מאמנים, מטפלים, מרפאים. האם לאמן, לטפל ולרפא זוהי ההתייחסות הרצויה? בראשית כתובי ברצוני לציין שהאנשים שהגיעו לתובנות בחייהם, מתוך ניסיון החיים והידע שהם צברו, ושאת התובנות שלהם הם משתפים עם אנשים שצריכים וזקוקים לכך, הם גרמו לשינוי חברתי, ובכך עברנו את השלב בתפיסה הממסדית המקובעת שהייתה לנו כחברה ושחיינו לפיה, שרק לקובץ של אנשים יש להם את הבלעדיות ואת הידע לעזרה לזולת, ושרק הם יודעים את מה שאנחנו צרכים ללמוד ולדעת על עצמנו. מצב זה מאפשר לכל אחד להחליט ולבחור את דרכו שלו בחיים, ולהחליט ולבחור את מי שהוא רוצה, וזאת כדי שיעזור לו לעזור לעצמו. אם ישנם אנשים שצרכים וזקוקים למאמן או מטפל או מרפא, וזאת כדי שיאמן אותם או יטפל או ירפא אותם, וזו הדרך שלדעתם תעזור להם, כמובן שזו זכותם המלאה. רצוי להבין, שמעצם הסמכות והתדמית הנלווים לשמות תואר כמו, מאמן, מטפל, מרפא ואחרים, יוצרת מציאות של מערכת יחסיים תלותית, שאותם האנשים, שמאמנים, שמטפלים ושמרפאים, מקרינים ומשדרים שהם אלו שלוקחים את האחריות והסמכות על התיקון והשינוי על הלקוחות שלהם, במקום שהלקוחות ייקחו את האחריות על עצמם על בריאותם. וזאת כיוון, שהמאמן משדר ללקוח שלו שהוא זה שיאמן אותו, כי הוא מגדיר את עצמו כמאמן. והמטפל משדר ללקוח שלו שהוא זה שיטפל בו, כי הוא מגדיר את עצמו כמטפל. המרפא משדר ללקוח שלו שהוא זה שירפא אותו, כי הוא מגדיר את עצמו כמרפא. רצוי לזכור שרק אנחנו בעצמנו, ואפשר להיעזר גם בגורמים חיצוניים, יכולים מתוך הבנה, רצון ובנית היכולת הפיזיולוגית לשינוי הרגלים שגויים, לתקן, לרפא, לנקות, לחדש, ולבנות את גופנו הפיזי, ואם הדבר אינו נעשה כך, והמחשבה היא שמישהו אחר יעשה את העבודה בשבילנו או במקומנו, אז הדבר יגרום לניתוק מהאני העצמי שלנו, מה שלא יאפשר לנו להבין את היכולות הקיימות בנו. רצוי להסביר למי שזקוק לעזרה, הכוונה, תמיכה, ליווי, שרק הוא בעצמו יכול להבין את המקור והסיבות לבעיותיו שלו, ואת הידע וההשתקפות לכך הוא יכול לקבל ממי שהוא בוחר שיעזור לו לעזור לעצמו. מסקנה: שמות תואר כמו מאמן, מטפל, מרפא ואחרים, משקפים אגו ויוצרים דיסטנס והתנשאות. כשרצוי שהמטרה תהיה ליצור מערכת יחסים רגועה שהיא ללא דיסטנס, ללא מעמדות, ללא סמכות, שיוצרים אנטגוניזם. סיכום: מצב בריאותי תקין, משתקף באורח חיים שבריא לגוף הפיזי שלנו, ומותאם למהות ומטרת החיים. ידע זה נרכש מתוך החוויות שחווינו ומתוך ניסיון החיים שצברנו. כלומר, ההוכחה למצב בריאותי תקין, צריכה להשתקף בנו. המסר במאמר: המטרה בעזרה לזולת היא היכולת לעורר ידע שטמון בנו, ואת ההשתקפות שנוכל להכיר את עצמנו, לדעתי. יוסי קרמר מייעץ ומכוון לסכיזופרניה מניה דפרסיה דיכאון ועוד. לבלוג שלי http://blog.tapuz.co.il/yosikramer טלפון 048224276.
|
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
עדינה שלום,
כתבת ש"שם התואר לא ישנה".
אני חולק עליך, ולכן כתבתי את המאמר.
כמו שכתבת בהמשך "למילים יש כוח", ואני מוסיף לשם התואר יש השפעה.
מסכים איתך, לכל אחד יש את זכות הבחירה לבחור, וכך צריך להיות, לדעתי.
תודה על התגובה.
מסכים איתך, כל אחד בוחר את הדרך המתאימה לו.
אי אפשר להכליל ..שיטות הטיפול והגישה שונות.
וכל אחד צריך למצוא את מטפל שמתאים לו ולדעת להיעזר .
גליתיי שלום,
המסר שלי במאמר הוא, שרצוי שלא ליצור היררכיה, דרוג של מטפל מטופל שיוצר דיסטנס
ואף לפעמים אנטיגוניזם, מה שקרה וקורא עם הפסיכולוגים והפסכיאטרים.
רצוי להעביר את הידע למבקש, ובהמשך ובמקביל לשמש כהשתקפות בתהליך החיים, לדעתי.
תודה על התגובה.
וכלמטופל מתחבר למשהו אחר.
האינטראקציה בין המטפל למטופל היא זו שתשקף לנו, המטופלים ,את המקור והסיבות לבעיות שלנו.
מעניין מה שאתה כותב.
מודה לך על השיתוף.
יוסי ,אתה כותב נפלא ונושאים שאתה כותב עליהם מאד מעניינים, ובכל זאת רוצה אני להתייחס לדבריך.כמטפלת הוליסטית אני תמיד טוענת בפני המטופלים שלי ,שעיקר העבודה והריפוי נעשה על ידם.שעיקר תפקדי הוא לאזן אותם ולהביא אותם למודעות לאותם גורמים אשר הביאו לחסימות אשר גרמו למחלה או או חוסר איזון נפשי. אלה שמשתפים פעולה איתי נרפאים נפלא ואילו הסקפטיים תמיד נרפאים יותר לאט.גם אלה שלוקחים אחריות על בריאותם ועל מצבם הנפשי, לא תמיד יש להם הידע או הכוחות או היכולת לעזור לעצמם,ולכן הם נזקקים למטפלים או מרפאים כדי להירפא.כמה טוב היה אילו כולנו יכולנו לרפא את עצמנו בלי להזדקק למטפלים או מרפאים.תודה ששיתפת.מאחלת לך שבת קסומה.שושנה