אני חושבת שהם בדרגת מותשות כזו,
שאינם שולטים בתגובותיהם
ולעתים יש אפקט של "רגשות שטוחים" וניתן לפרש זאת כקור,
מעבר להבדלים אישיותיים ומנטאליים או כמו שכתבו כאן בחום הזה ואחרי הצעדה..
ולפעמים זה רק ה"טיימינג".
אני מצטערת עבור החייל, זה ללא ספק לא פשוט להתמודד עם החוויה האישית שלו וגם עם התחושות בעקבות המפגש.
טוב שהיה מישהו שיכול היה לקלוט שזה מה שקרה ולגשר,
אבל אני לא הייתי שופטת אף אחד בסיטואציה הבלתי אפשרית הזו.

אישית אני מלאת פליאה שהיא מצליחה לנשום בכלל...

אני בטוח שהיתה שם אי הבנה, לא כולם מחבקים ומנשקים בטח לא כשיושבים באוהל בחמסין אחרי צעדה מתישה ולכן יתכן והכל פרשנות והאמת אחרת לגמרי.

האם יש משהוא שזוכר שעם חטיפת גלעד שליט נהרג חייל?
האם משהוא ניחם את אמא שלו?
וכמו ההלום קרב הזה...שבטח חיי נהפכו לגהינום
יש עוד כל כך הרבה שהמדינה נלחמת בהם
ולא נותנת להם זכויות שמגיעות להם
נלחמת בהם במקום ללטף אותם,
וזאת בדיוק המלחמה שלנו
ואני רוצה לומר היי אנשים תתעוררו
יש לנו עוד לב, וכן אכפת לנו, והוא עוד חיי,
אבל לא לאבד פרופורציות כי לא אמא של גלעד
ולא אף אחד אחר, יוכל לתת את החוסר שהוא מרגיש
וגם החום (אם היה ) של אביבה שליט
והמשפחה לא נהפכה ליחידי סגולה בגלל שבנם נחטף
מה היא בתור אמא צריכה עוד נקיפות מצפון וכאב
יותר ממה שיש לה
בואו נפסיק לשפוט כל הזמן
ובמקום זה נבוא עם חמלה ואהבה
לאותם אנשים שכביכול עשו את העבודה שלהם
למענינו אנשי מדינת ישראל

אתה צודק בהחלט .
החיילים שנותרו מאחור
משאירים אותם שוב מאחור.
הם הזקוקים לחיבוק המעודד.

גם אני שמתי לב לכך...

לא ברור לי מדוע החמיצה פנים,

בחורים אלה נשארו פגועים (אולי לכל חייהם)הטראומה שחוו מאז ועד היום.

קצת ייחס וכבוד ואמפטיה לא היתה מזיקה גם לגב. שליט.

כריסטין **

מזמינה לפוסט האחרון שלי -על הפולניה

 

http://cafe.themarker.com/post/1698450

/

 

צטט: OCN 2010-07-30 14:15:41

אתה צודק בהחלט. למרות שאין לשפוט אותם אוליי מחוסר היכולת שלהם לעזור לשמוע אחרים כי הם עסוקים בכאבם
ורק רוצים שהעניין ייגמר.

 

מסכימה עם דבריך, אבל מעדיפה לא לשפוט אנשים בצערם. *

הינה הקישורית

if i had a boat

http://www.youtube.com/watch?v=B-_W18CWypE&feature=player_embedded

תראה , אין יותר קשה מלעמוד במעמד של הגב' שליט ולשחק או שלא את "תפקיד " אם תרצה לכנות זאת תפקיד , של אדישה אם בכלל היה מעמד שכזה . התמודדות או התמוטטות הם תהליכים שמהם ה - " משמש לדוגמא " או "משמש השראה " נעזרים וכל אחד בזמנו נמצא בשלב מסוים . אם החייל מחפש מזור אצל אמו של גלעד הרי שלא משם תבוא לו הישועה ויתכן וזה המסר המאוד כואב גם מבחינתה . לפעמים מהשוואה ומתוך ניסיון יודעים מוחות הנמצאים במעמד של מחול השדים לדעת שכל פיפס יכול להטות את כף המוזנאים לכאן או לכאן ואין לייחס תכונות שליליות דווקא להתנהגות כזו או אחרת כיוון שדברים שטמונים בחוש ההשרדות של הורה מבוגר הממתין "לנס " שיחזיר את בנו משדה הקרב כאשר לצידו בעולם של מעלה יושב המקטרג המזהיר פן יפנה לרחמי שמיים כפי שילד תמים היה עושה מבלי לדעת שנשתו תבוא על חשבון נשמה אחרת . דומני שאותו החייל בבוא היום ידעה להבין את גדולתה של הגברת שליט . מי שטעה כילד ונאלץ לבקש ולהיענות וזכה מין ההפקר להבין שהמחיר היה כבר לא יעיז להיות אגויסט למרות שעל פניו הדבר יתכן ויצטייר כך . הקרב לא נגמר בשדה הקרב ויתכן והשניים נמצאים מבחינה פסיכולוגית בתהליכים דומים אך הפוכים בתחליט . החייל בהחלטה של להסיר מעליו אחריות ולהפתח לאפשרויות חדשות של התמודדות ופיתוח מיומנויות של יכולת ספיגה ולאומת זאת הגברת שליט יתכן והיא בתהליך דווקא של להתעטף מגן של " לא לקחת על עצמה " את הקש שישבור את גב הגמל מבחינתה והיא מנסה ליצור סביב עצמה מרחב סטרילי למרות האינטרקציה של ירידה לעם בה היא נמצאת פיזית . השניים נמצאים כל אחד בתהליך שונה בתחליט למרות המשותף והמחבר בין השניים . המילה הכי נכונה היא RENCOR , בעברית "משטמה" . זהו תימרון הנשמה המאפשר לאו דווקא תחושת נוחיות אך נותנת תקווה .
יש דה יורה ויש דה פאקטו וביניהם העולם מתגלגל .
יש שניים שהייתי מציע לחייל לקרוא , את מלחמה ושלום של לב טולסטוי ואת ליאון יוריס . האחד בטרם כתיבת רומנים היה מבצע תחקירים בדיאבד ולאומת זאת טולסטוי ידע לכתוב אם איני טועה על החייל שיצא לשדה הקרב , ואחרי שנה עקב התנאים שהיו קיימים אז חוזר ליום אחד לאמר שלום לאמו ונאלץ לחזור לשדה הקרב . יתכן ואני טועה בקטנה אבל מקווה שלא בכושר השיפוט . בשביל הפיקנטורה יכול אני לספר לך שאת ליאון יוריס ואת מלחמה ושלום יכולתי למצוא על מדפיו של איש יקר וחביב ביותר שזכיתי להכיר ולשוחח עימו ארוכות , היחיד שעוד נותר בחיים ממעמד הכרזת המדינה בידי בן גוריון לפני כשנתיים וזכיתי להתרשם מעוצמת האיש וזאת לאחר פטירת רעיתו באותו חודש ושניהם התקרבו אם איני טועה לגיל 100 . יש דברים שתופסים תמיד ויש הנמצאים במעמד גם אם הוא של הגיבור שהוא לא הגיבור ולא האנטי-גיבור אבל מרגישים מחוייבות לא רק לערך אחד עליון אלה למכלול שלם . החייל מחפש תשובות וגם מחכה ואילו הגברת שליט גם מחפשת תשובות וגם מחכה , החייל חופשי בתוך הכלא ואילו גלעד שליט חופשי בכלא . יש מקרים לא כדי להזדהות ולא לעשות הקבלה וזאת על מנת לא ליפול בשבי ובטח הגברת שליט לא רוצה לראות את החייל ההלום נופל בשבי אחר מזה שמוכר לו מהלם הקרב לשבי אחר שהוא לא הרפתקא של לחפש את הקוסם מארץ עוץ .
כאשר צעדה משפחת שליט לפני שבועיים נזכרתי בחולצה של רון ארד מהתחרות שייט ונזכרתי באחת ההזדמנויות שיצא לי לארח את אורי לוברני במשרד בלבנון ותחושת התיסכול מצד אחד ומצד שני את תחושת התיקווה . לדעתי החייל צריך לבחור דווקא באופציה של תקווה שמימלא קיימת ואין איש אשר יכעס עליו בטח לא הגברת שליט
הינה השיר http://www.youtube.com/watch?v=B-_W18CWypE&feature=player_embedded#at=45

ואם דולי פרטון הייתה שרה לו את זה היה מושלם :-)

אתה צודק בהחלט. למרות שאין לשפוט אותם אוליי מחוסר היכולת שלהם לעזור לשמוע אחרים כי הם עסוקים בכאבם
ורק רוצים שהעניין ייגמר.

אתה צודק בהחלט. למרות שאין לשפוט אותם אוליי מחוסר היכולת שלהם לעזור לשמוע אחרים כי הם עסוקים בכאבם
ורק רוצים שהעניין ייגמר.