*יומולדת 25 בפרנקפורט, גרמניה.

הבטתי במראה. הכל היה אותו הדבר. החיוך קצת חסר והעיניים מלאות חוויות.

עשיתי רשימה של מה שהייתי רוצה לשנות. חשבתי שהיא תהיה קצרה ועניינית - טעיתי. עשיתי רשימה של החלומות שלי - נראה שהם עוד רבים, ויותר מזה חלקם מהדהדים בי מגיל צעיר מאוד.

רשימת החברים שלי נדדה. אלה שתמיד נהגו להתחרות על הסלולרי שלי בחצות - נעלמו. רשימות רבות צצו ונעלמו, ואני הרגשתי כאילו אני מסכמת את מסע אמצע החיים, אף על פי שהיום חיים יותר.

פעם יומולדת היה מאור ושמחה. היום הרגשתי איך אני כבויה, איך העולם לא מתעניין בי. התגעגעתי להוא שפגע בי, להוא שחגג איתי את היומולדת האחרון שלי. שנה שעברה חגגתי בגרמניה, אומנם הייתי מאושרת במידת מה, אבל גם כאבתי מאהבה כוזבת, שהתפרקה - ולא מהחבר שהיה לארוס, אלא מההרוס שסירב לקיים זוגיות של ממש.ההוא אמר לי שהמפה האסטרולוגית שלי מראה שתהיה לי זוגיות השנה. אני הרכנתי ראש ועניתי בפסימיות שזוגיות כבר לא תהיה השנה. עוד חודשיים והצדק איתי.

אבא שלי שאל אותי היום מה הייתי הכי רוצה. אני עניתי מבלי להניד עפעף: "אני רוצה לחזור לבטן של אמא, שם היה לי טוב!".

אבא חייך וציין שתמיד היה לי הומור. אבא, הפעם לא צחקתי.

תחשוב על זה. היה לי טוב שמה. דאגו לי לאוכל ושתייה, סחבו אותי, היה לי חם ונעים והכי חשוב הגנו עלי מהכל. אבא החליט לשדרג את הרעיון והציע שאהיה לשם שינוי, לעת זקנה, בבטנו. יש מקום, אין ספק. צחקתי. הוא ציין ששם האוכל דיאטטי יחסית. אמרתי שאני בטוחה שאני אסתדר, רק שנראה שאמא מתורגלת יותר, אחרי שלושה הריונות.

אז 26, מה זה אומר? כשהייתי קטנה רציתי לגדול. אחרי גיל 18 זה הפסיק.

הבטיחו לי בילדותי שעד החתונה הכל יעבור. האם כבר אז כולם ידעו שהכל רחוק מלהיות מושג?

דבר אחד אני מאחלת שנים לכולם ולי - זוגיות פורה ואהבה אמיתית וכמובן שלמות.

לפני שבוע בדיוק נפרדתי מקבוצה של 10 גרמנים. הפרידה הרגישה כמו פרידה מ-10 שנים יפות, מהחוויות היפות בחיי. נצרתי אותן בזיכרוני, שנוטה למחוק כל הזמן דברים חשובים ובמקום זאת זוכר אירועים טרגיים. את השנה האחרונה הייתי מסכמת כאחת הגרועות, אך המשמעותיות.

אז מה הייתי רוצה?

אחד שיחזיק את ידי, יסתכל בעיני וייגע בלבי.

אומנם נולדים לבד ומתים לבד, אבל במשך החיים חולקים הכל, חוץ מכמה דברים שמתים איתך.

איפה אתה? מתנת חיים שלי...