ראש הממשלה חתם על תקנות המגבילות את חופש העיון בארכיונים הממשלתיים. ובאותה הזדמנות לא מי יודע מה חגיגית התברר, שבניגוד לחוק גנזך המדינה אינו הגוף היחיד הגונז מסמכים ותעותדות ממשלתיים. כל גוף חשאי, מהמוסד ודרומה, גונז את תעודותיו ומסמכיו ואינו מעביר אותם אל גנז המדינה כפי שהחוק מורה. 

ההגבלה שעליה חתם ביבי מתבטאת בכך שתקופת החיסיון של המסמכים והתעודות מוארכת מ-50 ל-70 שנים. וכמובן, איך לא הרי זה קורה בישראל, מתברר גם שלמרות שחוק מורה על פתיחתם לעיון הציבור כעבור 50 שנים, הם לא נפתחו עד היום, 12 שנים לאחר המועש שקבע החוק.

החוק העוסק בארכיונים הממשלתיים אינו מאפשר פתיחה גורפת כשמגיע המועד לפתיחתם לציבור. הוא מגדיר גוף מוסמך שיקבע מה פוגע בביטחון המדינה ולכן אין לאפשר לציבור לעיין בו גם כשמגיע אותו מועד המאפשר לציבור לעיין בו. זו הסיבה שהארכת המועד בשני עשורים מהווה פגיעה בדמוקרטיה: הציבור לא יוכל לעולם לדעת את הדברים שהפוליטיקאים מעוניינים להסתיר ממנו, גם כאלה שאינם פוגעים בביטחון המדינה. ומה שגרוע לא פחות: זו פגיעה בעבודתם של היסטוריונים ומאפשר את שיכתוב ההיסטוריה בדיוק כפי שסטאלין עשה בברית המועצות.

הנה דוגמה למידע שאין כל סיבה ביטחונית לגילוי כל פרטיו לציבור כעבור תקופה כה ארוכה. ממשלת גולדה אולצה על ידי סערת רוחות בציבור בעקבות מלחמת יום הכיפורים למנות ועדת חקירה ממשלתית, היא ועדת אגרנט. היא חקרה את מחדלי גופי הביטחון הכפופים לממשלה אבל לא את החלטות הממשלה ובעיקר את מי שנשא את האחריות המיניסטריאלית הספציפית - את שר הביטחון משה דיין. בעקבות כך האחריות למחדלים הוטלה על הרמטכ"ל דוד אלעזר. הציבור וההיסטוריה זכאים לדעת את האמת בעניין זה ואמת זו נמצאת בארכיונים הממשלתיים שביבי דחה את פתיחתם לציבור בעוד 20 שנים. האמת הזו אינה יכולה לפגוע בביטחון המדינה כעת. היא יכולה לפגוע רק בהנהגה הפוליטית ההיסטורית ובחברי ועדת אגרנט - כולם כבר נאספו מזמן אל אבותיהם. אסור להסתיר את האמת מההיסטוריה אם רוצים לחיות בדמוקרטיה.

ובעניין דמוקרטיה אפשר ללמוד משהו מהבריטים. ועדת חקירה ממלכתית חוקרת שם את אירועי מלחמת עיראק ב- 2003, בטלוויזיה ובשידור ישיר. מעידים לפניה ראש הממשלה, הרמטכ"ל, שרים וגם נציגי גופים חשאיים ודיפלומטים. קיימת שם רק מגבלה אחת: לא לפגוע בביטחון בריטניה היום. וכיצד היא מבוצעת: השידור הישיר הוא בהשהיה של דקה אחת ,  זמן שמספיק לצנזור להפסיק את השידור אם הוא חושש לפגיעה בביטחון השוטף. 

גם בבריטניה קיים חוק על מועד פרסום הארכיונים. אבל איפה בריטניה ואיפה אנחנו.