0

רטרוספ-כתיבה 10: במלתעות הקצב

1 תגובות   יום שבת, 24/3/07, 18:53
כמה חודשים אחרי תחילת שירותי הצבאי, מצאתי את עצמי יום אחד בקריית ארבע, מכל המקומות.
היה בזה משהו סוריאליסטי להפליא. מה לשמאלן עיגולדים כמוני (לפחות עד שעשיתי ניתוח לייזר) ולשהיה בהתנחלות המגונה הזו? דווקא אני, שעמדתי בהפגנות של שלום עכשיו וצעקתי: "אחת-שתיים-שלוש-ארבע, תפורק קריית ארבע"? הנוכחות שלי שם היתה כה תלושה ומשעשעת בעיני, שכשראיתי שם טלפון ציבורי - מיהרתי להרים טלפון לחבר ולהגיד לו: "בחיים לא תצליח לנחש איפה אני".

מלבד קריית ארבע, בקטגוריית "מקומות שבחיים לא חשבתי שכף רגלי תדרוך בהם" נמצא גם בית הנשיא. באיזה נסיבות בדיוק אני אמור לחכך מרפקים בנשיא המכובד (אז) משה קצב?

כשגבע קרא-עוז, אז עורך התרבות של YNET והיום העורך הראשי במקום עבודתי "לוגיה", הציע לי לפני 4 שנים להגיע לבית הנשיא כדי לסקר את טקס פתיחת אירועי חודש הזמר העברי, בנוכחותה של שרת החינוך דאז לימור לבנת(!!), פשוט לא יכולתי לסרב, אפילו שזה אמר להגיע במיוחד לירושלים. רק היה חסר שם טלפון ציבורי, כדי להתקשר לאותו חבר ולהגיד לו ששוב הוא לא יצליח לנחש איפה אני.
אז באתי, וראיתי, וגיחכתי, וכתבתי את אחד הטורים היותר ארסיים שיצאו ממקלדתי.
 
 
דרג את התוכן: