אהלן,

אני רעותה, והגיע הזמן שהבלוג שלי יצא מהארון..

אז הנה..

בכל מקרה.. כמו כולם, השתחררתי מהצבא והחלטתי לקחת את החסכונות ולטוס לתאילנד..

אחרי למעלה משבועיים במקום המדהים הזה, החלטתי להכיר קצת יותר את המקום, מצאתי בית קפה אמיתי וככה התחיל הסיפור..

סיימתי ג`רה של קפה (כי צריך להתעורר איכשהו) ומצאתי את עצמי מסתובבת בקוואסאן מחפשת מכונים שעושים מסז` (אמרו לי תאילנד= מסז`, האמנתי!)

נכנסתי לסוג של מכון עם ריח חזק של משחה סינית ומוזיקה נעימה באוזן, ואמרתי לעצמי- פה!

בחורה בגודל פיסטוק חלבי חייכה אלי בעדינות ואמרה לי לשכב.

הפיסטוק ניגבה לי את הרגליים, התיישבה עלי והראתה לי בדיוק האמא שלי מי תאילנדית!!.

האינסטינקט הראשוני שלי היה להסתובב ולקרוע לה את הצורה, אחרי כמה שניות הבנתי שזה הכל חלק מהעניין ונתתי לעצמי להירגע.

האינסטינקט השניוני שלי היה לקחת את הפסיטוק הבייתה.

במשך שעה ארוכה דרכו עלי, מעכו אותי, הרביצו לי, ואני?!?! מהלחץ, לא הנדדתי עפעף..

כ"כ קטנה ואצבעות כ"כ חזקות!! יש מצב שאני אתעורר מחר כחולה.

בשלב מסויים, הפיסטוקית שילבה לי את הידיים מאחורי הגב, אמרתי שמע ישראל שלוש פעמים והתפללתי לטוב,

אחרי 1,000 קנקים (בקירוב) בצד אחד, הבנתי שהיא הולכת לבצע את אותו התרגיל בצד השני.

יצר ההשרדות שבי התעורר, היא אחזה בצווארי בעדינות, עוטפת כל גיד וגיד.. וכל מה שיכלתי לחשוב עליו היה- זהו, היא הולכת לבצע סיבוב אחד קטן, וזהו, אני אמות.. אני לא אראה יותר את אמא, אבא, אחים וחברים שלי... היא תיקח לי את כל ממוני ואת השרוואל המהמם שאני לובשת!

עד שסיימתי לחשוב, ההיא כבר עברה לאוזניים.

האם ידעתם שיש שרירים בתוך האוזן??! הבחורה, כמו מקל אוזניים מקצועי, לא דילגה על אף סיב בגופי.. מזל שניקיתי אוזניים.

עוד יותר מזל שקניתי קוצץ ציפורניים. יכל להיות מאוד מביך..!!

סיימתי את החוויה עם חוסר יכולת לתפקד, היא נתנה לי סוג של תה, העדפתי לוותר וצלעתי לכיוון הגסט האוס.

בנס הצלחתי לדבר על זה, עוד יותר בנס אני מצליחה לכתוב על זה.

מחר אני אספר לכם על חווית הקניות שלי בתאילנד :-)