מר דוידוביץ' היה מסוג האנשים שקוראים להם "זקן טרחן" מאחרי הגב,לפעמים בשקט,לפעמים במן סוג של מלמול ולפעמים ישר בפנים.
אבל גם כשהיה שומע שקוראים לו כך הוא לא היה ממש התרגש.הוא היה מנמיך את עצמת המכשיר שמיעה לכמה דק' וממשיך ללכת...
"אני יותר מידי זקן בכדי לשנות את זה" אמר פעם לזלדה אשתו כשהייתה עוד חיה,ולמען האמת הוא די צדק,זה לא נראה כ"כ הגיוני
להתחיל להעיר לאיש בגיל 72 שזה לא  ממש יעזור לצעוק על המלצרית בבית קפה כי ההפוך שלך עם יותר מידי קצף,או לריב עם אמנון השכן מקומה 3 מהוועד שהדמי וועד עלו ב 10 ש"ח כשחדר המדרגות עדין מלוכלך מהילדים הקטנים בבניין.

כששמע את הצלצול בדלת הכניסה הוא די הופתע לראות אותו שם,הוא היה די גבוה לבוש בלבן ואחז מזוודה שחורה ביד ימין ,בהתחלה הוא חשב ששוב שלחו לו רופא כי כבר יומיים לא ענה לבן שלו חיים שגר בארה"ב אבל כשראה את הנוצות כבר הבין לבד...

"מר דוידוביץ" שלום בעוד 5 דק' אנחנו נצא ,אתה רשאי לקחת איתך 3 פריטים במזוודה אבל שלא ישקלו יותר מ 20 ק"ג"
בהתחלה הוא רצה לשאול את המלאך איך הוא ידע בדיוק כמה הפריטים ישקלו,כי הרי הוא לא ראה שהביא איתו משקל  אבל החליט לוותר...הוא היה נראה לו מלאך מנוסה,כזה שכבר עבר בכמה בתים והספיק כבר להעריך כמה כל תיק שוקל

מר דוידוביץ' החליט תוך דקה מה  לשים במזוודה, משקפי קריאה,עניבת פרפר שחורה ותמונה קטנה של הנכד שיוכל להראות לזלדה שלא הספיקה לראות אותו מעולם.....זלדה...הנה אני בא!

כשירדו במדרגות המלאך מעד והחליק,ושבר את הרגל,הפעם זה כבר באמת היה יותר מידי בשביל מר דוידוביץ שעלה לאמנון השכן מקומה 3 ...