היסטוריה רומנטית
אני תמיד רוצה לדעת הכל (כל מה שהוא מוכן לשתף - וככל שהוא מנדב יותר פרטים - ככה אני יותר מסופקת) על האקסיות של הפרטנר שלי, ושואלת המון שאלות , כי זו דרך מצויינת עבורי לגלות על מהות האדם שמולי. ואני לא מאויימת או מקנאה בהן, להיפך - הרבה פעמים אני ממש מחבבת (!) אותן על סמך העדויות שלו עליהן. בליבי אני אפילו נותנת להן קרדיט - אחרי הכל יש לנו משהו משותף, לי ולהן - טעמנו המשובח בגברים
עם החבר הראשון (הרציני) שלי זה היה פשוט תענוג - הוא "הגיע מוכן" ומנוסה אחרי ארבע שנים מפרכות עם החברה הראשונה שלו שעברה איתו את כל התלאות, ולי נותר רק לקטוף את הפירות של "העבודה" הקשה שלה איתו. דומה הדבר קצת לילד ראשון שנלחם את כל המלחמות של האחים הקטנים שבאים אחריו, ו"מכין את השטח עבורם", כך שהדרך שלהם תהיה חלקה וקלה יותר.
אנחנו שומעים לפעמים על גבר שאחרי שבע שנים נפרד מהאקסית המיתולוגית שלו ואז פוגש מישהי ובתוך תקופת זמן קצרצרה (שלושה חודשים / חצי שנה / שנה) - מתחתן איתה וכולם מסביב מתפלאים איך זה יכול להיות. אני בכלל לא מופתעת כשאני שומעת על סיפורים כאלה, כאמור, זה ממש מתסתדר לי ומתחבר לי עם הבשלות. כעת הוא מרגיש בשל לכך. בנוסף, זה שוב מחזק לי את האמונה שכמעט הכל זה עניין של "טיימינג" בחיים האלה.
אקסיות מיתולוגיות לא מערערות אותי - הרי גם לי עצמי יש אקס מיתולוגי, וזה לא אומר שהלב שלי לא פתוח לאהבה חדשה. באחת משיחות הטלפון הראשונות שלנו , בהן גיששנו וניסינו להכיר יותר זה את זה, שיתפתי בגילוי לב גבר שמאד רציתי אותו. הוא שאל אותי הרבה שאלות, הזכרתי את האקס המיתולוגי שלי ובמקום לציין את שמו , כיניתי אותו "האקס המיתולוגי שלי" . זה הפריע לו שכיניתי אותו כך, עד כדי כך שהוא ניתק איתי את הקשר (ההתחלתי שהתפתח בינינו) אחרי השיחה ההיא. הרגשתי החמצה אדירה (שליוותה אותי לפרק זמן ממושך) עם אותו גבר שקינא ושחש מאויים מההיסטוריה הרומנטית שלי, כי נכון שנותרתי עם הזכרונות, עליהם אני מתרפקת מדי פעם, אבל ברור לי שהאקס המיתולוגי שייך לנחלת העבר שלי, ושלא קיים סיכוי שנחזור להיות ביחד, ובכנות - אין לי רצון בכך. אילו זה היה "זה" - הרי לא היינו נפרדים מלכתחילה, אז ממה בדיוק יש להיות מאויים פה ? (מה גם שבמקרה הספציפי של האקס המיתולוגי שלי - הוא התחתן לפני כמה שנים, וכמו שאני מכירה אותו, כשהוא עם מישהי - אז הוא לא רואה אף אישה אחרת מלבדה, הוא נאמן ויציב כמו סלע.)
אני שומעת לא פעם מבחורות על הרתיעה שלהן מגברים גרושים (עם ילדים או ללא), ועל תחושת האיום שהן חשות מהאקסית שלו. הן מתייחסות לגבר גרוש כ"סוג ב" כאילו שהיה סחורה שעוברת מיד ליד, ולא כאל אדם עם עבר. אני לא מזדהה עם חוסר הביטחון שלהן בנוגע לכך, כי מבחינתי מה שהיה בעבר רק יכול לתרום ידע וניסיון לעתיד, וזה טבעי לחלוטין בעיני אם היו ועדיין יש לו רגשות כלפי נשים שהיו משמעותיות בחייו. אותי אישית יותר מרתיע ומדאיג היה אילו הייתי הראשונה והיחידה שלו.
להיפך, גבר שכבר היה נשוי בעבר אז זה אומר לי שהוא ניסה, היה מוכן להתחייב ליחסים, ולא משנה לי התוצאה (הגירושים) אלא יותר הכוונה והדרך שהוא היה מוכן לעבור אותה יחד עם האקסית שלו - התקווה והאמונה שזה יצליח ביניהם, הרצון הכן לבנות עתיד וחיים משותפים. אז מה אם הוא נכשל, תיזכרי שאילולא היה נכשל הרי לא הייתי מכירה אותו.. וחוץ מזה שאם הוא אבא, אז יש לו עוד יותר נקודות זכות מבחינתי - אני רק יכולה ללמוד ממנו ומהניסיון שלו, לבחון על סמך היחסים שלו עם ילדיו איך הוא מתנהג ואם הוא ראוי להיות בן זוגי על סמך ההתנהגות שלו כלפיהם, אם הוא אבא ראוי וטוב לפי הקריטריונים שלי, ואם הוא עומד בסטנדרטים המחמירים שלי.
אבל אז את מקשה ואומרת לי - מה עם הראשוניות ? מה עם לעבור ביחד איתו את הדרך, להיות הראשונה שמתחתנת איתו, האישה הראשונה לעבור איתו ביחד את ההכנות וההתרגשות לקראת החתונה בפעם הראשונה ? כשגם לו הכל חדש זה לא כמו להפוך לאישה השנייה שלו, להפוך להורים ביחד, בפעם הראשונה, לילד ראשון שלי ושלו, לצבור את הניסיון ביחד - את אומרת לי.
הפעם הראשונה הפעם הראשונה הפעם הראשונה. אנשים חוזרים על זה כמו מנטרה מבלי לחשוב לעומק על המשמעות של הביטוי הזה. מי אמר שהפעם הראשונה היא הכי טובה ומוצלחת ?? משום מה רוב הפעמים הראשונות שלי היו התנסויות זוועתיות שאני מעדיפה להדחיק ולשכוח, זה לא חלק, זה לא זורם, זה מקרטע. נסי להיזכר בפעם הראשונה שלמדת משהו חדש שלא ידעת , למשל בימים הראשונים בעבודה החדשה שלך בסביבת האנשים הזרים והמשימות שאת מבצעת בפעמים הראשונות, כשהכל עוד חדש, מאיים, מפחיד ולא מוכר, כשאת פגיעה וחסרת ביטחון - האם לא רצית להגיע כבר לשלב שבו את זורמת בטבעיות , מוקירים ומכירים אותך, מעריכים את היכולות שלך ויודעים למה את מסוגלת ו"הולך" לך יותר בקלות ? האם לא נהנית והיית נינוחה יותר כאשר כבר ידעת מה עומד לקרות במהלך היום, מה צפוי לך בפגישות העיסקיות, ונכנסת לשיגרת עבודה וידעת לבצע היטב בביטחון ובמיומנות את הכל ? לא יותר נעימה לך תחושת הביטחון הזו אחרי חודש - חודשיים בעבודה מאשר בימים הראשונים שלך, כשהכל זר ומנוכר ואת צריכה ללמוד את השטח מההתחלה וכ"כ הרבה פרטים מעמיסים מתח על מוחך ונפשך ?
תראי, אני לא מכחישה שיש משהו בראשוניות הזו של לחוות איתו הכל בפעם הראשונה ביחד, אבל היתרונות עולים על החסרונות במקרה של צבירת הניסיון. יהיו לכם דברים אחרים רק שלכם לחוות אותם, אני מבטיחה לך. אל תדאגי, צרי אותם. את תוכלי ליצור ולייצר חויות וזיכרונות אחרים חדשים וייחודיים רק לכם, שיהיו של שניכם בלבד. אז לא תהיי האישה הראשונה שעושה לו ילד או שעומדת איתו מתחת לחופה, ביג דיל. הרווח עולה על ההפסד. הוא מגיע אליך יותר חכם , הוא למד דבר או שניים מהטעויות שהוא חווה איתה, כמו שאת מגיעה לפגישה העיסקית החמישים שלך בעבודה לעומת הפגישה הראשונה שהיה עליך לנהל, ובקושי שרדת אותה, אולי אפילו פישלת בה בגדול והרסת אותה כליל. תהני מהיתרונות , יקירתי, תלמדי מבן הזוג שלך. הניסיון והידע שלו שהוא מביא אל הקשר שלכם הם רווח נקי.
האמיני לי, זמן העבר לא באמת יכול להיות תחרות אמיתית, מהותית ומשמעותית מול הההוה, כי עוצמת התחושות היא שונה. בחודש האחרון היה קיים סיכוי שגבר שמעניין אותי מבחינה רומנטית היה בבניין שממול הבניין שבו שהיתי. לא ידעתי אם כן או לא, אבל זה לא שינה את ההרגשה הזו, לחלוף בכל יום מול הבניין הסמוך לבניין שבו שהיתי, להתבונן לעבר הבניין, אל הכיוון, אל הפתח, אל החלונות, ולפנטז שאולי יש סיכוי כזה שהוא פתאום יפציע משם. רק המחשבה שייתכן שהוא כה קרוב (פיזית) העבירה בי ריגוש וציפייה. והריגוש הזה הוא ההווה, שאי אפשר להשוות אותו לעבר או להרגשה שהיתה לי עם אקס כזה או אחר, מיתולוגי או לא.
את ההווה שלו, היא ההיסטוריה. אם הוא כאן איתך, שוכב איתך ונוגע בך עכשיו, מתעורר בבקרים אל זרועותייך, מריח אותך, מביט לתוך עינייך, זה לא יכול להשתוות לשום זיכרון שהיה לו עם האקסיות שלו בהיסטוריה הרומנטית שלו, ענפה ככל שתהיה,שאיתן הוא חווה גם קושי , כי עובדה שנפרדו דרכיהם. תזכרי שזה לא סתם, אילו היה להם כ"כ טוב ביחד, הכל היה הרמוני, והם היו מאושרים כל כך - אז זה לא היה נגמר מלכתחילה.
תפסיקי לענות את עצמך ולהתייסר ממה שהיה, ותנשקי אותו ככה שהוא לא יזכור מי הוא בכלל, עכשיו הוא שלך, הוא אפילו לא היה מודע לקיומך כשהוא התחתן איתה, את בכלל לא היית בתמונה ! מה רצית ? שהוא יחכה עד שהוא יפגוש אותך ויעצור הכל ? את לא באמת מצפה לכך, לא ברצינות.
זה היה לפני שהוא פגש אותך, גם לך יש היסטוריה רומנטית, גם את לא מגיעה כ"לוח חלק" ומביאה איתך מטענים מהעבר. הוא מי שהוא היום איתך, גם בזכות כל הנשים האחרות שהוא אהב לפנייך. את צריכה להודות להן על ההשפעה שהיתה להן על חייו, על אישיותו ועל האדם שהוא הפך להיות בהשראתן, בזכותן. לא ניתן להפריד את מי שהוא היום במהות שלו מהנשים שהיה קרוב אליהן בחייו.
אז צאי מזה, עיזבי אותך מהתעסקות בטפל, ותתרכזי בעיקר. הוא בחר בך עכשיו, את מעניינת אותו כרגע, ואת תגרמי לו לשכוח את כל הנשים האחרונות שהוא הכיר וידע לפנייך. זו הגישה, יקירתי, והאמיני לי, מניסיון - זה עובד.
אם זה מעבר לשליטתך, ואת מרגישה שאת לא יכולה אחרת, אני ממליצה לך על האלמנים. הכי טוב עבור בחורה חסרת ביטחון כמותך יהיה שתחפשי לך אלמן. ככה אין שום סיכוי שהיא תחזור לחייו ואת יכולה להיות רגועה ולישון בשקט. מה יכול להתעלות על גבר פגיע שאת מכניסה אור ותקווה לחייו ? נשים כמוך מקבלות ככה את השקט הנפשי שהן כה זקוקות לו ומשתוקקות אליו - הרי הפעם זה סופי ומוחלט.
זה נגמר ביניהם , הם לא ייפגשו יותר , לא ידברו בטלפון , הוא לא ישמע את קולה לוחש לו בניסיון להפציר בו לשחזר את ההיסטוריה שלהם, היא לא תפתה אותו ברגע של חולשה כשהוא יריב איתך, הוא לא יראה אותה יותר, אפילו לא במקרה ברחוב, כשהוא איתך או בלעדייך, ותתנחמי בכך שכל עוד הוא חי - הוא לא ישוב לזרועותיה לעולם, לפחות עד המוות.
1. הפוסט מבוסס על שיחות אמיתיות שלי עם נשים, (עיבוד של דיאלוגים נשיים ביני לבינן). לשון הפנייה בגוף הטקסט מנוסחת בנקבה, אך מתייחסת גם לגברים כמובן. 2. פוסט זה מוקדש ל - בן ארצי
|
