בין הבדים
פוסטים פופולאריים
-
זה לא טריקו – זו סימפוניה
18/7/10 | 7026 צפיות
-
יש אלוהים?
29/6/11 | 1820 צפיות
-
מה קורה כאן? ומה אנחנו יכולים לעשות?
18/12/11 | 1055 צפיות
-
בגד או בגידה? (פוסט שישי בסדרה)
25/8/10 | 3677 צפיות
-
לא מערבבים משפחה בעסקים (?)
13/4/10 | 899 צפיות
-
מה ללבוש?
15/11/10 | 3871 צפיות
פוסטים אחרונים
- על יחסים ויחס 23/8/14
- הייתי בגן-עדן 4/10/12
- הרגל של אישתו כואבת להם 26/1/12
- בדיוק היום לפני שנה 15/1/12
- ג'נראל-פיס ג'וניור 23/12/11
- מה קורה כאן? ומה אנחנו יכולים לעשות? 18/12/11
בגד או בגידה (פוסט חמישי בסדרה)
המעבר לגליל היה חלק מחלומו של בעלי הטרי - רחוק מהכרך וקרוב לטבע ולסגנון-חיים כפרי. למזלי פגשתי אותו אחרי שכבר עבר את ועדת-הקבלה לכפר-ורדים, כך נחסך ממני המעמד המשפיל הזה. שכרנו בית במעלות על-מנת להיות קרובים לבניית הבית שלנו. הגבעות הירוקות לא יכלו לנחש, ולו ברמז, על-ידי איזו ציביליזציה הן עומדות להיכבש. על הקרקע הבתולית צמחה תחרות בין המשתכנים: למי מגרש גדול יותר? מה שטח הבית? ובאיזה שיש ירוצף הארמון? באסיפת-המשתכנים, שחלקם הגדול טרם תקע יתד במגרש שנקנה בכלום-כסף, נשמעו דעות כמו: "מה, שהילדים שלי ילמדו עם ילדי-מעלות?! בשביל זה עברתי לגליל?" תמונת הבית-הכפרי בגליל נרמסה ע"י יומרה שעמדה שם כאוויר דחוס: "אנחנו בונים 'איכות חיים'! בעצם, אנחנו ה'איכות' בהתגלמותה!" (סטרילית, מתנשאת ומתבדלת). במקום לצרוח את האכזבה, או להכריז בצברית דוקרנית את שהיה על ליבי, פניתי לבדים ולמכונות-התפירה, בתקווה שיעלה בידי להביע את המניפסט הפרטי שלי באמצעותם.
תושבות האזור הותיקות והאופנה עתיקת-היומין שעטו לגופן והתמזגו בטבעיות בנוף, היו מקור ההשראה שלי. כמוהן, ניסיתי להסתיר את קווי המתאר של הגוף ובו זמנית להבליט את נוכחות האישה במרחב תוך כדי שימוש בכל צבעי הפוטר. הוא חומר-הגלם שהיה מועדף עלי אז, 100% כותנה. ב"ורדים" קרררר ואת נחמתי מצאתי בלבוש שכבות על שכבות של בגדים.
על-אף שמעולם לא למדתי באופן שיטתי עיצוב או דיגום היה לי בטחון שאוכל לכל מכשלה טכנית/מקצועית. היו ימים בהם לא תכננתי את הדגם (אותו עמדתי ליצור). המספרים פשוט גזרו בעצמם צורות מתוך הבד שעשה דרכו למכונת-התפירה כמו בלעדי. אני לא הייתי שם. החוטים במכונה נמתחו ושוחררו, כמו מאליהם, בהתאם לתפרים המתאימים. משהסתיימה המלאכה נגלה לעיני בגד שכאילו נשלח במתנה ע"י מישהו שיודע טוב ממני מה אני אוהבת. הייתי שיכורה.
כאן, מרחק קילומטר אווירי מאולפן המחול בגעתון, ידעתי שיש לי שפה לבטא את עצמי, שאיננה דווקא המחול. |
תגובות אחרונות
-
face
בתגובה על על יחסים ויחס
-
מרב 1956
בתגובה על ביקור באיתמר – פוסט מצולם
-
עינת עופר
בתגובה על הייתי בגן-עדן
-
גלילה ונגרוב
בתגובה על הרגל של אישתו כואבת להם
-
מטפלת באמנות- איריס
בתגובה על מה ללבוש? (1)
-
גלילה ונגרוב
בתגובה על בדיוק היום לפני שנה
תגובות (65)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
היי אילנה
איזה תענוג לקרוא את תגובותיך
פתאום הקפצת לי את כל הפוסטים
תודההה
ברוכה הבאה בצל קורתי
הבאת עימך משב-רוח מרענן
מפינת-החמד של עדה
תודה לך
מקרב לב
עכשיו נחשפתי לתהליך היצירה שלך.
מחכה לפרק השישי.
בהצלחה!
תודה גדולה אירית
לא שמתי לב שתגובתך נמצאת כאן כבר כמה ימים
חיבוק גם לך
על פעלך
תודה רבה על מילותיך מחממות הלב
כל הפרטים נמצאים בכרטיס שלי
ב"על עצמי"
תני פרטים איפה אפשר לבוא ולהנות מזה ממש ומתי
שנה של יצירה וחדווה לך
אותי באופן אישי מרגשת ההצצה לתהליך החשיבה היצירתית :
"תושבות האזור הותיקות והאופנה עתיקת-היומין שעטו לגופן והתמזגו בטבעיות בנוף, היו מקור ההשראה שלי. כמוהן, ניסיתי להסתיר את קווי המתאר של הגוף ובו זמנית להבליט את נוכחות האישה במרחב תוך כדי שימוש בכל צבעי הפוטר."
כל הנושא הזה של לתרגם השראה פוליטת/חברתית אנושית לעיצוב -ניראית לי מעשה קסמים.
מתה על העיצובים שלך.
נוחים שמחים וחופשיים ומשדרים קלילות חיים.
אגב, אם הייתי עוברת לאזור ההוא בצפון-הייתי בוחרת במעלות.מותק של מקום.
נכון. כך הרגשתי.
אין לי מושג אם הבינו. אני לא הסברתי.
הישוב כ"כ גדול היום
אני מתארת לעצמי שהאוירה השתנתה
החיים מלמדים אותנו צניעות. לא?
תודה מותק
על הביקור
מעניין אם הבינו אותה בישוב..
*
אין לי מה להוסיף על מילותיך המחמיאות.
תודה
מעומק ליבי
יצירה כנראה, בכל תחום הינה משהו אינטואטיבי לפני שהיא משתמשת בחוקים, בפוסט הזה את מוכיחה שזה קיים גם באפנה.
אהבתי מאוד את ההקשר לנוף, לאקלים ולאוירה.
"
"ואיך אתה מעדיף להתלבש?
ואיזה סגנון של לבוש מדבר אליך אצל המין היפב?"
יקירתי.
ראשית נדון בשאלה מי הוא המין היפה
ומי הוא המין הכובש. זאת שאלת המפתח.
באשר להעדפות שלי. אימשלי אמרה לי.
כי לא הבגדים עושים את האדם אלא,
האדם עושה את הבגדים. אני מרגיש
טוב בחליפת שלושה חלקים
וב T שירט וג'ינס.
"כבר כתבתי כאן למטה:
כולם מבינים באופנה!!!"
גלילה יקירתי.
לא כולם מבינים באפונה
ובודאי שאינם מבינים באופנה.
הטרנד של 2010 הם האופניים
כמשפרות ירכיים.
אני אוהב מרק אפונה!
שוקי
ערפילי יקירתי האהובה
תענוג לקרוא את תגובתך.
השנים הביאו איתן התמקצעות. גם עיצובית וגם טכנית.
שלא לדבר על חמרי-הגלם שהשתפרו בקצב מטורף.
לי אישית יש יחס מיוחד לדגמים כאן למעלה
אני זוכרת את תהליך היצירה
היה בתהליך הזה חיבור לראשוניות
יש בדגמים הללו משהו לא מעובד. לא מלוטש
נזקקתי לאומץ-לב להתבטא כך
את ודאי מבינה אותי
תודה יקירה על הביקור
גלילה,
מאוד אוהבת את הדגמים שעיצבת.
מאוד מיוחדים.
תהליך היצירה שלך דומה
למה שקורה לי בעיצוב תכשיטים.
אלה רגעים קסומים.
שבוע נפלא
דבי
מה אני יודעת?
תודה וערב נעים
את מוכשרת! כמה יפה לשמוע את גלגול חייך, לשמוע על תפיסת עולמך, לראות את יצירתך במקביל והקשר ביניהם.
התוצאה טובה ומיוחדת במינה. אוהבת יותר את סגנונך היום, וכן ניתן לראות את הקשר בין אז להיום.
ורד
פעם יצירתית, תמיד יצירתית, נכון?
שוקי'לה
הבעל הטרי שלי שמר על טריותו מעצמו
הוא איש ראוי וערכי מבחינות רבות
אני דוגלת בבדים שלא זקוקים בגיהוץ
כבר כתבתי כאן למטה:
כולם מבינים באופנה!!!
תודה יקירי על תגובתך
ברוטוס
הפעם אני בצד של נטוס
תודה לשניכם
נכון אן. נובורישים נמצאים בכל מקום.
בסוף אוגוסט אצלם את הקולקציה
(אם אספיק עד אז כל מה שאני מעוניינת להספיק)
ואעלה כאן צילומים
אם את מעוניינת בקולקציה הקייצית? עכשיו היא בהנחה של 50%
והנייד שלי נמצא כאן ב"על עצמי"
תודה אן
תמיד נעים לקרוא את תגובותיך
סליחה
שוקי
גליה יקירתי
בעל טרי הוא כמו חציל טרי.
יש לקלות אותו היטב קרוב לקטיף.
אחרת מאבד צורה ומתקמט
- הוא מסוג האריגים שאינם אוהבים גיהוץ.-
על עיצוב בדים ואריגים אני מדבר פנים אל פנים
כשהאריגים בידיי ואני ממשש אותם.
בגדול הסחורה שלך נראית מעניינת.
רק הצלחות
שוקי
נ.ב.
ובכלל מה מבינים גברים באופנה.
ברוטוס: ראי, גלילוש, אין לנו יומרות להבין באופנה
נטוס: אל תצטנע, אחי, אתה לבוש טיפ טופ
ברוטוס: ועם זאת, אנחנו בטוחים שאת מעצבת על
נטוס: הייתה לי פעם מעצבת אל, "אל תעצבי לי כלום", אמרתי לה
..
אהבתי את הבגדים שעיצבו את עצמם...יש יצירות, בכל התחומים, שנולדות מעצמן ואנחנו שם כדי לכוון, להוציא אל הפועל, אבל לא יותר מזה...
(עדיין מחכה לראות את הקולקציה שלך...)
יש לי מה להגיד גם על נובו רישים שכנראה מודדים את ערכם על ידי סממנים חיצוניים, ואגב - הם נמצאים בכל מקום! :-)
ליריתוש יקרה
ריגשת אותי מאוד במילותיך
יבואו עוד פרקים
הפוסט החמישי הוא כמחצית הדרך.
תודה גדולה
פקונת
לקרוא את דבריך מחמיא לי ביותר
כי ככה אני שרגישה לגבי פוסטיך המקסימים
תודההה
תודה רותי
על מילותיך היפות
כעת קראתי ברצף אחד את כל הסידרה .
הרגשתי שאני צריכה להכיר את כל הפרקים,
כדי להבין את ההתהוות שלך, כאדם יוצר.
בהחלט סיפור חיים שנותן להכיר את עולמך,
וגם מחזיר לימים רחוקים שהיו לגמרי אחרים.
ממתינה לפרקים הבאים.
אהבתי כ"כ.
גלילה זו המציאות ואת התמודדת איתה נפלא!
אני יודעת שמצאת את עולמך...
גם אהבה,גם עבודה וכוון חדש!
תודה הלנה
היצירה והרגש מחוברים תמיד. נכון?
שיהיה יום נעים
תודה רחלי
ויום נעים
תודה גלילה, ריגשת אותי מאוד ו*
לאה
אופירי, תגיד. החמוד הזה לא נח לרגע?
וזה שעומד מאחורין ומגיש לו כל שנייה ורד, עושה החלפות משמרת?
המון תגובות אגיב לך
כדי שיופיע כל הזמן
החנפן הזה
אני אוהבת אותך, זה ידוע
דיוטימה שכמותך
ביני לבינך אני מוכנה להיות פיקסו ואת? וירג'יניה עם חדר משלך?
ברור שמה"עז" הזה יצא מתוק
ועם הזמן הצדק הפואטי איזן את ה"ורדים"
והיום הם משתלבים בשטח.
הדגמים התמונות צולמו בשנת 87. כבר אז לא היו דמרכולתי
הם שייכים לבנות שלובשות אותם
תודה יקירתי
עם כבר מטפסים פה...
תרשי לי בבקשה לטפס על שני התגובות של "עינת עופר"
התמונה השלישית דפנטלי !
והרשי לי להציע לך ורד כפיצוי הולם על תקופה סוערת
וכן.... זוהי חנפנות לשמה
שטוטינקה
כפר-ורדים היום איננו מה שהיה בתחילת הדרך
אז לאנשים היתה תחושת שליחות, חלוציות...הם הרגישו כאילו
הם ממציאי-הגלגל "איכות החיים"
היום המקום לא דומה לכפר בשום צורה שהיא
נשיקות גם לך
הדגם האינדיאני כלשהו, מצא חן בעיניי בתור משהו שאפילו אני הייתי יכולה ללבוש! [ודאי נראה טוב גם על רזות פחות, כמוני...]
כפר ורדים הקוצני, על פי תאורייך, הנה בכל זאת היה לשלב מכונן בחייך, כמו שקורה לא אחת כש"מעז יוצא מתוק".
עכשיו אגלגל למעלה, להתבונן שוב בדגם היפה ההוא...
יופי!! תודה יקרה שלי ושבוע מלא רעיונות חדשים!
הריני מכירה הרבה מאלה שעזבו גם את העיר שלי
אז כשהקימו את הכפר
חחחחח איכות בתחת שלי !
תמשיכי לתעד
נשיקות ושבוע טוב
}{שטוטק'ה
וכדי שגם לא תהיינה אי-הבנות מהצד שלי, אינני רואה עצמי בעתיד הנראה לעין בעיר אחרת... ובכלל, דיצה היא שיק מדי, מה יהיה עליה במקום אחר?!
אני מסכימה עם כל מילה שלך כאן. ללא ספק!!!
זה ההומור שלי כאן מתחת לצילום
הדגשתי את תגובתך כדי שלא תהיינה אי-הבנות
אולי כדאי להיזהר עם ההכללות, אני חושבת? אני אמנם כבר תל-אביבית רשמית, ונהנית מכל דקה, אבל זה לא אומר שתל אביב זה המקום היחידי בארץ שראוי לחיות בו. לא הייתי רוצה להפוך למתנשאת, כמו אלה שברחת מהם בעצמך בכפר ורדים...
תפס אותי במיוחד השלישי (העליון מבין השניים למטה) - עורר סוג של התרגשות, כאילו באמת זכיתי להחשף למשהו מאוד אישי.
רונן
תודה רבה. באמת
שרון
אם כבר "לטפס" - אז כמובן על אילנות גבוהים!!!
הפוסט הזה שכב אצלי בוורד שבוע
קשה היה לי עם ה"ירידה" על המשתכנים
לא נאה להשמיץ
אבל זאת הייתה האוירה והיא זאת שהניעה אותי
להתבטא "מהבטן"
יש בורדים גם אנשים יפים - אל לי להכליל.
תודה לך
זה לא כל כך הגיוני, אבל אני מחכה כבר לפרק הבא.
עמיר
נעים לי לקרוא שרותקת. באמת.
ותתפלא, כל יום אני מגלה שאנשים מבינים אופנה הרבה מעבר
למה שהם מוכנים להודות.
אולי אינם בטוחים בידע שלהם - אך יודעים!!!
ביליתי ב"ורדים" (אגב, הם אומרים: "בכפר" קחח...) 4 שנים.
המקום היה הרבה יותר דליל מהיום.
.אחר כך התגרשנו וחזרתי לת"א
תודה לך
כאן המקום הנכון לחיות.
פניני מתוקה אחת
להשלמת הטקסט שלך -
סטף ורטהיימר קרא שמקום: כפר-ורדים כי היה אז הסרט: לא הבטחתי לך גן של...
הוא רמז בשפתו העילגת: חבר'ה. יזמות. קדימה...
אבל החבר'ה ציפו ממנו שיעסיק אותם. לא הבינו את הרמז שהיה עבה מאוד.
הבית של סטף הוא מהצנועים בורדים. הוא איש מדהים
ואם למדנו שצריך לדעת שפה על בוריה כי זה מפתח את החשיבה - סטף הוא דוגמא חיה לכך שזה לא הכרחי
האיש לא יודע אף שפה על בוריה וחשיבתו מדוייקת להפליא
עינת יקירה
אני מרגישה בת-קיבוץ. איך לא רואים זאת עלי?
באשר לדגמים המצולמים כאן:
אני כבר לא מתלהבת מהשניים למעלה
אבל השניים למטה? לא יכולה לתאר במילים
מה אני מרגישה כלפיהם.
תודה
נגיסית מתוקה שלי
ממה שאת צוחקת היום - אני אז בכיתי.
למזלי הרב יריב ראה את המתרחש סביבנו בעין אחת איתי
מהמעט שאני יודעת, אמרו עלינו שאנחנו בוהמיינים תל-אביבים.
לו ההגדרה התאימה. אני נולדתי וגדלתי באזור
ולשאלתך:
ממש הופתעתי מהמכירות של הדגמים.
מכרתי בת"א.
וגם ב"ורדים".
הצילומים מאותה תקופה - כולן הן נשים שהזמנתי להצטלם
אחרי שנה או שנתיים שהיו בשימושן.
כל אחד מוצא לעצמו מפלט מהסביבה שלו. מכיר אנשים שהפכו להיות סופר-יצירתיים מול השממה הרוחנית שמסביב, וגם כאלה שהתמכרו לעישון חציר יומיומי.
אני - ברחתי חזרה לתל אביב.
ככה זה עם חולמי החלומות מול מגשימיהם. ניגוד ידוע. ואותך כמי שאני מכירה, לא יכולה לראותך משתלבת בגליל המסויים הזה, יחד עם כמה מחברותי מבית הספר שעשו "כיבוש" לנדלן הזה. סגנון הבגדים מתאים אולי לאז ולמקום וטוב שהיה לך לאן "להימלט". אך אין ספק שלראות את בגדייך היום ואז כאילו שמדובר בגלילה אחרת.
אבל פרק חשוב בחייך וייתכן כי אלמלא הוא היית היום בתובנות אחרות. אז אני שמחה שאת מעבר ל" בואי נבנה את הגליל" מהסוג ההוא. ואת פה איתנו.