כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הגיגים ושאר מיני ירקות

    ארכיון

    0

    חיים בהכחשה

    35 תגובות   יום רביעי, 28/7/10, 14:41

    גם אני אמות יום אחד

    אבל איך?

    נוסעת באוטו וחושבת

    "אם תמשיכי לחלום, זה יקרה בתאונה"

    מתי

    באיזה גיל

    מה אספיק עד אז

    מה יזכרו ממני

    למי אחסר

    מה יכתבו על המצבה

    מה יספרו עליי

    מה ישאר אחריי

    אבל איך?

    יפול עליי עץ?

    במלחמה, איזו פצצה?

    סרטן

    חולירע אחרת....

    אחנק מתפוח

    או סתם בזמן שינה

    מודה שלפעמים אין לי כוח לקום בבוקר

    וחושבת, לא נורא בכלל

    אם זה היה קורה עכשיו

    בעצם כבר הספקתי להיות כאן

    (לעומת אנשים אחרים)

    לא מעט זמן

    מצד שני רואה

    אנשים חולים וסובלים

    שלא מוותרים

    ומתאמצים להיות כאן

    אפילו במצבם הנורא

    אז כנראה שיש בחיים האלו

    איזה קסם בלתי ברור או מוסבר

    ששווה מאמץ

    וחוץ מזה שעדיין לא ידוע בוודאות

    לאן ממשיכים מכאן או לאן עוברים

    אמנם לא צריך להשכיר הובלה

    ושום דבר איתך לקחת מלבד גופך

    השמיימי

    הרוחני

    בינתיים חיה בהכחשה

    דרג את התוכן:

      תגובות (35)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/8/10 11:42:
      גליה. אני אוהבת אותך!
      את מדברת ואני מהנהנת.
      באמת שלא מכירה הרבה שכל כך מדברים בשפה שלי.
      כיף
        30/7/10 14:54:
      לא.. לא בקרוב...!!
      גם לא כזה מאוד רחוק..
      חחחח..חח
        30/7/10 09:19:

      מקווה שזה לא בקרוב.....

      צטט: אוקייאנוס 2010-07-30 09:06:37

      אה.. טומבוי..
      אני מהמתכננים את היום הזה מהיום שנולדו בקפידה
      לא משאירה אחרי שום שטח מת שאחרים יחשבו במקומי..
      הכל כתוב אחד לאחד לאחד לאחד..
      איפה הקבר
      מה יהיה כתוב
      מי מוזמן
      גם מי לא
      איזו מוזיקה ישמיעו
      מה יאכלו
      מה אלבש ביום האחרון כאן..
      אפילו לאן פני כבר סגור
      ולא לגגן עדן ולא לגהנום .. צפוף בשניהם..
      ובגדול...בגדול.. אם לא יהיו הפתעות בדרך..
      אני גם יודעת באיזה תאריך , העלם..!
      כמו שבחרתי כל יום בחיי
      אבחר גם את יום עזיבתי.
      חחח..חח
      הכל מתוכנן בקפידה.. אחד לאחד..

       

        30/7/10 09:06:
      אה.. טומבוי..
      אני מהמתכננים את היום הזה מהיום שנולדו בקפידה
      לא משאירה אחרי שום שטח מת שאחרים יחשבו במקומי..
      הכל כתוב אחד לאחד לאחד לאחד..
      איפה הקבר
      מה יהיה כתוב
      מי מוזמן
      גם מי לא
      איזו מוזיקה ישמיעו
      מה יאכלו
      מה אלבש ביום האחרון כאן..
      אפילו לאן פני כבר סגור
      ולא לגגן עדן ולא לגהנום .. צפוף בשניהם..
      ובגדול...בגדול.. אם לא יהיו הפתעות בדרך..
      אני גם יודעת באיזה תאריך , העלם..!
      כמו שבחרתי כל יום בחיי
      אבחר גם את יום עזיבתי.
      חחח..חח
      הכל מתוכנן בקפידה.. אחד לאחד..
        30/7/10 08:53:
      לדעתי אם תוכלי לומר רק את המשפט:
      אהבתי ונאהבתי דיינו.
        30/7/10 01:22:
      אין חיים בלי הכחשה טומבוי,אפילו לאמיצים ביותר ...***
        29/7/10 20:47:
      כוכב
      שאלות פילוסופיות..
      לא תמיד יש עליהן תשובות.

      ולחיות בהכחשה לא רע:))
        29/7/10 16:56:
      את לא חיה בהכחשה . מי שחי בהכחשה לא שואל שאלות .
      את שואלת והרבה .
      את חיה בסוג של כאב . כואב לך . את מחפשת דרכים לעמעם את הכאב לחיות אותו פחות . הכאב הוא ההוכחה
      שאת לא בהכחשה...
      אז תחיי ותכאבי ותשמחי ותחייכי ותשנאי ותאהבי.תרגישי.
      אני אוהבת אותך((:
        29/7/10 12:12:

      תודה רבה על השיתוף.

      אני בוחרת לחשוב מחשבות חיוביות. 

      מודה על כל הטוב שיש לי.

      שום דבר אינו מובן מאליו.

        29/7/10 10:29:
      כנראה שיש בחיים האלו
      איזה קסם בלתי ברור או מוסבר
      ששווה מאמץ

      זאת המסקנה!!!!!!!
        29/7/10 08:45:

      צטט: דיוטימה 2010-07-29 08:17:11

      "רצות עם זאבים" הוא ספר העצמה לכל אישה.
      יחיד במינו בגישה המשלבת סיפורים עממיים עתיקים בראיית עומק יונגיאנית. ספר זוקף קומה שמרחיב את ראיית העצמי שלנו, הנשים.

       

      אחפש ואקרא

      למרות שאין לי בעיה עם עצמי

      אני אחלה גבר

        29/7/10 08:17:
      "רצות עם זאבים" הוא ספר העצמה לכל אישה.
      יחיד במינו בגישה המשלבת סיפורים עממיים עתיקים בראיית עומק יונגיאנית. ספר זוקף קומה שמרחיב את ראיית העצמי שלנו, הנשים.
        29/7/10 08:10:

      ובגלל ימים כאלה העלתי שני ספורים
      שמכניסים אותנו לפרופורציות..
      מוזמנת אלי
      http://cafe.themarker.com/post/1696029/
        29/7/10 07:47:

      צטט: זאב נחמנזון 2010-07-29 00:32:17

      לחיות בהכחשה זה גם סוג של מוות.

      כן... רק אחרי שאתה חווה קמצוץ ממנו

      אתה מבין כמה הוא סופי

      אז חוזרת לפוסט הלפני אחרון שלי

      "מה קורה באמצע?"

      בין לבין

      מה אני אמורה לעשות עם האמצע הזה

      בין הלידה למוות

       

        29/7/10 07:43:

      צטט: מישמיש ( יותר טוב ) 2010-07-29 00:40:22

      בוס אתה נג'. תתייחס לגליה, היא פה עם המחשבות הסופניות לא השועל!

      אל תקחו אותי כל כך קשה....

      רק הגיגי מוות 

        29/7/10 07:23:
      כולנו נמות יום אחד, למה להתעסק במחשבות על כך?
      את מה שיעשו אחרי שאפרד מהעולם, אני משאירה ליקיריי להחליט.
        29/7/10 06:20:

      מלבד נשמתך...



      בוס אתה נג'. תתייחס לגליה, היא פה עם המחשבות הסופניות לא השועל!
        29/7/10 00:38:
      רק אל תכחישי
        29/7/10 00:36:

      צטט: זאב נחמנזון 2010-07-29 00:32:17

      לחיות בהכחשה זה גם סוג של מוות.

      מאידך גיסא לחשוב שהוא לא יבוא ותחיה לנצח זאביק זו היסחפות קלהמגניב

        29/7/10 00:32:
      לחיות בהכחשה זה גם סוג של מוות.
        28/7/10 22:10:

      לא מזמן מישהו פה המליץ לי

      על הסרט "לרקוד עם זאבים"

      ועכשיו את עם הספר

      מה עם "לישון עם האויב?"

      צטט: דיוטימה 2010-07-28 21:15:28

      צטט: עמיר E 2010-07-28 18:07:00

      השאלה היא עד כמה מחשבות כאלו משתלטות על סדר היום שלנו, הרי לכולם יש מחשבות כאלו ורק המקום שמאפשרים להן יכול להפוך אותן מסתם מחשבות בריאות לעיסוק חולני. קצין אחד שהכרתי אמר תמיד: "שומר לילה יכול למות גם ביום" כלומר הפתעה וודאות גם במקום הלא סביר תמיד יתכנו.

      מסכימה עם עמיר. אם זו מחשבה טורדנית יש מקום להסתייע במישהו מקצועי.

      אבל לפעמים, באיזור אמצע החיים, יש הרגשה של מיצוי או התבוססות חוזרת באותם דברים, מן שממון כזה שאין רואים מן הצוהר משהו מרתק באופק.

      בספר הנפלא רצות עם זאבים חוזר עיקרון הגאות והשפל - הריתמוס של החיים. יש תקופות של התכנסות, מעין תרדמת חורף. בינתיים מתרחשים דברים שאיננו מודעים להם ואז, כמו פרחים שצצים לפתע בבוא האביב, גם הנפש מתעודדת ומזנקת לרמה גבוהה יותר.

      חבקי את עצמך ואת מה שאת מרגישה. עדיף בתקופה זו לעסוק במשהו נשי מעודן. אולי הצד הנשי מבקש יותר הכרה...

      מחבקת אותך, דיוטימה

       

       

       

        28/7/10 21:15:

      צטט: עמיר E 2010-07-28 18:07:00

      השאלה היא עד כמה מחשבות כאלו משתלטות על סדר היום שלנו, הרי לכולם יש מחשבות כאלו ורק המקום שמאפשרים להן יכול להפוך אותן מסתם מחשבות בריאות לעיסוק חולני. קצין אחד שהכרתי אמר תמיד: "שומר לילה יכול למות גם ביום" כלומר הפתעה וודאות גם במקום הלא סביר תמיד יתכנו.

      מסכימה עם עמיר. אם זו מחשבה טורדנית יש מקום להסתייע במישהו מקצועי.

      אבל לפעמים, באיזור אמצע החיים, יש הרגשה של מיצוי או התבוססות חוזרת באותם דברים, מן שממון כזה שאין רואים מן הצוהר משהו מרתק באופק.

      בספר הנפלא רצות עם זאבים חוזר עיקרון הגאות והשפל - הריתמוס של החיים. יש תקופות של התכנסות, מעין תרדמת חורף. בינתיים מתרחשים דברים שאיננו מודעים להם ואז, כמו פרחים שצצים לפתע בבוא האביב, גם הנפש מתעודדת ומזנקת לרמה גבוהה יותר.

      חבקי את עצמך ואת מה שאת מרגישה. עדיף בתקופה זו לעסוק במשהו נשי מעודן. אולי הצד הנשי מבקש יותר הכרה...

      מחבקת אותך, דיוטימה

       

        28/7/10 19:13:

      צטט: טומבוי 2010-07-28 16:57:28

      צטט: t . w . s 2010-07-28 16:34:52

      איחוליי נשיקה
      כך אני מדמיין (מבקש) לעצמי .

       

      נראה לי אתה חי באגדה....

       

      וזה שלא ידע לשאול ...

       

        28/7/10 18:07:
      השאלה היא עד כמה מחשבות כאלו משתלטות על סדר היום שלנו, הרי לכולם יש מחשבות כאלו ורק המקום שמאפשרים להן יכול להפוך אותן מסתם מחשבות בריאות לעיסוק חולני. קצין אחד שהכרתי אמר תמיד: "שומר לילה יכול למות גם ביום" כלומר הפתעה וודאות גם במקום הלא סביר תמיד יתכנו.
        28/7/10 16:57:

      צטט: t . w . s 2010-07-28 16:34:52

      איחוליי נשיקה
      כך אני מדמיין (מבקש) לעצמי .

       

      נראה לי אתה חי באגדה....

        28/7/10 16:34:
      איחוליי נשיקה
      כך אני מדמיין (מבקש) לעצמי .
        28/7/10 16:22:
      כשתתחילי לחיות את המציאות..
      תראי שהכל נראה אחר..
      ואת זה אומר לך אחד שכבר חשב שהלך
      לעולם אחר..
      וממה שראיתי שם..הכל לבן..ושאנטי..
      אז אין צורך לפחד מהמות..
        28/7/10 15:25:
      אני חושבת..שאלו מחשבות שכולנו נוהגים להרהר בהן..
      עד שהן הופכות למציאות..וכבר לא מהרהרין ולא נעלים.
      תשמחי מעצם העובדה שאת יכולה להרהר :)
        28/7/10 15:16:

      ועל זה אמר וודי אלן
      " אני לא מפחד מהמוות
      אני רק לא רוצה להיות שם
      כשזה יקרה..."

        28/7/10 15:14:
      הכחשה במקרה זה - הכי עדיפה
        28/7/10 15:14:
      אין כמו למות בשדה הקרב (פתגם רומי/אינדיאני ועוד שכאלה). והכביש אחלה שדה קרב. עדיף על פני הרקבות באיזו מיטה איפהשהו
        28/7/10 15:13:

      צטט: טומבוי 2010-07-28 15:10:55

      מתי זה העכשיו?
      הרגע הוא חלף....

       

       

      אז הנה בא עוד אחד !

       

      [כמו בבדיחה :) ]

      ואם אפשר להחזיק יד ביד [כמו שעוברים כביש]

      בזמן שתופסים רגע כזה, או זה שאחריו

      אפילו יהיה יותר פאן.

      :)

        28/7/10 15:10:
      מתי זה העכשיו?
      הרגע הוא חלף....
        28/7/10 15:07:
      אולי למקד את העכשיו
      את האח"כ תשאירי למחר.

      פרופיל

      טומבוי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין