כותרות TheMarker >
    ';

    היסטוריה עממית של ארצות הברית - מ 1942 עד ימינו - הווארד זין

    28 תגובות   יום רביעי, 28/7/10, 01:58

    היסטוריה עממית של ארצות הברית - מ 1942 עד ימינו - הווארד זין
    (תרגם מאנגלית: מתן קמינר; ערכו: ורד בן-ימי ואייל דותן), תל אביב: בבל, תשס"ז-2007.


    "צעקת האביון אינה תמיד מוצדקת, אבל אם לא תאזין לה לא תדע צדק מהו"
    "The cry of the poor is not always just, but if you don't listen to it, you will never know what justice is"

    למרות שבעיני הסובבים אותי הדבר נחשב לברברי אני כמעט תמיד מסמן את המקום שבו עצרתי מקריאה בספר בקיפול פינת הדף. בעיני, ספרים נועדו לקריאה ולספר עצמו כחפץ אין כל תפקיד פרט להעברת המידע שבו. אני כמובן לא עושה את זה בספרים שאני שואל מאחרים אבל ספרים שקניתי נהנים מההתייחסות הזאת ללא יוצא מהכלל, ובעיקר ספרים ארוכי טווח שהקריאה בהם נמשכת לאורך זמן. הנוחים ביותר הם כמובן הספרים בכריכה רכה בעלת דש רחב שאותו ניתן להכניס בין הדפים כסמן והחזרה להמשך הקריאה קלה ונוחה.

    כשקיבלתי במתנה את ספרו של זין שמחתי לגלות שהוא כרוך באופן הזה שכן יש בו 900+ עמודים  וידעתי שאין סיכוי בעולם שאסיים לקרוא אותו בפחות מכמה חדשים. רק המחשבה על מספר הפעמים שבהן אחפש את מקום הקריאה האחרון שלי הביאה אותי להודות למו"ל על הבחירה החסכונית מצידו שבמקרה הזה משרתת את חיסכון הזמן שלי באותה מידה אם לא יותר.
    אני מניח שכל אדם בוגר נזכר מדי פעם בערגה בתקופות מוקדמות יותר בחייו שבהן קריאת ספרים הייתה פעולה טוטאלית. קראת ספר, והיית כולך בתוכו כשמדי פעם היה הראש מורם בפליאה אל העולם שהתנהלותו משום מה אינה מסודרת עם הכתוב. אופן הקריאה הזה כנראה הולך ונעלם עם השנים ונפח התאים האפורים המוקצה לניהול המציאות הכתובה מתפרק לפיסות קטנות יותר שיחד איתן מתנהל גם שאר כאוס היום יום. בהתאם לתובנה הזאת, שיחד איתה מצטרף סוג של כמיהה קבועה למעין בועה אוטופית, מגיע גם סוג אחר של קריאה. הקריאה העניינית כמעט. קריאה שהיא מעין פעולה פאבלובית של מתמכרים, אבל באותה מידה חסרה את אותה איכות ראשונית.
    את הספר קיבלתי מצעיר שעדיין נמצא עמוק בשלב הקריאה הראשונית אם אפשר לקרוא לזה כך. משום מה ההתלהבות שלו מהספר, שנבעה מגילוי העובדה שהעולם מתנהל בציניות קרה, הביאה אותי להציע את הספר כפתרון לריטואל הקבוע של "מה קונים לך ליומולדת?". מאחר ובתקופה ובמציאות של ילדותי, ואפילו בחרותי, ילדים לא היו קונים מתנות לאבותיהם ליומולדת ולמען האמת אצלנו גם לא קיבלו כאלו מהם, הבעיה אינה מוכרת לי מהצד הזה, אבל בהחלט שמחתי שיכולתי לעזור לו בהחלטה. אחר כך שמחתי גם בקריאה עצמה.

    במקביל לקריאת הספר הזה פצחתי בשמחה בקריאה של ספר נוסף "מסע אל תודעת הטבע" של צבי ינאי. לקח לי קצת זמן להבין שיש קווי דמיון מקבילים בין שני הספרים מאחר והם עוסקים בנושאים כל כך שונים. אולם, על הספר הזה ועל קווי הדמיון נדבר אולי בפעם אחרת.


    אני לא מתכוון לכתוב כאן ביקורת על הספר מאחר וכבר נכתבו עליו המוני ביקורות, וגם כי פשוט קטונתי באמת לבקר מפעל בסדר גודל הזה. (בגוגל בוקס מופיעות לא פחות מ 3992 ביקורות על הספר
    http://books.google.co.il/books?id=9-FtlblxbLgC&dq=bryant's%20popular%20history%20of%20the%20united%20states&hl=en&source=gbs_slider_thumb )
    הכתיבה שלי עליו נובעת בעיקר מהאופן שבו הוא שינה אצלי משהו שעדיין לא מוגדר בתפיסת העולם החברתית שלי. קצת אירוני להפיק משפט כזה בגילי ובמוצקות הידועה (לפחות בעיני עצמי) של תפיסת העולם שלי, אבל זו אמת לאמיתה. קריאת הספר הזה גרמה לי לחשוב שלעולם אתה לא יכול להניח שדעתך בנושא מסוים יש לה בסיס עובדתי איתן ואין צורך לבדוק אותה שוב. (כספקן מאמין ואדוק אני אמור לחיות לאור המסקנה הזאת, אבל למי יש כוח להטיל ספק בכל דבר 24 שעות ביממה)
    אחד הדברים החשובים בפעולת הספר הזה עלי הייתה בהבנה שאדם צריך שתהיה לו חמלה לאנשים אחרים ובעיקר לקשי היום שבינינו. הסוציאליזם או לצורך העניין כל אידיאולוגיה המנסה לפתור את אי השוויון בעולם, גורס חמלה סלקטיבית כאשר הרדיקאלים בתוכו גורסים שנאה, והחמלה שלהם שמורה לנאומים חוצבי להבות. אני בכוונה נדבק לסוציאליזם ושמאלה ממנו מאחר ובמהלך הקריאה של הספר קראתי גם ביקורות ותגובות של קוראים עליו והדבר הבולט ביותר היה הקיצוניות של הדעות לכאן ולכאן ביניהם. הדבר הבולט והשווה לכולם כמעט הוא הויכוח האידיאולוגי שהספר מעורר. מימין תוקפים אותו על היותו מעין זרית חול בעיניים הכרוכה במושג "ההיסטוריונים החדשים" ומאיסתם משמאל בהיסטוריה כפי שנכתבה עד אמצע המאה הקודמת. משמאל מהללים אותו משל היה זה המניפסט הקומוניסטי בכבודו ובעצמו. אלו ואלו רושפים אש וגיצי אידיאולוגיה בגרוש באותו הלהט. מעטות מהביקורות הן ענייניות. על רבים מכותבי הביקורות ניתן לומר בוודאות שלא קראו את הספר או שעיינו בו ברפרוף וגיבשו את דעתם על בסיס הנחות מוקדמות.
    הספר מציג נקודת מבט כל כך שונה מהכתיבה ההיסטורית המוכרת לנו מאחר והוא מספר את סיפורה של ארצות הברית מנקודת מבט לגמרי לא קונבנציונאלית. הסיפור הוא סיפור ההיסטוריה של האנשים במדינה הגדולה הזאת ולא של המדינה כגוף מונוליתי או כישות בפני עצמה. כבר בעצם הגישה הזאת מצהיר זין על מלחמת חרמה בכל תפיסה לאומנית ימנית ודומותיה ובראשם באידיאולוגיה הקפיטליסטית. הוא אמנם אינו מציע במפורש הסברים או פרשנויות לתהליכים שאותם הוא מתאר, אבל כבר בפרק הראשון, סיפורם של האינדיאנים ופגישתם בקולומבוס, ברור כי זין מכוון ישר לבטן הרכה של הקורא. אתה (או את מגניב )תראה, הוא אומר, ותשפוט.
    התפיסה את ה"דמוקרטיה הגדולה" של ארצות הברית תמיד הייתה מוכתבת מההנחה כי אכן ארצות הברית היא מדינה דמוקרטית. אני לא נכנס כאן לויכוח על מהות הדמוקרטיה אבל החשיפה חסרת הרחמים של זין את אחורי הקלעים (במובן של האנשים הפשוטים מאחוריהם) של ההתרחשויות ההיסטוריות במשך כחמש מאות שנה במדינה זו משאירה את הקורא עם תהיות רבות מאוד מהי בכלל דמוקרטיה והיכן נמצא הגבול בינה ובין הפקרות שבה כל דאלים גבר. האלימות שהוא חושף היא לאו דווקא אלימות פיסית או במונחיה המוכרים לנו, אם כי יש ממנה בשפע, אבל מי סופר, אלא אלימות חברתית המתרחשת בין מעמדות שונים כאשר הצד החזק יותר ועל כן גם הברוטאלי יותר הוא דווקא אותה שכבה הנהנית מעיקר טוב הארץ.
    לאורך כל הספר הולכת ומתחזקת בקורא התחושה שהמניעים למהלכים כלשהם שהמדינה הזאת והעומדים בראשה עשו במהלך מאות שנים תמיד היו מונחים על ידי מערכת אינטרסים צרים ששירתו קבוצה מצומצמת של בעלי כוח. אין בזה כל חדש כמובן, שמהלכים היסטוריים נובעים תמיד מבעלי עניין הבוחשים בקדרה, אבל בקריאה רצופה הולכת ומתגבשת תמונה מטרידה במיוחד. התחושה העולה היא בעיקר של הולכת שולל בקנה מידה עצום. עיקר ההונאה בעיני היא האופן שבו התקבעה התפיסה שלנו (אני כמובן מניח כאן הנחה כוללנית, אבל אני חושב שיש בה הגיון) את ארצות הברית כמודל ראוי לחיקוי. כמובן שמיד עם תחושה זאת עולה השאלה, מה האלטרנטיבה? האם יש בכלל אלטרנטיבה? האם, בניגוד להנחת הכלכלה המודרנית, יש לפרטים בכלל יכולת להשפיע או לשנות משהו? נכון שדווקא פרטים בעלי כוח יכולים לשנות דברים והם גם משנים בפועל, ותמיד לא לטובת הכלל. (בעקרון, טובת הפרטים בעלי הכוח תמיד תהיה מנוגדת לטובת הכלל שכן הרווח שלהם מגיע מהקונפליקט הזה וכך גם הכוח המתגבר שלהם) אבל אנחנו עוסקים כאן בפרטים החלשים יותר ולא מדובר במדריך להתעשרות. חלשים יותר הם לא רק העניים והמסכנים שמתקשים להביא פת לחם לביתם, אלא שכבה רחבה עד אימה הכוללת גם אותי וכנראה גם אותך.
    את תחושת הייאוש העמומה שהספר מביא איתו מקלה במידה רבה ההבנה שלהמון הפשוט או הבינוני היה תפקיד מרכזי בהשפעה על מהלך ההיסטוריה המתוארת. לאורך כל הספר ברור שאותו המון פועלים, עבדים, נשים, בני מעמד הביניים הנמוך, המיעוטים למיניהם, המהגרים וכל אותם בני אנוש ששימשו שמן על גלגלי ההיסטוריה האמריקאית היוו משקל נגד משמעותי. נכון שהם לא שינו מהלכים באבחה אבל המאבקים שלהם היו עקביים וחזרו על עצמם פעם ועוד פעם. והחזרה הריטואלית הזאת משני הצדדים שימרה סוג של שיווי משקל, מוטה אמנם, אבל שיווי משקל כלשהו שהביא את אמריקה למקום שבו היא נמצאת היום.
    זין מרחיב בתיאוריו את העימותים בין ההון והשלטון למתנגדים להם, ואני חייב לומר שהקריאה על הברוטאליות שהפגינו אלו מול אלו הזכירה לי דבר אחד. המלחמה המתמשכת הזאת, ואין מונח טוב יותר ממלחמה, נקראת כאילו היה זה העולם הפראי של חיות הבר בסוואנות באפריקה. כולם נלחמים בכולם. המעמדות הנמוכים בינם לבין עצמם, נגועי גזענות, בורות והזנחה של שנים. המעמדות הנמוכים באלו הקרויים גבוהים. המדינה היוצאת למלחמות בשם הרחבת שווקי המסחר כתוצאה ישירה של עודף ייצור בארצות הברית, וכן הלאה.
    אם הקורא תהה אי פעם מה עניינה של ארצות הברית במתרחש במדינות רחוקות מרחק עצום ממנה, הרי שהספר מניח יסוד מצוין להבנה של האינטרסים הקרים המנחים אותה. כיבוש טקסס, קובה, הוואי, הפיליפינים ועוד כהנה וכהנה היה תמיד תוצר של לחץ להרחבת העושר של מעטים. את המחיר שילמו כמובן מי שלא יכלו להתקרב אפילו לאזור הספר של עושר זה.
    ריבוי הפרטים בספר והתיאורים הכמעט טלגראפיים של המאורעות מעיקים במידה רבה על הקריאה אבל נדמה לי שזין הבין שלא ניתן לצייר תמונה מהימנה של מסכת כל כך מורכבת  בדרך אחרת. דווקא הקריאה הכמעט מונוטונית על אירועים דומים כל כך זה לזה, העובדות היבשות החוזרות על עצמן, מייצרים בהדרגה אצל הקורא תפיסה ברורה מאוד. מצד שני, הנוקשות של הכתיבה, אפילו ניתן לומר הספרטניות שלה מעלים תהיה מובנית, אם לא ניתן לסמוך על תיאור ההיסטוריה מפי מישהו האם ניתן לסמוך על תיאורה מפיו של זין?
    התשובה היא כמובן שלא, וזין עצמו אמר באחד מהראיונות שנתן, כי אין לו עניין לתת פרשנות להיסטוריה מנקודת מבט אובייקטיבית.
    כך שבעצם, הקריאה של הספר צריכה לבוא מנקודת מוצא ספקנית ואת זה אני אוהב. קראתי, הבנתי את העובדות כפי שזין מתאר אותן, עכשיו אני אלך לפינה ואחשוב מה אני עושה עם זה.
    אז מה בעצם רציתי לומר? אה, שלמי שיש כוח לקרוא 900 עמודים של עובדות יבשות מצד אחד, אבל מגרות מחשבה בעצמה לא מצויה כדאי שיקרא את הספר. מי שמחפש בידור לא ימצא אותו ועדיף שיקנה לעצמו (או יקבל מתנה ליומולדת) ספר אחר.
    עלי הספר כמובן עשה רושם גדול מאוד והמחשבות שלי נודדות אליו ולכתוב בו מדי פעם כמו שלא קרה לי עם ספרי עיון אחרים.
    וויקיפדיה - http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%95%D7%95%D7%90%D7%A8%D7%93_%D7%96%D7%99%D7%9F
    לקריאת קטע מהספר בעברית:

    http://readingmachine.co.il/home/books/1194256470/1194259872

    והנה ריאיון שערך מתן קמינר, המתרגם לעברית עם הסופר הווארד זין.

    שימו לב לקישורים משמאל, יש חומר מעניין שם.

     http://readingmachine.co.il/home/books/1194256470/1194265779


     

    דרג את התוכן:

      תגובות (28)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/1/12 09:17:

      קראתי לפני שנים רבות באנגלית והספר כל כך ריתק אותי עד שהתקשיתי להניחו מידי. ספר חובה בכל בית כמו גם כתביו האחרים של זין. אדם והוגה משכמו ומעלה.

        13/9/10 23:40:

      ציטוט:
      המניעים למהלכים כלשהם שהמדינה הזאת והעומדים בראשה עשו במהלך מאות שנים תמיד היו מונחים על ידי מערכת אינטרסים צרים ששירתו קבוצה מצומצמת של בעלי כוח.

       

      רוצה/מבקשת להניח מול הספר עב-הכרס הזה, את ספרה הדקיק של טניה רינהרט "כתוב בעיתון"

      גם שם היא מדברת על יחסי הון-שלטון, ועל המסקנה המפתיעה (ואולי לא) שעיקר עיסוקה של ה"יישות" הזו הוא - שימור האשליה של הדמוקרטיה...

       

      ספרי ההיסטוריה של בריה"מ (אליבא דה סבתי עליה השלום) הוכיחו את גמישותה של הפרשנות. נתיני המעצמה הזו זכו לגירסאות משתנות תדיר של ההיסטוריה הרוסית.

       

      די להתסכל על אירועים המתרחשים היום, ולראות כמה רבות הדרכים לפרש אותם.

       

      כתבת המון ועוררת בי סקרנות.

      תודה

        5/9/10 04:30:

      צטט: אור נגוהות 2010-09-05 01:10:10

      כיבוש טקסס, קובה, הוואי, הפיליפינים ועוד כהנה וכהנה היה תמיד תוצר של לחץ להרחבת העושר של מעטים.

      אימפריאליזם, קפיטליזם... תמיד שלטו שם...משום מה נזכרתי פתאום שהמדינה שלנו מאד דומה...בזעיר אנפין:)
      תודה על ההמלצה לספר...מרתק.

      קובה עברה מידי כובש אחד לשני והיתה שנים בית הזונות של המאפיה בראשות בן בריתנו מאיר לנסקי ש הקאפיטאל היה אזור מתניו והמאטריאליזם הדיאלקטי אזור חלציו. טכסאס שוחררה מדכוי סנטה קלארה ומכסיקו. הואי... והפיליפינים  כבשו את ישראל או שנשארו עדיין בשלטון פיליפ מלך ספרד.

        5/9/10 01:15:

      צטט: אור נגוהות 2010-09-05 01:10:10

      כיבוש טקסס, קובה, הוואי, הפיליפינים ועוד כהנה וכהנה היה תמיד תוצר של לחץ להרחבת העושר של מעטים.

      אימפריאליזם, קפיטליזם... תמיד שלטו שם...משום מה נזכרתי פתאום שהמדינה שלנו מאד דומה...בזעיר אנפין:)
      תודה על ההמלצה לספר...מרתק.

       דומה ולא דומה, בכל מקרה קשה להימנע מההשוואה ובטח שאחרי קריאה של הספר קשה שלא להיות ביקורתי יותר מקודם.

        5/9/10 01:10:
      כיבוש טקסס, קובה, הוואי, הפיליפינים ועוד כהנה וכהנה היה תמיד תוצר של לחץ להרחבת העושר של מעטים.

      אימפריאליזם, קפיטליזם... תמיד שלטו שם...משום מה נזכרתי פתאום שהמדינה שלנו מאד דומה...בזעיר אנפין:)
      תודה על ההמלצה לספר...מרתק.
        2/8/10 10:08:

      צטט: נודד 2010-08-02 04:04:32

      צטט: כיתת יציבה 2010-07-30 20:25:37

      צטט: כיתת יציבה 2010-07-30 20:23:05

      צטט: נודד 2010-07-30 

       

       החלום האמריקני מכיר בקפיטאל של קרל מרקס.

       

       

      אמת.  מכיר בו  כמורה דרך לקפיטליזם חזירי : תיכנות תוחלת החיים דרךחינוך היציבה : כל ההמונים שווים זה לזה בפני חוק חינוך חובה. ובביצוע הקומוניזם האמריקאי: תוחלת החיים של בוגרים במסלול הציבורי מסתיימת סמוך לגיל הפרישה. לבוגרי המסלול של חינוך פרטי תוחלת חיים עדיפה וארוכה יותר. כמו כביש לחברי מפלגה מול כביש לאזרחים .

      ההבדל בין בוגרי בית ספר ציבורי ופרטי ניכר מיד ומאובחן ביציבה.

       

       

       

        2/8/10 04:04:

      צטט: כיתת יציבה 2010-07-30 20:25:37

      צטט: כיתת יציבה 2010-07-30 20:23:05

      צטט: נודד 2010-07-30 18:10:04

      הפוסט יפה ומדוייק. כל מה שנכתב בספר הוא מיחזור של דברים ידועים לכל מתעניין וקורא היסטוריה אמריקנית לשמה ומבין את העובדות. והדמוקרטיה...ראה מה כתב עליה ישעיהו ליבוביץ זצ"ל.

      פרופ' ישעיהו ליבוביץ קבע שהדיבור הוא תמיד פעולה פסיכופיזית. כלומר מבטאת מצב של חווית גוף ונפש ללא חציצה.

      פ.מ. אלכסנדר קבע גם הוא שהדיבור והיציבה הם חויית הגוף ונפש כאחד, והגדיר את האדם כאורגניזם פסיכופיזי.

      פרויד המציא את המינוח "תת מודע", וכל השלושה נולדו בסוף המאה ה,19 ואורם ניגלה לנו בראשית המאה העשרים. לצדם  איינשטיין ,פיקאסו וקארל מקס, עם ספר של כ900 עמודים.

      בכל ספריו על היציבה, שיצאו לאור בסביבות 1942, סירב אלכסנדר להתייחס למונח  'פסוכולוגיה', או הכרה כלשהיא בפרויד עצמו,

      אך עשה שימוש במונח תודעה -תת תודעה.

      כל ששת האישים גילו דבר כלשהוא על האופן בו היציבה מהווה את קו התפר הין הגוף והנפש, והיחס בין השניים ובין הכבידה.

      אלא שהחלום האמריקאי אינו מכיר ב'גשטאלט' הזה.

       

       החלום האמריקני מכיר בקפיטאל של קרל מרקס.

       

       

        1/8/10 12:37:
      מרתק ומלמד. מקווה שאמצא זמן לקרוא אותו.
      תודה!
        30/7/10 20:25:

      צטט: כיתת יציבה 2010-07-30 20:23:05

      צטט: נודד 2010-07-30 18:10:04

      הפוסט יפה ומדוייק. כל מה שנכתב בספר הוא מיחזור של דברים ידועים לכל מתעניין וקורא היסטוריה אמריקנית לשמה ומבין את העובדות. והדמוקרטיה...ראה מה כתב עליה ישעיהו ליבוביץ זצ"ל.

      פרופ' ישעיהו ליבוביץ קבע שהדיבור הוא תמיד פעולה פסיכופיזית. כלומר מבטאת מצב של חווית גוף ונפש ללא חציצה.

      פ.מ. אלכסנדר קבע גם הוא שהדיבור והיציבה הם חויית הגוף ונפש כאחד, והגדיר את האדם כאורגניזם פסיכופיזי.

      פרויד המציא את המינוח "תת מודע", וכל השלושה נולדו בסוף המאה ה,19 ואורם ניגלה לנו בראשית המאה העשרים. לצדם  איינשטיין ,פיקאסו וקארל מקס, עם ספר של כ900 עמודים.

      בכל ספריו על היציבה, שיצאו לאור בסביבות 1942, סירב אלכסנדר להתייחס למונח  'פסוכולוגיה', או הכרה כלשהיא בפרויד עצמו,

      אך עשה שימוש במונח תודעה -תת תודעה.

      כל ששת האישים גילו דבר כלשהוא על האופן בו היציבה מהווה את קו התפר הין הגוף והנפש, והיחס בין השניים ובין הכבידה.

      אלא שהחלום האמריקאי אינו מכיר ב'גשטאלט' הזה.

       

       

       

        30/7/10 18:24:

      צטט: משביתת שמחה 2010-07-30 16:18:59

      פוסט מחכים ומשכיל.
      התוודעתי להווארד זין בגלל השפעתו על הכתיבה הפמיניסטית. לפתע קם אדם ומגלה לנו שהדרת הנשים מספרי ההיסטוריה היא תוצאה של סלקציה מאוד שרירותית של מה חשוב ומי חשוב. מאז נכתבו לא מעט ספרי היסטוריה מפרספקטיבה נשית, שמגלים לנו פנים אחרים לגמרי של המציאות החברתית שלנו.
      כתבת נהדר, ועוררת אצלי געגועים עזים לחווית הקריאה "הטוטאלית", שמשום מה אנחנו לא מצליחים לשחזר אותה בבגרותינו.

      תודה.

      הדרת נשים, מיעוטים, חלשים כלכלית, מהגרים וכל מי שאינו מחזיק בכוח להגיב או שאין לו משהו שאחרים מעוניינים בו באים מאותו מקום של ניצול ורמיסה כשבדרך כלל המוטיבציה של המנצל היא הישגים על חשבון אחרים. יחד עם הכוח כמובן באה השליטה במקורות המידע ותיעוד וכתוצאה מהם באה יצירת המיתוסים והערכים החברתיים שמקדמים את מטרות המנצלים.

      הציניות, כנראה, טבועה בכולנו כשזה נוגע לאינטרסים כיתתיים ובטח אישיים.

        30/7/10 18:17:
      תודה.
      ריכוז תמציתי ומפורט ברמה שהספר מציע לא בא במקום עבודות אחרות שנכתבו כבר, כמובן. מיחזור טוב מחדד את התמונה ויוצר מהות חדשה שהיא לפעמים גדולה יותר מהאוסף שממנו הורכבה.
        30/7/10 18:10:
      הפוסט יפה ומדוייק. כל מה שנכתב בספר הוא מיחזור של דברים ידועים לכל מתעניין וקורא היסטוריה אמריקנית לשמה ומבין את העובדות. והדמוקרטיה...ראה מה כתב עליה ישעיהו ליבוביץ זצ"ל.
        30/7/10 17:10:
      ליידי בלוז: קריאת ספרים היתה פעילות טוטאלית כששוכבים על המיטה בצהריי קיץ לוהטים, ממתינים לשעת המדבר הקסומה של השמש כבר קרובה יותר לאופק המערבי. בשכיבה על הבטן, על הצד, בישיבה של שיכול רגליים על המיטה, ושוב על כף יד תומכת על הרצפה הקרירה. לעולם לא בישיבה בכיסא. אלא אם כן למדת לימודי תורה, או עברת את גיל חמישים.
        30/7/10 16:25:

      צטט: ליידי בלוז 2010-07-30 02:13:05

      אני מניח שכל אדם בוגר נזכר מדי פעם בערגה בתקופות מוקדמות יותר בחייו שבהן קריאת ספרים הייתה פעולה טוטאלית. קראת ספר, והיית כולך בתוכו כשמדי פעם היה הראש מורם בפליאה אל העולם שהתנהלותו משום מה אינה מסודרת עם הכתוב.
      .
      מדוייק להפליא...:)
      ופוסט מרתק
      .
      בלוז

       

        30/7/10 16:18:
      פוסט מחכים ומשכיל.
      התוודעתי להווארד זין בגלל השפעתו על הכתיבה הפמיניסטית. לפתע קם אדם ומגלה לנו שהדרת הנשים מספרי ההיסטוריה היא תוצאה של סלקציה מאוד שרירותית של מה חשוב ומי חשוב. מאז נכתבו לא מעט ספרי היסטוריה מפרספקטיבה נשית, שמגלים לנו פנים אחרים לגמרי של המציאות החברתית שלנו.
      כתבת נהדר, ועוררת אצלי געגועים עזים לחווית הקריאה "הטוטאלית", שמשום מה אנחנו לא מצליחים לשחזר אותה בבגרותינו.
        30/7/10 10:12:

      צטט: דניאל זיסקינד 2010-07-29 13:27:23

      תודה על הפוסט. מאחר ועדיין לא קראתי את הספר ארצה להתייחס רק לדבריך. לא חושב שארצות הברית היא מודל לחיקוי. אולם, העובדה שעדיין משמשת מושא לחלום לרבבות מהגרים פוטנציאלים מעידה על סדר עדיפויות האומר, כי העולם זקוק לתיקון במקומות אחרים קודם.

       

       

      כיתת יציבה :

      תודה על הדיון.  לעולם ולישראל לא אכפת שאתה אינך "חושב שאמריקה היא מודל לחיקוי". ישראל ואמריקה והעולם כולו נוהגים על פי החלום האמריקאי. וההתחלה היתה באמת ב1942 .   ואולי ב1789,כאשר מושל מסצ'וסטס הנהיג חוק מדינה הקובע שבכל יישוב שייש בו מעל 20 בתי אב יש להתקין כיתת לימוד הכוללת כיסאות, שולחנות, קתדרה ולוח קיר, ומורה שילמד קריאה וכתיבה, חשבון וכתבי קודש. חוק זה הפף בתחילת המאה ה19 לחוק פדרלי בארה"ב.

      בראשית מאה העשרים, נהיה חוק חינוך חובה נחלתן של כל מדינות העולם. במאה  ה19

        נוסדה  ה'ליגה  האמריקאית ליציבה' אשר מתפקידה להגן על יציבתם של סטודנטים עקב הנזק האפשרי מן הישיבה הממושכת בחדרי לימוד, ולהקנות לסטודנטים חינוך יציבה באמצעות ספורט בטבע: חתירה, רכיבה וסיף, מסיבת תה. 1942 היא השנה שבאה על קיצה 'הליגה האמריקאית ליציבה'. נוזדה במכללת 'וואסר' לנשים..   בברכה צפריר.

        30/7/10 02:13:
      אני מניח שכל אדם בוגר נזכר מדי פעם בערגה בתקופות מוקדמות יותר בחייו שבהן קריאת ספרים הייתה פעולה טוטאלית. קראת ספר, והיית כולך בתוכו כשמדי פעם היה הראש מורם בפליאה אל העולם שהתנהלותו משום מה אינה מסודרת עם הכתוב.
      .
      מדוייק להפליא...:)
      ופוסט מרתק
      .
      בלוז
        29/7/10 18:27:
      הכל סבבה, אבל לא הבנתי את הקשר לארנב. ואגב, מאחר ואני רואה שאתה נוהג לתקוע את התמונות האלו בכל התגובות שלך, אני אנצל את השליטה שלי בבלוג ואמחק תגובות נוספות שלך שילוו בכאלו. חברים?
        29/7/10 17:35:

      מלחמת  האינטרסים נכתבת על ידי בעלי אינטרסים.

      אילו  היה ספר הסטוריה זה  שדיברת עליו  כתוב  בידי  אנשי  שבט  הנבחו  ,  הוא  היה  נראה  אחרת....  אבל הם לא  ידעו כתוב  וקרוא. 

        אילו  מלחמות היוונים  והפרסים היו  נכתבות על ידי אנשי  ספרטה, שהיו הלוחמים האמיתיים , היית  מגלה  שבמסגרת הלוחמה  שותפו  גם  לוחמי אתונה,  וקרב המרתון  היה אנקדוטה קטנה  בסיפור  הגדול.  מול  קרב סלמיס  לדוגמא.  אבל  הספריה היוונית  שכנה  באתונה,  הם  כתבו  את  הפרוטוקול.  ופועלי  /לוחמי  ספרטה,  לא  היו  מודעים לכתיבת הסטוריה, קל  וחומר  לתיעוד  וספריות.

      אנשי  השיווק  של  אתונה  דאגו  לזכרון  ריצת  המרתון, ושימורה  עד היום , יזכיר  את  פידיפידס  שרץ  , דיווח  על  הקרב  ומת.

            גם אצלנו  מודעים  למלחמות היהודים בגלל  יוסף בן מתיתיהו  , שכתב  שירת תהילה לאספסיאנוס  וטיטוס. לטענתו  טיטוס לא רצה  לשרוף את  בית  המקדש.    מעניין  אם  היה  כותב  אחרת ,  מה  היה  קורה לו  ולספר........ אולי  היו  עוד  כמה  ספרי  הסטוריה  אמיתיים  שלא  נשארו , וגם סופריהם נשרפו, כי  כתבו  את  האמת על  הרומאים.

            אצלנו ההסטוריה  נכתבה על  הגטאות על ידי  סוציאליסטים, ולוחמי החירות האחרים הוצנעו במעשיהם , ולא  במקרה. ארמס כדוגמא , מצא עובדות מרשימות. בישראל  ההסטוריה שוכתבה  להפליא...  מי  שלא  יודע, יפנה  למילשטיין, יש  לו שק  מלא  , ובטן עוד  יותר מלאה. 

      http://cafe.themarker.com/image/1682839/

        29/7/10 16:29:
      הספר אכן מאוד מאוד ארוך, ולטעמי, וגם כך אני נוהג, אף אחד לא מוכרח לקרוא ספר מהאות הראשונה עד האחרונה כדי ליהנות ממנו.
      בהתחלה קראתי לפוסט אזני חמור ואז ראיתי שזה לא נשמע טוב :)

      לגבי הסוציאליזם, אמנם בהשוואה למצוי על המדף הוא יותר אנושי, אבל אני מעדיף לגדל בגינה שלי קפיטליזם הומאני (יש כזה דבר) שלוקח בחשבון גם את טבע האדם לרצות לקבל תמורה על הישגים ויחד עם זה לראות שיש כאלו שלא יכולים להגיע למינימום ולא כלכך חשוב למה. אבל, דא עקא, שכאלו מגדלים רק בחצר הפרטית ולא בפס ייצור.
      תודה על הטיפ.

        29/7/10 14:22:

      אחלה פוסט, תענוג לקרוא. הספר נשמע מרתק אבל חבל שהוא כל כך ארוך. אנחנו לא הולכים ונהיים צעירים.

      רציתי רק לציין שלקיפולים בפינת העמוד קוראים אוזן חמור וגם אני אוהבת לעשות אותם בספרים שהם רכושי. סוג של סימון טריטוריה.

      להגיד שהסוציאליזם גורס חמלה סלקטיבית זה לא ממש הוגן, אלא אם הקריאה לחמול על מי שראוי לחמלה היא בבחינת חמלה סלקטיבית. כמי שלא מתביישת להזדהות כסוציאליסטית, אני נהנית לראות תהליכים שקורים בארה"ב בשנים האחרונות, שפותחים את העיניים גם לקפיטליסטים המושבעים ביותר.

      ואם מעניינת אותך היסטוריה אלטרנטיבית של ארה"ב - אני ממליצה על הקנוניה נגד אמריקה של פיליפ רות'.

        29/7/10 14:14:
      בדיוק :) תיאום צפיות זה עניין חשוב. בקריאה חוזרת של הפוסט אני רואה שהנושא הזה בכלל חמק לי למרות שהתכוונתי לכתוב על זה.
        29/7/10 14:06:
      אולי, כגודל הצפיה כך גודל האכזבה?
        29/7/10 13:43:
      כל הטיעון בפוסט הזה הוא בעניין היחסיות של הדברים. אם שמת לב אין כאן אמירה מוחלטת לגבי טוב או רע. ברור שאם משקללים את הטוב מול הרע ניתן למצוא טוב יותר או רע יותר, אבל גם ברור שדבר אחד אי אפשר לקחת מהספר והוא ערעור, או לפחות טלטול מסוים של התדמית שיש לארץ הזאת בעיני רבים. אני לא חושב שיש בכלל טעם בהגדרת מודל לחיקוי ברמה של מדינות וזה גם לא מה שהתכוונתי בהעמדת הדברים. תודה על התגובה ועל הכוכב.
        29/7/10 13:27:
      תודה על הפוסט. מאחר ועדיין לא קראתי את הספר ארצה להתייחס רק לדבריך. לא חושב שארצות הברית היא מודל לחיקוי. אולם, העובדה שעדיין משמשת מושא לחלום לרבבות מהגרים פוטנציאלים מעידה על סדר עדיפויות האומר, כי העולם זקוק לתיקון במקומות אחרים קודם.
        28/7/10 20:19:
      ההתרשמות שלך מהספר מזכירה לי עד כמה נדהמתי בזמנו כשקראתי מספר ספרים של האוניברסיטה המשודרת שעסקו בהיסטוריה של ארה"ב, ודנו בהבדלים שבין המיתוסים שעליהם גדלנו לגבי אמריקה (שוויון זכויות - כשבעצם לא היה, המניעים לפרוץ מלחמת הצפון והדרום, המניעים לפרוץ מלחמת וייאטנאם ועוד) לבין הסיפורים על אילי ההון שרמסו כל מי שעמד בדרכם בארצם ומחוצה לה, בדרכם אל המיליארדים!
        28/7/10 19:57:
      פוסט מרתק.
      עוררת בי את הסקרנות לרכוש ולקרוא .
      אין ספק שתולדות ארה"ב הוא נושא מרתק .
      תודה שהבאת לידיעתנו.
        28/7/10 03:16:
      פוסט מצויין
      תמיד טוב ללמוד משהו חדש :)

      תודה על הפוסט הזה.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      איאקס
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין