סיפור לשבת: (בהשראת "הדבר היה ככה" )
הסיפור על הפורשה האדום
לסבא משה היה סוס בשם ג'ק, ג'ק היה סוס גבוה וחזק בעל רעמה מבריקה ועיניים נבונות. סבא משה היה יוצא עם ג'ק לעבד את השדות, להביא מים מהבאר, תבואה לתחנת הקמח בעפולה, ביצים למחסן ביצים וחלב למחלבה. וכשסבתא חיניה כרעה ללדת רתם סבא משה את העגלה, ריפד אותה בשמיכות, ועזר לסבתא שכרסה הלכה לפניה לעלות על העגלה.היה זה בחודש כסלו, נר ראשון של חנוכה, אדמת העמק הכבדה הייתה ספוגה וג'ק התנהל בקושי בבוץ שהצטבר בדרכי העפר, כשהגיעו לוואדי ג'ק הסס לרגע וסבתא חיניה צעקה לסבא משה "צריך לדחוף?" כשג'ק שמע את סבתא התמלא כוחות וחצה באומץ את מי הוואדי הגועשים. כשהגיעו לבית חולים עפולה סבתא נלקחה לחדר הלידה וסבא חזר הבייתה לטפל במשק ובחזקא הקטן שהמתין לו להדלקת נר ראשון של חנוכה. באותו הלילה נולד אבא שלי – אריק, מיד אחריו נולד אחיו התאום, שנפח את נשמתו עוד בטרם ניתן לו שם. עם השנים ג'ק התעייף, רוחות של קידמה נשבו בשדות העמק וסבא משה קיבל אישור מהמזכירות לקנות טרקטור, סבא ועוד מספר חברים הזמינו טרקטור פורשה. הפורשה היה טרקטור אדום עם דוושות מימין ומשמאל ומוט הילוכים לצד המושב. מלפנים, לצידי המנוע, היו שני פנסים קידמיים מנצנצים, שבלטו לצדדים כזוג עיניים . הוא היה מסוג חדיש ביותר – על מנת להניע אותו השתמשו במנואלה – מין מוט בצורת "למד" שהיו מכניסים לחור בקידמת הטרקטור ומתחילים לסובב , בהתחלה לאט, ואחר כך עם התנופה קצת יותר מהר, הפורשה השמיע קולות ארוכים שהלכו והתקצרו ככל שסיבובי המנוע גברו- האאן האאן האן האן הן הן הן הן נ נ נ נ נ עד שנכנס המנוע לפעולה רציפה וזימר שיר אחיד שעלה וירד עם הלחיצות על דוושת הגז , או אז התיישב הנהג הגאה מאחורי ההגה והנוסעים המאושרים על הכנפיים ויצאו למשימות שפעם נהג ג'ק למלא. ג'ק נעלב עד עמקי נשמתו ועיניו הנבונות התכסו דוק של עצבות. בעיניים כלות ראה איך סבא משה ובניו חזקא ואריק יוצאים לעבודות המשק השונות בעוד הוא נשאר מאחור. ועדיין בשבתות אהבו חזקא ואריק לצאת לרכב על גבו של ג'ק בשדות העמק. עברו השנים, ג'ק מת בשיבה טובה, גם סבא משה וסבתא חיניה התבגרו , חזקא עזב עם יונה להפריח את הנגב ואת המשק עיבד אריק, לצידו רעייתו לאה'לה וסביבם הילדים. המשק עלה ופרח, פרות ועגלות, לולי הודים ותרנגולות, גידולי שדה וירקות, והפורשה כבר לא עמד בנטל. הלך אריק למזכירות וקיבל אישור להזמין טרקטור גדול וחדש – פיאט! הפיאט הגיע כתום ומבריק עם חיבור שלוש נקודות , המון כוחות סוס והמצאת המאה – התנעה עם סטארטר! כבר אין צורך להתאמץ ולסובב מנואלה אלא בסיבוב קל של המפתח ולחיצת כפתור התעורר המנוע לחיים וניתן היה לצאת לעבודות המשק. הפורשה האדום, שצבעו כבר דהה מקרני השמש היוקדות, הובל אחר כבוד לסככה הישנה ובעיניים כלות , פנסים עייפים, עקב אחרי הפיאט הנרתם לעבודות המשק השונות. בתחילה עוד נתנו לו משימות קלות – להוביל ביצים למחסן ביצים ולהחזיר את הילדים מהגן בימי החורף הגשומים אך בחלוף הימים הוא נותר חסר מעש בחצר. ועדיין הילדים זכרו לפורשה חסד נעורים ומדי פעם היו מוציאים אותו מהסככה מנקים ממנו את האבק, שולפים את המנואלה ולכל מצהלות הילדים היו מניעים את הטרקטור ויוצאים לסיבוב ברחבי המושב. אז היה הפורשה מתמלא גאווה וליבו רעד מהתרגשות עת נשא על כתפיו את ילדי המשפחה. המשק עלה ופרח, את הרפת החליפו חממות של פרחים, בשדות התחלפו גידולי השדה והירקות עם עונות השנה, וצבעו הכתום של הפיאט דהה מקרני החמה, המשימות במשק עלו וגברו, יש להוביל עגלות עם חבילות קש, יש לגרור עגלת צינורות ולגלול טפטפות, לחרוש ולזרוע, לקצור ולאסוף, החליט אריק לקנות טרקטור נוסף. סבתא חיניה אמרה" בשביל מה לך?" ודודה הניה החמיצה פנים ובכל זאת הרהיב אריק עוז והלך למזכירות שם קיבל אישור לקנות טרקטור חדש וגדול וירוק – ג'ון דיר! גיא נסע באוטובוס לחיפה ונהג כל הדרך חזרה על הג'ון דיר ובכך כבר סיים חצי מההרצה. בבית חיכתה לו המשפחה נרגשת וערכה לו קבלת פנים, והג'ון דיר הגיע ירוק, גבוה וגאה, עם גגון לבן וכתפיים רחבות וכולו מלא כוחות סוס אמריקאים אדירים. מיד עלו כל הילדים על הכנפיים ויצאו לסיבוב ברחבי המושב. שנים אחדות עבדו הפיאט והג'ון דיר שכם אל שכם והפורשה האדום נשכח לו לבד בסככה הישנה. יום אחד גיא הוציא אותו, ניקה ממנו את האבק וצבע אותו בצבע אדום חדש ובוהק, משייבש הצבע הוציא גיא את המנואלה והחל לסובב כאשר כל המשפחה עומדת מסביב ומעודדת, האאן האאן האן האן הן הן הן נננננ הפורשה רעד מהתרגשות ומשמחה, קולו כבר לא היה צלול כמו פעם אך עדיין זכר יפה את המנגינה. ואז אריק מת. באחת חדל המשק מלפעול , הג'ון דיר נמכר והפיאט והפורשה הועמדו נשכחים מתחת לסככה, מעלים אבק. מושיק מידי פעם היה מניע את הפיאט, ממלא דלק ושמן, רותם מכסחת , מחרשה או קולטיבטור באיגו"ם כלים, מנקה ומסדר מסביב לבתי המשק. והפורשה? אחת לשנה בחג השבועות היה מושיק מוציא את הפורשה ,כולו חיוכים וגאווה, מנקה ממנו את האבק, מניע אותו עם המנואלה והגוף האדום, הצפוד, היה מתעורר לאט לאט לחיים, והתרגשות עברה במפרקים החלודים וזרמים רחשו בצינורות היבשים, והפורשה כולו רועד, יוצא לרקוד את רונדו הטרקטורים במסיבת השבועות המסורתית בשדות המושב ולצידו חבריו הטרקטורים, פיאט ופרגוזון ,דיוויד בראון וג'ון דיר והוא, זקן הטרקטורים מוביל בראש, רועד ומחייך, ודמעות של התרגשות נקוות בזוויות פנסיו.
שבת שלום התמונה הימנית צולמה ב 1996 והשמאלית ב 1968 אותו הטרקטור, אותו הרחוב.
 |