מחר אני חוגגת יום הולדת שמונה. ואללה איך הזמן עובר, אני נגנבת תופת.

שמונה שנים של למידה, חוויות, תובנות לעייפה.

כיתה ב' כבר.

"ילדה גדולה"- אמא אומרת. מה זה גדולה, אני בוגרת נו בחיאת רבאק.

הבעייה היא שכל הזמן היא מתעקשת שאלך לקורסים רוחניים.

כבר סיימתי רייקי 3- אני אוטוטו מאסטר רייקי או איך שקוראים לזה, היא שלחה אותי כבר ללמוד את אומנות המסאג', עוד שבוע אני מתחילה ללמוד תיקשור, ועוד היד שלה נטוייה לצד.

אני מסבירה לה, "אמא, יש לי לימודים על הראש, התחלנו ללמוד אנגלית, תני לי ת'זמן שלי, בחיאת דינק, תני לי ת'זמן".

אבל היא? לא! היא  מטריפה לי את הביציות בנות השמונה ולא נותנת לי מנוח רוחני.

ואללה, כולה בת שמונה ותראו מה זה עולם.

מחר היא הזמינה ליום ההולדת את כל החברים הרוחניקים  שלה.

כל אחד מביא איתו משהו ייחודי.

נראה לי תהיה כאן הפגזת קטורת, אבנים חמות, ריחות שמנים באויר וים נשמות שיסתובבו ויתקשרו לי ת'נשמה.

אמא אומרת שזה טוב לנשמה.

אני חושבת שהיא מזיינת ת'מוח.

תני לי לראות ערוץ הופ בשקט. תכיני לי שקיות יום הולדת ותזמיני את החברים מהכיתה שלי.

תני לי להיות בת פאקינג שמונה.

אבל היא בשלה.

מחדירה בי בגרות לא שפויה, קונה לי ספרי מודעות, שולחת לקורסים.

טוב שלפחות אני קונה לבד את  הרוקט-פוקט.

קצת מרווח נשימה, בחיאת דינק.