כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פרופיל

    יפעת
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    הַחֶמְאָה נִמְרַחַת

    3 תגובות   יום שבת, 31/7/10, 17:56

    ''

    תמונה: Erisana

     

     

    "מעולה", היא פלטה לאט, בקול רך, בחצי חיוך. מנידה ראשה מצד אל צד. מכווצת את תכול עיניה לכדי שני חריצים של ים. בין הגלים, ניתך קצף לבן של שביעות רצון.

     

    § 


    המשימה היתה להמציא סלוגן לבית קפה. ואני ניסיתי, באמת שניסיתי. בשלוקים קטנים, הזרמתי קפאין חם לורידים. התהלכתי הלוך ושוב. חשבתי הלוך וחשוב. וכלום. רִיק מוחלט, פרט לכמה 'חרוז-תפוז' להחריד. התיישבתי על הפוף האדום ליד פינת הקפה, מתוסכלת. סביבי עשרות ספרים ומגזינים שאמורים לתת לי השראה, ועוד עשרות מוחות מבריקים שעובדים על המשימה ויורים צרורות של רעיונות מגניבים. או משפטי 'וואלה'. כאלה שהיא כל כך אהבה.
    ואני ניסיתי, באמת שניסיתי. אבל כלום לא יצא.

     

    כמו תמיד, גם הפעם אמרה לנו לחשוב 'תובנות אנושיות'. לחשוב 'בפנוכו של בני אדם'. לחשוב על מה שמשמח אותם, מה שמעציב אותם, מה שמכעיס אותם, מה שמטריד אותם, מה שמחרמן אותם, מה שעושה להם טוב, מה שעושה להם רע, מה שמאכזב אותם.
    מה שמכאיב להם.
    במובן מסוים, היא אמרה לנו לחשוב על עצמנו.
    והאנושיות שבה, והאמת שבה, גרמו לי להאמין לה. גרמו לי לדעת שהיא צודקת. שזו הדרך הנכונה.  
    אז ניסיתי. וחפרתי תובנות אנושיות.

    חשבתי בוקר שמשי להפליא. בית קפה תל-אביבי. ארוחת בוקר כאילו-אירופאית. ניחוח טרי של הפוך עם קצף סמיך. לצידו סלסלת נצרים עם קרואסון חמים ופריך, צלוחית קונפיטורת תותים וחמאה.
    ואז, במחי מחשבה, זה קרה.

     

    §


    "החמאה נמרחת"!
    שכן אין דבר מרגיז יותר מלתקוע סכין בגוש חמאה קפוא שאמור להימרח ברכות על קרואסון מהביל, כשיורדים על איזו ארוחת בוקר שווה.

    "החמאה נמרחת"!...

     

    "מעולה", היא פלטה לאט, בקול רך, בחצי חיוך. מנידה ראשה מצד אל צד. מכווצת את תכול עיניה לכדי שני חריצים של ים. בין הגלים, ניתך קצף לבן של שביעות רצון. כזו, שהיתה כל כך חשובה לי. כזו שהיתה כל כך משמעותית עבורי. זה לא היה סלוגן המאה, אבל ראיתי את הנגיעה. דרך עיניה, ראיתי איך הלב שלה נפתח. והגשר הזה אליה, החיבור הקטן דרך התובנה, חי לנגד עיני עד עצם הרגע הזה. כי כל כך הערכתי את הדעה שלה. ובכלל, אותה. את האישיות שלה. את הבנאדם שהיא.

     

    דמויות בודדות השפיעו על חיי בעוצמה כזו שגרמה להן להשאר שם. שגרמה לכך שאשא אותן איתי תמיד. תרצה היא ללא ספק אחת מהן. אני לוקחת איתי לכל מקום את המוטו שלה, "תהיו בני אדם". כן, גם כשכועסים. גם כשהחיים מתהפכים upside-down. גם כשמערבולות סוחפות את השפיות הזמנית למחוזות אחרים.
    כן, גם כשהחמאה לא נמרחת.

     

    והיא לנצח תישאר חקוקה שם. בין עורקי המחשבות, לורידי הרגשות. בנימי המילים הכי עדינות. אוחזת בַּמלבורו האדום המפורסם ונותנת בי מבט של שביעות רצון.
    מכווצת את תכול עיניה, לכדי שני חריצים של ים.

     

    ___________________________________________________________________

    לזכרה של תרצה גרנות.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/8/10 00:47:
      תודה חברים.
        1/8/10 20:31:
      מדהים, כל כך אמיתי ונוגע. כתוב מעולה. בא לי ידיד אמת ובא לי חמאה.
        1/8/10 00:54:
      הלב נפתח

      לפעמים בוחקת, לפעמים צוכה

      לבה רותחת מתחת לפני השטח.
      חדשות לבקרים היא מתפרצת בצורת אותיות והברות. לפעמים הן חוברות יחד לכדי מילים. במקרים קיצוניים נוצרים גם משפטים...
      ואחרי הבְּעֵרָה, הר הגעש נרגע במעט.
      עד הפעם הבאה.


      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות