0

24 תגובות   יום חמישי, 29/7/10, 14:11

זמן 100 –חץ הזמן

 

המחשב פתוח בפרופיל האישי ב"קפה" והמספר קופץ מול העיניים-100.

הגוף נירכן בהפתעה,וואלה  כבר שם, אבל לא באמת שם.

יום הולדת בפתח ואני רחוק ,רחוק מאוד מהמספר הזה ובאופן מפתיע

הוא לא מרתיע.באופן עצמוני התגלגל לו המספר .

בפרופיל רשום 99 ואך הגיוני לו לנוע סיפרה אחת קדימה, והרי לך תבנית

של שלושה מספרים.המספר עומד לו ברישול,לבוש בהידור מבטו מתריס ,

מתריע, זמנך כבר הגיע.

 

לרגע מבטנו מצטלבים ורואים אחד לשני את הלבן בעיניים.

לא איבה מתגלה שם,אלא רעות רוח רבת ימים.אני ממקום מושבי

והוא ממרום כיסאו של בא בימים, למוד ניסיון של שנים.

מבטו רך ונוגע ובלב הוא בול פוגע.

 

בוא שב לצידי הוא אומר ואת האורות הוא מעמעם.מול עיניים פקוחות

 תולדות חיים נפתחים.ביד בטוחה מוביל בנתיבות חיים של תבונה.

לרגעים בלורית מתנפנפת ואצבע מאיימת,רוח ים מלטפת וסערה עוקרת.

אמרי תוכחה וזעם, ויד מלטפת בנועם.דברי הגות ותפילה בנפש סעורה.

עיר מקלט בסֶפר פתוח לתת לדמיון לפרוח.קולות שאון והמולה,

אש דם ותימרות עשן,ודממה בערבה.

גוף אל גוף עטוף, אהבה כאש בוערת מכלה עצמה ונגמרת.

בעיר הקודש ,בהיכל האמנות קטנוניות וגזענות.

 

כך חולפים המראות על פני שנים רבות,פורמות רוכסות ממאנות להתגלות כולן,

במלוא הוויתן.חוששות שמא יבוא הלויתן.אך תבונה של מאה מפחיתה כל מאניה.

וכתאנה עסיסית נבקעת ואדמומיות ערוותה לעין כל נגלתה.

זה לא העת להליט פנים בצילו של כחש,ולהתפתל סביב כנחש.

לראות נכוחה גם דברי תוכחה,כך מהמאיון(איש המאה הוא בעל הדעה)

 הנבון, שמעתי את פי האתון(חיה נבונה, לא כפי הדעת הרווחת).

והמראות במנהרת הזמן כרוח סתווית משילים  כסותם.

עבר,הווה ועתיד הינם יחידת זמן אחת ואם הוא זולג לכל הכיוונים,למעלה ,למטה,

קדימה ואחורה. איזו משמעות יש לזמן במידה והוא קיים לשם עצמו.

 

האם לזמן יש כיוון בכלל ?

מהו חץ הזמן ? הכיוון שעליו מצביע הזמן,לכאורה-מן העבר לעתיד.

מאידך כשהמאה הסתכל על הנער חץ הזמן מצביע,לכאורה-מן העתיד לעבר.

 

אחת המטרות הראשונות במעלה ששמה הפיסיקה לעצמה:

לפקוח את עינינו לראות את טבעו האמיתי של היקום.והיא הסברת

מרכיבי המציאות שאנו מתנסים בהם בפועל.אחד מסממני ההתנסויות

היומיומיות שעומד כסלע איתן מפני כל ניסיון להסבירו בשלמות,הוא זה

הנובע מאחת התעלומות העמוקות ביותר שטרם פענחה הפיסיקה המודרנית-

ונקראה בפי הפיסיקאי הבריטי סר ארתור אדינגטון בשם-חץ הזמן.

 

ההבחנה בין קדימה ואחורה בזמן הוא מרכיב מרכזי במציאות של התנסויותינו.

אילו היתה לקדימה ואחורה בזמן אותה הסימטריה שאנו מוצאים בין ימין ושמאל,

למעלה ולמטה.העולם היה שונה בתכלית מזה שאנו מכירים.

ביצים היו מתאחות כפי שהן נשברות,אנשים היו מצעירים כשם שהם מזדקנים.

לעולם אין הם בסדר הפוך,וכך הם יוצרים מושג של לפני ואחרי-הם מספקים

 לנו תפיסה עקבית ואוניברסלית למראית עין של עבר ועתיד.

 

אוסף האירועים הקרוי בפינו עבר-זיכרונותינו-לעומת אוסף אירועים הקרוי

עתיד שאיש אינו מסוגל לזכור.

דומה שישנו אופי מובהק להתנהלותם של אירועים רבים ושונים בזמן.

מנין נובעת האסימטריה בזמן.מהו הגורם האחראי לתכונתו זו של הזמן,

הבסיסית מכל תכונותיו ?

בדיעבד מסתבר שחוקי הפיסיקה הידועים והמוכרים(כפי שנוסחו מימי ניוטון

ועד ימי מקסוול ואינשטיין) אינם מגלים שום אסימטריה כזו.נהפוך הוא.

הם מציגים סימטריה מושלמת בין עבר ועתיד.

החוקים מטפלים במה שאנו מכנים עבר ועתיד על בסיס שוויוני לחלוטין.

 

השאלה מדוע אירועים מתנהלים בכיוון אחד של הזמן ולעולם לא בכיוון ההפוך,

אינה מיישבת לחלוטין את תעלומת חץ הזמן.

שאלה זו מעתיקה אותנו לממלכת הקוסמולוגיה –חקר מוצאו של

הקוסמוס בכללותו והמשך התפתחותו.

תורת היחסות הכללית של אינשטיין מציינת את הולדת הקוסמולוגיה המדעית המודרנית,שלאחריה באה תיאורית המפץ הגדול-תיאוריה שמתארת

יקום לוהט ומתפשט,החל מרגע קט לאחר לידתו.

על כן אפשר להבין מדוע השתרשה הטעות של משנה סדורה של קדימה

ואחורה בחץ הזמן.

תיאורית המפץ הגדול לא סיפקה שום סיבה משכנעת לחשוב שהיקום

אכן היה סדור ביותר בסמוך לעצם ראשיתו,כפי שדורש חץ הזמן.

 

 יש זמן,אין זמן ?

ניקח את הזמן ונהרהר בִּזֳמָן זה או אחר.

עת לעט וכל עת בעתו.

 

 

דרג את התוכן: