כן היא אמרה,

וישר הורידה את ראשה,

מסמיקה כולה

-"מה עתה?"

-"תתקרבי קצת, תני לי נשיקה"

זו לא היתה הנשיקה הראשונה. הם כבר הרבה מאוד זמן יחד.

אבל, בהחלט היתה הראשונה.

האצבעות שלו התבחבשו בשערה.

והיידים שלה, תופסות אחת את השניה, אצבעותיה מתשלבות, הימין עם השמאל.

הוא לוחש לה באוזן

-"היום את יפה מתמיד"

אדומה יותר ממה שהיתה קודם, לא יכלה להיות, אז, נשארה אדומה כמו קודם לכן.

גם הוא אדום, כמעט.

אט אט, מגיעים למצב מאוזן, ושניהם יראים יותר מאי פעם.

-"אין מצב ש...?"

-"אל תדאגי, אני מסודר"

-"אז...."

-"שניה חוזר"

היא המתינה בשכיבה, חשבה, שאם תחכה לו בלי חלק עליון, הוא ישוב מאושר יותר.

וכה היה.

חזר עם שתי אוזניים.

ושכב, לידה.

חוסר הניסיון, לא עצר מבעדו. הוא הוריד את חולצתו.

דמעה זלגה לה, של המון רגשות מעורבים, גם הטעם שלה מעורב.

וחדר בה, לראשונה

חדר אל תוך גופה.

נראה כי גם היא חדרה, ישר לתוך ליבו.

והותירה בו כתם,אחרי 19 שנה.

כשעזבה...