0
סרטו החדש של הבימאי הכורדי- איראני באחמן גובאני (צבים יכולים לעוף), זוכה פרס מיוחד של חבר השופטים בפסטיבל קאן- 2009, הוא סרט לקהל מאוד מסוים. שני צעירים, בחור ובחורה, מוסיקאים, אוהבי אינדו- רוק לא מצליחים לומר את האמירה המוסיקלית שלהם בארצם, ומבקשים לצאת לאירופה. במסעם להשגת יעדם נחשפת טהרן על איסוריה ומגבלותיה, והצופה המערבי (אני, לצורך העניין) מהרהר/ת עד כמה אנו מקבלים את החיים בעולם דמוקרטי כמובן מאליו. הסרט מתחיל בקצב איטי מדי, אך המשכו מרתק. משולבים בו קליפים של מוסיקה, כשלמילות השירים יש עוצמה שמחדדת את המסר המחתרתי. אלא שהשימוש בטכניקה זו איננו במינון הנכון,לטעמי, ונדמה, כי מעשה התפירה (הבימוי) הוא מעט מלאכותי. שילוב של פשטות ותחכום מאפיין את הקולנוע האיראני והוא נמצא גם כאן. סרט איכותי, לאוהבי קולנוע אומנותי עם אמירה- שמטרתה אינה לבדר. |