקופה. לא מסוגלת לפתוח את הצוהר, לצאת, לראות ,להפנים את האור. הכל הפך שומם. נטשתי אותי לרגעים. אני בורחת. ממני. רוצה להישאר כאן. לבדי. בין חומותיי. לא רוצה להישאר כאן. לא להיראות, לא לראות. כשכולם ערים אני מתבלבלת. כשכולם ישנים אני חיה, ותמיד- כלואה.
|