ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות
פוסטים פופולאריים
-
על הספה הלא וירטואלית
5/5/10 | 739 צפיות
-
כשבריג'יט פגשה את בלה
25/3/10 | 976 צפיות
-
פאק אפ סקס
28/4/10 | 1224 צפיות
-
השעון שנתן בראש
18/8/09 | 735 צפיות
-
שמחת הפוצים
23/7/10 | 1259 צפיות
-
שוגר דדי
13/12/09 | 1035 צפיות
פוסטים אחרונים
- כשבריג'יט פגשה את בלה 27/8/10
- גיבורים מהבהבים 21/8/10
- שלא תשתלט עליך הריקנות 18/8/10
- הבבון המצוי מהפאב השכונתי 10/8/10
- עושים סמים בתעשיה 4/8/10
- האיש הוירטואלי מהמדבר 29/7/10
האיש הוירטואלי מהמדבר
אולי אני הוזה וחולמת בהקיץ אבל זה ממש לא מטריד אותי.
אנשים שרוצים אהבה, פחות ופחות מעניין אותם מה הגיוני לרצות.
יש איש אחד, וירטואלי לגמרי, שאני עוקבת אחריו כבר כמה זמן בסקרנות ומוצאת את עצמי חולמת עליו בלילה. כשאני מחבקת את הכרית.
הוא מספר על איזה בקתה שהוא גר בה, באמצע המדבר, שומקום, בטח שלא מקום שהייתי הולכת לחיות בו מרצוני הטוב, אם כבר מדברים על התאהבות הגיונית.
ואני נורא רוצה שהוא ישים לב אלי, ובאמת לפעמים הוא שם לב אלי ומגיב לשטויות שאני כותבת במרץ ובכמויות בפיכסבוק ואז הראש שלי מסתחרר כאילו אני שיכורה. מה אני אומרת כאילו. כאילו שאני לא באמת שיכורה.
ובבוקר פתאום באה לי דמעה מעצבנת לזווית של העין, כשקראתי את המשפטים שלו על איך שהוא קם בבוקר ושותה קפה מול הכלום והוא אפילו צילם את זה. את הכלום. ואנשים הגיבו לו בשמחה, ואמרו לו שבין החגים הם יבואו לבקר אותו ואני קינאתי בטירוף והזזתי את העיניים שלא לקרוא את השורות. אבל כל הזמן חשבתי על זה ועל איך שהוא שם לבד, באמצע המדבר, ועל איך שאני כאן לבד, באמצע העיר, ואיך שהימים המטומטמים עוברים כל כך מהר ועל איך שיכולנו להיפגש, ועל איך שאנחנו לא, ועל איך שזה הכי הגיוני שיש, ועל איך שאנשים שהם כאילו כן החברים שלי וכן בסביבה שלי וכן נושמים ומדברים לידי וצועקים עלי, איך שהיה יכול להיות מדהים אם דווקא הם היו וירטואליים במקום האיש הזה שיכול להיות כל כך נהדר אם הוא לא היה וירטואלי.
אני גאה מכדי לפנות אליו בעצמי. לא. מה פתאום. זה לא משהו שנשים עצמאיות ובטוחות בעצמן כמוני עושות.
הכי כדאי לברוח אל הוירטואליות. מיליונים של אנשים עוקבים אחד אחרי החיים של השני ומחווים את דעתם.
קצת כמו בטלנובלות.
מה יכול להיות יותר חי מזה. כולם מבינים אחד את השני ומחייכים אחד אל השני ומעלים תמונות שאמורות להמחיש שהם, והחיים המוזרים שלהם, לגמרי אמיתיים. שהם אמנם לבד, אבל הכי ביחד שיש. כי בערב, כשלקירות נמאס להעמיד פנים שהם מקשיבים לך, נורא כיף שהמחשב ממש עונה לך. כאילו הוא ממש חי. פועם. משתולל. אוהב ומחבק. עובדה. הם שולחים חיבוקים אחד לשני. בלי הכרה. אני לא כל כך, אבל אני צריכה. אני יודעת שאני צריכה. אם אני רוצה להשתלב יפה במשחק המטומטם הזה.
אני רוצה. מה אכפת לי. לקחתי את הוירטואליות שלי עד הקצה והפכתי אותה לסמל של וירטואליות. אני כותבת על כל מה שלא שייך אלי ומתפלאת שאנשים מגיבים לזה כאילו זה כן לקוח מהמציאות שלי. מה, הם לא תופסים שאישה שמדווחת על חיים כל כך ביזאריים לא באמת יכולה להיות אמיתית?
בשני ליולי, כשהקיץ התחיל לגמרי ברשמיות, שמתי לב שיש לי בתוכי דיבור שוטף וניצלתי את ההזדמנות ופניתי אליו בדיסקרטיות באופן אישי אבל לגמרי וירטואלי ושאלתי אותו אם הוא רוצה לעשות איתי מהפכה מחתרתית.
הוא אמר שהוא לא רגיל לדברים כאלה ושבמדבר אין מהפכות. רק סלעים שמתגלגלים. יבשים כאלה. ושבחיים האמיתיים שלו הוא יבש כזה. לא כזה רומנטי כמו שהוא נשמע במשפטים שהוא משגר אחת לשעתיים.
ממש כמוני!
ביקשתי ממנו שיספר לי על עוד הרגלים משונים שיש לו והוא אמר שהוא מצטער. שהוא לא רגיל לדבר עם אנשים שהוא לא מכיר. הוא מעדיף שהאנונימיות תישמר. שמה שוירטואלי לא יעיז לחצות את הקווים שלא כדאי לו.
אז חזרתי לפינה שלי. על הספה. עם הלפטופ על הברכיים. ועקבתי בשקיקה אחרי מה שהוא אומר. |
תגובות אחרונות
-
בלאק סמארה
בתגובה על כשבריג'יט פגשה את בלה
-
שמואל זילבר
בתגובה על גיבורים מהבהבים
-
צילום בזמן אמת
בתגובה על פוטו רצח
-
בלה פלור
בתגובה על שלא תשתלט עליך הריקנות
-
אלמה א.
בתגובה על מעשנת וטוחנת
-
אורי אשכנזי
בתגובה על מסיבת בריכה מחופפת
תגובות (42)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לשבור את השגרה.
***
שרי
ברור, אחותי. הכבוד הוא שלי
כן, גם זה נכון.
אז המוח עוסק בפינטוזים וחלומות והוא כל כולו חיובי ובעדך.
לפעמים המציאות מעוררת אותנו בסטירת לחי מצלצלת.
יש לי פנטזיה לפגוש אותך. תגשימי לי אותה???
ומה שלמדתי מהסיפור הזה, הוא שיש פנטזיות שעדיף לא להגשים
ובכלל.. זה כל כך כיף לעיין באנשים בצורה כזו. גובל בפנטזיה של ממש.
מדבר? בחום הזה?
אמאל'ה.....
לפעמים יוצא לי גם עצוב.
תודה מותק. את מדהימה בעצמך
עצוב היה לי הסיפור הזה
"אני גאה מכדי לפנות אליו בעצמי. לא.
מה פתאום. זה לא משהו שנשים עצמאיות
ובטוחות בעצמן כמוני עושות."
ושמת גאוותך בידך ופנית אליו. יופי.
...ואולי יש לו משלו. יתר גאוה.
...ואולי אין פה חיבור. על אף שהוא מאד מסקרן.
...ואולי יש לנסות. לאט שוב. לא להתיאש.
יש אנשים שצריכים זמן להתקרב...
אבל בלה, את כזו חכמה בעיניי. את לא צריכה עצות
את מרגישה ויודעת. את אישה. מדהימה!
כשאנשים מנסים לאסוף דרכי פרטים אישיים דרך הוירטואליה, אני מספקת להם את כל העובדות הכי ביזאריות שאני יכולה לגייס. אם הם מאמינים לי, אני רואה בזה סימן שהם צריכים להישאר בוירטואליה הבטוחה שלהם ולא מזמנת אותם לחצות איתי ביחד את הקווים שאין טעם לחצות.
אני חושב שיש פוטנציאל לחברויות אמיתיות דרך הוירטואליה
צריך לנסות לאסוף את מקסימום הפרטים דרך הוירטואליה
ורק אז לנסות ליצור מפגש ראשוני
שגם הוא חייב להעשות במקום ציבורי.
בהצלחה עם נווה המדבר.
ניסיתי את החנון. כמעט חתכתי ורידים מהעצבים.
לא תודה. אני אחזור לתכנית המקורית שלי. אין כמו ערסים
חחחח בדיוק. תמצאי לך עירוני חנון ויציב, ותחיו באושר ובעושר עד שתזדקנו ותשאלו איפה היינו ומה עשינו ולאן נעלמו חיינו כל כך מהר בים השיעמום. כמו כולם, את יודעת.
נכון! אני אלך רק עם אנשי העיר! הם הכי יציבים!
מה אני יודעת מה הלאה. מה לי ולהלאה?
ואת, אל תתעסקי לא עם צוענים ולא עם אנשי המדבר. הם הפכפכים, כמו הנוף שלהם.
יופי לשניכם !!! ומה הלאה?
אלא מה, שאשמור את זה לעצמי?
מי,מי יכול עלייך.
"מי שאת רוצה יבוא, אל תלכי עם מי שלא".
מדינת הוירטואליה היא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.
אינסופית מבחינת האפשרויות הגלומות בה, אבל לא בדיוק מובטחת
זאת תמיד הייתה התכנית שלי. אולי בפנסיה
מותק,
עם השראה כזאת מהמדבר (ואף מילה על גבי...
) הגיע הזמן שתעברי רשמית לגור בנגב!!!
זיגמונד (יותר נכון אנה) היו גאים בילד המשוכלל.
לקחתי נשימה עמוקה, ובאמצע החיים המסודרים, השקטים, הבטוחים שלו, שלחתי לו את הסיפור הזה.
אמרתי לו שזה עליו.
הוא רגיל שנשים מתחנפות אליו ומתחילות איתו. אבל כזה דבר עוד לא היה לו בחיים.
הבן אדם השתתק טוטאלית לשבוע ימים.
צחקתי נורא על איך שרק אני מסוגלת להפחיד ככה אנשים שלא עשו לי שום דבר רע.
אחר כך הוא התעורר.
אנחנו כבר הרבה פחות וירטואלים.
כן. אני גאון.
סופים עצובים בתחת שלי.
אני חושבת שזה אפשרי דווקא, נדיר, אבל אפשרי.
אני מקווה שזה לא ירפה את ידיך.
וזה כל כך יפה, מה שכתבת.
הסיבה האחת והיחידה שאני מצטער לפעמים על ביטול המנוי
לעיתון הארץ הוא שאין כבר את 'עכבר הכפר' הנהדר של יואב זאבי.
כמעט ולא נעים להודות, תוך כדי קריאה של הפוסט החזקתי לך אצבעות. ושברת לי תלב
מ'כפת לך לפגוש אותן בשדות הקפה או הפיכסבוק ..
(:
להתאהב .. זה כבר סיפור אחר
דלגי על מתק שפתיים..
אין כמראה עיניים ..
פעם, כשעוד הייתי חדשה בעולמות הוירטואליה, שכנעתי את עצמי שאני מאוהבת באיזה אחד וירטואלי שנהג לפרסם שירים שהרטיטו את לבי.
חצי שנה עד שתפסתי אומץ, ובסוף אמרתי לו שבבקשה יואיל להזמין אותי לדייט. הוא הואיל.
זה היה הדייט הכי כושל שהיה לי בחיים. הפער בין האישיות הוירטואלית לבין האדם האמיתי היה בלתי-נתפס.
לסיכום, כמו שאמרה שכנתי לתגובות כאן למטה (אבל יותר בקיצור) עדיף לא לחצות את הגבול.
צריך להשאיר את הדייגים הויקינגים הרגישים והספונטניים האלה למקום היאה להם.
מה פה קורה פה?!
מי שאנחנו כאן זה לא מה שאנחנו מחוץ למסך בדרך כלל..
(כמה שאני שמחה להיות שוב בעולם הוירטואלי הזה :)))))