כותרות TheMarker >
    ';

    פילוסופיה רדודה, מינימליסטיות מרובה.

    פוסטים אחרונים

    • 27/12/10
    • 18/12/10
    • 27/11/10
    • זר 1/10/10
    • 1 25/9/10
    • 23/9/10

    מונולוגים לעצמי דיאלוגים לכולם (בהמשכים)

    11 תגובות   יום רביעי, 28/7/10, 00:48

    אני חושב שהדבר הכי נוראי שקרה לי, הוא שלמדתי לחייך בהזמנה. וזה קל, חושפים כמה שיניים לבנות מעוותים טיפה את השפתיים בצורה מוזרה, לאחר מכן מדברים בקול גבוה וצייצני והכל טיפ-טופ. אפילו אם אתה מרגיש מת בפנים.

     

    החלונות כבר סגורים כמה ימים, הדלת נעולה.

    קול עמום ברקע מתנגן, שאט אט הופך לחזק וחזק יותר.

    העפעפים נפתחים מעצמם, כשוקלים טון מלאים בטינה של אתמול בלילה. כאב חזק מפלח בראשך,

    כבר מאוחר? - מאוחר מכדי לזכור איזה יום היום, זה בטוח. הקול ברקע נעשה חזק וחזק יותר. אני מתעלם.

    המים המסריחים מהמכשיר של אתמול נשפכו על השטיח. הבקבוק הגמור עומד איתן בקצה השולחן מאיים להתנפץ לכל תנועה פתאומית. ערמות של ניירות לבנים מפוזרים ברחבי החדר, סקיצות ורישומים ביחד עם גיבובי שטויות ותחבירי מילים של ראש מסובך.

    הקול כבר מעצבן ממש, היד מגששת ומוצאת את הבקבוקון עם הכדורים, אפילו בלי לספור לוקח חופן ביד, דוחף לפה ומנסה להחליק עם השאריות של הבקבוק מאתמול.

    - אתה טיפש לא שוכח להזכיר לעצמי אפילו היום. "אתה יודע שיקח זמן עד שהם ישפיעו"

    הכאב רק מחמיר.

    הקול כבר הפך למטרד בשלב הזה. "אתה יודע שצטרך לענות בשלב מסויים"

    - "תגיד לי ואיזה טוב זה יעשה?"

    "אולי זה יגרום לך להבין שאתה לא כזה מתוסבך כמו שאתה חושב שאתה."

    - "לענות לך רק גורם לי להבין עד כמה מתוסבך אני באמת."

    "ולמה זה? כי אני אומר לך להפסיק לרחם על עצמך? שיש לך בשביל מה לחיות? עדיף לך לקבור את עצמך בערימת חרא שלך"

    - "לא מבין מה זה לך. מה זה למישהו בכלל, אם אני בוחר למות או לחיות, הרי מה ההבדל בכלל? המשמעות? אל תצחיק אותי כבר משעמם אותי הדיאלוג הזה.

    הרי אנו חיים בפרדוקס. דברים קורים כי דברים קורים. הרי זה הפרדוקס. אנו תמיד חיים בעבר,  בזיכרונות, זה מה שמגדיר אותנו. זה מה שמאפיין אותנו. העמוד תווך שלנו."

    "אתה יודע שאתה לא באמת מאמין בזה, תפסיק לשקר לעצמך"

    - " אני בעצמי לא יודע במה אני מאמין, זה נכון. אני יודע מה אני מרגיש. ושלעיתים אני כבר לא מרגיש כלום. מה יגידו על הריקנות הזו? שיש לה פיתרון שיש תרופה. הנה תיקח 2 כאלה ביום, זה יפתור לך הכל. ואם לא אל תדאג, אנחנו כבר נשים אותך בחדר לבן ומרופד, שם אתה תרגיש יותר טוב. תקח עוד 2 כאלה ביום והכל בסדר, טיפ טופ. "

     

    אבסורד.

     

    הכדורים כבר החלו להשפיע. העפעפים הרגישו כבדים שוב. גררתי את עצמי למיטה והרשתי לעצמי להשכח בתוכה, שחום מערפל חושים עוטף אותי. נאנחתי.

    - " אולי בכל זאת המציאות שלי היא עוד מחשבה נודדת, שעטופה בקירות שאני קישטתי. רדופה בשלה אצלי בראשי."

     

    הרגשתי את עצמי צונח בשינה עמוקה, נרדמתי.

     

     

     

     

    ההמשך יבוא.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/4/11 04:23:
      אם אתה כבר חי תחייה, מת חי זה הכי קשה. ומחר תזמין עוזרת דחוף:) קבל פוש להרים את הראש.
        9/8/10 13:37:
      דרך כתיבתך אותך , מרגשת
        7/8/10 20:46:
      כשתרצה להפסיק לסבול וגם לעשות משהו פרודוקטיבי לגבי זה - אני אהיה כאן בשבילך -
      אשמח לייעץ.
      רק תבוא פתוח ואל תפחד משום דבר.
        6/8/10 14:13:

      צטט: ואחרי ככלות הכל 2010-08-06 13:35:03

      פוסט מרגש, אתה מקיים בו ונטילציה עם עצמך, אהבתי את ההתדיינות שלך עם הקול הפנימי בך, אתה שואל את השאלות הנכונות עונה את התשובות ופועל על פיהן
      אהבתי כל מילה כל מישפט אבל הכי הכי את זה:
      אולי בכל זאת המציאות שלי היא עוד מחשבה נודדת, שעטופה בקירות שאני קישטתי. רדופה בשלה אצלי בראשי."


      תודה. לצערי אני לא מצליח לגבש את הדעות שלי בצורה מספיק רהוטה או קולע מספיק ללב העניין (אולי בגלל שאני לא עושה אף פעם טיוטות לדברים שאני כותב)

      :)

        6/8/10 14:12:

      צטט: Rose 2010-08-01 23:59:02

      אנשים באמת חיים בעבר
      זאת הדרך המוכרת לאפיין מהות
      קורות חיים ,משפחה , שורשים
      טרם מצאו שיטה להגדיר אנשים לפי העתיד
      וזאת דרך מצויינת לדעתי להתחיל דווקא ולשאול מהן החלומות שלך ,למה את שואף להגיע ..?
      זכור לי שדווקא היו שואלים ילדים קטנים ולא מגובשים את השאלות האלו . האבסורד שדווקא כשהמהות מתחזקת לא ממש מתעמקים בעתיד .

       

       

      המציאות מגובשת על ידי קונפליקטים פנימיים. יש כל כך הרבה רבדים שאי אפשר לאמוד אותם באמת. אנחנו מתפשרים יום יום על דברים בסוג של רולטה - הייתי רוצה להגיע למצב של חופש מוחלט. שאין אני כבול על ידי החוקיות הארצית שמגבילה אותנו כבחברה ובני אדם. בנתיים אני אשאף להגיע לאן שתמיד רציתי ואני מקווה שזה יקרב אותי לאיפה שאני באמת רוצה להיות, למרות שאני עדיין לא יודע.

       

      **************************************************************
      פוסט מרגש, אתה מקיים בו ונטילציה עם עצמך, אהבתי את ההתדיינות שלך עם הקול הפנימי בך, אתה שואל את השאלות הנכונות עונה את התשובות ופועל על פיהן
      אהבתי כל מילה כל מישפט אבל הכי הכי את זה:
      אולי בכל זאת המציאות שלי היא עוד מחשבה נודדת, שעטופה בקירות שאני קישטתי. רדופה בשלה אצלי בראשי."


        1/8/10 23:59:
      אנשים באמת חיים בעבר
      זאת הדרך המוכרת לאפיין מהות
      קורות חיים ,משפחה , שורשים
      טרם מצאו שיטה להגדיר אנשים לפי העתיד
      וזאת דרך מצויינת לדעתי להתחיל דווקא ולשאול מהן החלומות שלך ,למה את שואף להגיע ..?
      זכור לי שדווקא היו שואלים ילדים קטנים ולא מגובשים את השאלות האלו . האבסורד שדווקא כשהמהות מתחזקת לא ממש מתעמקים בעתיד .
        30/7/10 20:43:
      הכל פרי דימיוני.
      ומה שלא, מסתדר בצורה כזאת או אחרת. לגביי הטלוויזיה כבר וויתרתי ממזמן על התענוג :)

      תודה על התגובות.
        30/7/10 18:19:
      באמת נורא, החיוך הלא טבעי
      ובעיקר המצב. מוכר, מקוה שתצא מזה מהר.
      אני אומרת ערוץ 66, התרופה היחידה
      למשמעות החיים. מאחלת הרבה אור וטוב.
        28/7/10 07:22:


      הקלה

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות