קרן פלס ביקשה מאנשים לשלוח אליה שירים, כתבי מגירה. ובהתחלה מאוד היססתי אבל אחרי כמה התלבטויות החלטתי שגם אני רוצה. וזה מה שיצא:

תשירי לי שיר כמו ששרת לי פעם, שיר שמח על ליצן רוקד וקרקס נוודים. תשירי לי שיר שמזכיר לי לחייך גם כשהכל עצוב וקודר.

בואי אמא, ספרי לי סיפור כמו כשהיינו קטנים. סיפור עצוב על ילדה יפה ויער קסמים. תספרי לי עוד סיפור אחד לפני שמתבגרים.

והימים עוברים אנחנו איתם גדלים, רואים את העולם ופוקחים עיניים. והעבר מתרחק מאיתנו יום אחרי יום אבל השירים עדיין מזכירים לנו איך היה פעם.

 בואי תראי אמא, איך הילדים גדלים, איך העץ הזקן גדל איתם. תביני, בקרוב גם לנו יהיו ילדים ואנחנו נשיר להם שירים.תשירי לי שיר, שיר ערש כמו שהיית כשהיינו קטנים, חושך בחדר ורק הקול שלך נשמע מבעד לצללים. תשירי רק עוד שיר אחד.

*כמה הערות, הראשונה היא שיצא לי קצת עצוב ממה שתכננתי שיצא. לא בכוונה, קשה לא להיות סנטימנטליים כשכותבים על אמא.

שנית, בגלל שאני נורא ממהרת ולא חושבת על דברים לעומק בטעות נמחק לי חלק מהשיר שהייתי צריכה לשחזר בעקבות שיחה עם חברה ששלחתי לה את זה ויצא קצת בלאגן, מקווה שזה יצא נאמן למקור.