ואני נמשכת בין חיפה ופתח תקווה,

כאומגה על חוט יהבם של אלו,

שאולי לא ידעו אף פעם

את טעם השמחה.

אוכל רק לקוות,

שאפשר, בינתיים,

לנמנם מעט

(בדרך)

כתם.