אתמול פגשתי אותו בפעם השלישית. פנה אליי באטרף גבר כבן 50 ראה תמונה שלי ומצאה חן בעיניו דיברנו כמה מילים החלפנו טלפונים והוא התקשר.
"מתי תרצה להיפגש?"
"אפשר מחר בערב"
"אצלי או אצלך?"
"בוא  נדבר לקראת הערב ונחליט..."
ידעתי שיום עמוס עומד בפניי
תיכננתי את היום הגורלי הזה בפרוטרוט לוודא שלא אפספס שום-דבר.
ערכתי רשימת קניות והחלטתי לנסות את מזלי באיזה תחרות.
קמתי בבוקר לעמל יומי מוציא את הכלב כהרגלי פוסע לכיוון המקומות הקבועים בהם אנו פוסעים יחד. אני והכלב. זוג בלתי מעורער. האמת, אני איתו בזוגיות צמודה כבר ארבע שנים.

במהלך היום קיבלתי כמה מסרונים לגבי מועד הפגישה.
הגעתי סחוט הבייתה והוצאתי את הכלב שלי לטיול ערב.
מסרתי לו את הכתובת והוראות הגעה וחיכיתי.

בעודי עושה את דרכי חזרה לבית מצלצל הטלפון הנייד
מספר לא מוכר אני עונה
"הלו..."
"היי זה אני. שכחתי את הטלפון בבית ואני עומד לפני הבית שלך..."
"ואיך התקשרת?" הבעתי פליאה
ביקשתי ממישהו להתקשר אליך.
"אני כבר מגיע, חכה לי בכניסה לבית"
אני הגעתי והבחנתי בגבר גבוה מקריח עם מראה אנגלו סאקסי משהו.
"שלום, נעים להכיר" מדדתי אותו במבטים והבחנתי במבטים בוחנים שלו.
"בתמונה אתה נראה הרבה יותר בהיר"  ציין בפליאה
"כן, זו תמונה לפני חמש שנים בינתיים השמש השחימה אותי..." צחקתי קלות
הזמנתי אותו לעלות אחרי והוא שמח.
הצעתי לו לשתות וישבנו לדבר. הכלב קינא מאוד בנוכחות של אדם חדש שגוזל ממנו את הבלעדיות על בעליו האהוב...

פגישה ראשונה בערב תשעה באב זה כנראה לא סימן מבשר על המשך הקשר, אך בכל זאת המחזר שלי היה נמרץ ומיהר לשלוח ידיים ולהביע את משיכתו אליי
התנשקנו נשיקה מהוססת שהלכה והתגברה לאיזה מאמר מוסגר של תשוקה מהוססת. למעשה לא הייתי בטוח שאני רוצה להתנשק, אבל זרמתי קצת נמנע מהנשיקות החזקות שניסה להרעיף עליי. זה היה חזק מידי לטעמי לכן הדפתי אותו והבעתי שפת גוף מרוחקת יותר
"אתה מכאיב לי עם הנשיקות, בוא נלך לאט יותר אני לא מרגיש בנוח..."
סליחה, אני אנסה ...."
מלמל במבוכה ופניו האדימו...
"החזקנו ידיים כמו מנסים להרגיש תחושות חדשות זרמים של אהבה או מגע עדין שעבר בין אצבעות לכפות ידיים ומשם הפך לחיבוקים הולכים ומתחזקים. הכלב לא נשאר חייב הוא הצטרף להמולה וניסה להפריד כמו מקנא ומכריז בעלות על בעליו...

המשכנו להתחבק כשהוא דוחף את ידיי לתוך תחתוניי מנסה לאמוד את גודל הזין
אני לא שיתפתי פעולה לא ניסיתי להגיע לסקס. הוא שכב מעליי ואני הרגשתי שאני נמחץ...
"בוא נקרר את האווירה,
אתה ממהר לאיזה מקום?"

הרגשתי מאויים על משיכה מצידו ואני ממש לא הייתי בעניין. בא לי להכיר, לדבר, לשמוע מי הבנאדם.

הוא סיפר לי על חייו והביע רצון להיפגש שוב.

אני כל אותו זמן חושב על השאלה מתי אני מספר לו?

נפגשנו שוב בביתו במרכז ת"א. הוא נראה משתוקק לפגוש אותי ותמיד בשיחות הטלפון ניסה להקדים את שעת הפגישה שלנו. אני הרגשתי מוחמא ומחוזר.
ישבנו בסלון הממוזג ואני הרגשתי שיש מתח באוויר. הוא ניסה למצוא מוזיקה מעניינת אבל הבחירה המוזיקלית שלו לא הייתה לטעמי וצורמת מידי וקולנית מידי. זה עיצבן אותי וביקשתי לשים צ'יל אאוט שלא יפריע לשיחה. היה חשוב לי להתרכז בשיחה להכיר את האדם שמולי.

שמעתי עוד פרטים ביוגרפיים על משפחות שלי ושלו והמשכנו לחדר שינה.

הוא ניסה להפציר בי להתפשט
"בוא נשכב יחד בלי בגדים..."
"אני רק רוצה להיות מחובק, אני לא ממהר לשום מקום"
קצת חפוז מידי הרגיש לי ורציתי להאט את הקצב.
הוא חיבק אותי מאחור ושכבנו כפיות כשאני מרגיש את מגע ידיו על גופי. מגע שהיה הרבה יותר איטי ומתחשב מפעם קודמת.

בפעם השלישית לא יכולתי להיפגש כי היה לי משהו לא צפוי בבית והרגשתי עייף.
דחיתי את הפגישה למחרת.
הרגשתי עייפות מכל היום של תחילת השבוע החדש אך בכל זאת הגעתי, צלצלתי בדלת ללא תשובה או מענה. שלחתי מסרון בנייד "אני בדלת" ורק אחר דקותיים נפתחה הדלת.

"מצטער לא שמעתי את הצלצול..."
"זה בסדר, ניחשתי לכן סימסתי" חייכתי
נכנסתי לסלון וחושב על הרגע שאצטרך לספר....

ושוב עברנו לחדר השינה שהיה חם והביל כי המזגן נדלק רק לא מזמן.
הורדתי את הבגדים ונשכבתי עם התחתונים על המיטה מחכה לו שיגיע
שוב התחלנו להתגפף
"פעם ראשונה שאני רואה את התחתונים שלך" הפטיר בחיוך
"היו גם בפעם הקודמת אך מתחת למכנס" חייכתי

המגע הפך הדוק ויותר עם נגיעות אירוטיות שהולכות לקראת יד בתוך התחתונים ואופס התחתונים מורדות ואנחנו עירומים מקולפים לגמרי מכל בגד או תחתון.
מגע ישיר ללא  משוא פנים מתנשקים נשיקה צרפתית ואני פשוט מניח את ראשי על החזה שלו מרגיש שאני רוצה רק להתרפק, לדחות את הרגע שבו אספר...

"אני רוצה לספר לך שאני נשא אייג'אייוי..." שחררתי בישירות
"אתה מתכוון איידס?"
"כן אני נשא של נגיף האייג'אייוי"

סיפרתי לו איך נדבקתי ומה הסכנה בהידבקות ואיך עושים סקס בטוח. הרגשתי איך הדם אוזל מגופו. אני חשתי שזהו הוא נוגע בי ברחמים ומבקש לסיים את המגע אבל נבוך מידי.

המשכנו לדבר על חתולי רחוב שצריכים לחיות לבד ולשרוד לבד בלי משפחה וחברים ותמיד משתדלים ליפול על הרגליים.

"אני חתול רחוב, אני שורד בלי משפחה מעט מאוד חברים, אבל אני תמיד משתדל לשרוד. חוקי הרחוב הם קשים במיוחד כשאתה נשא אייג'אייוי והמשפחה מפחדת להיכנס אליך הבייתה. חברים לא באים לבקר ואני לבד עם הכלב. זה החיים שלי."

נפרדנו לשלום ואני מבין שכבר לא ניפגש ואבן ירדה לי מהלב. שוב דחייה ושוב ניתוק ושוב אני מבין שאין אנשים שמקבלים את הנגיף שחי אצלי בגוף. מי שאוהב אותי יקח אותי גם עם הנגיף. בינתיים אני חי בשלישיה אני הנגיף והכלב...