0

בגד או בגידה (פוסט חמישי בסדרה)

65 תגובות   יום שבת, 31/7/10, 19:54

''
 

המעבר לגליל היה חלק מחלומו של בעלי הטרי - רחוק מהכרך וקרוב לטבע ולסגנון-חיים כפרי. למזלי פגשתי אותו אחרי שכבר עבר את ועדת-הקבלה לכפר-ורדים, כך נחסך ממני המעמד המשפיל הזה. שכרנו בית במעלות על-מנת להיות קרובים לבניית הבית שלנו.

הגבעות הירוקות לא יכלו לנחש, ולו ברמז, על-ידי איזו ציביליזציה הן עומדות להיכבש. על הקרקע הבתולית צמחה תחרות בין המשתכנים: למי מגרש גדול יותר? מה שטח הבית? ובאיזה שיש ירוצף הארמון? באסיפת-המשתכנים, שחלקם הגדול טרם תקע יתד במגרש שנקנה בכלום-כסף, נשמעו דעות כמו: "מה, שהילדים שלי ילמדו עם ילדי-מעלות?! בשביל זה עברתי לגליל?"

תמונת הבית-הכפרי בגליל נרמסה ע"י יומרה שעמדה שם כאוויר דחוס:  "אנחנו בונים 'איכות חיים'! בעצם, אנחנו ה'איכות' בהתגלמותה!" (סטרילית, מתנשאת ומתבדלת).

במקום לצרוח את האכזבה, או להכריז בצברית דוקרנית את שהיה על ליבי, פניתי לבדים ולמכונות-התפירה, בתקווה שיעלה בידי להביע את המניפסט הפרטי שלי באמצעותם.

''
 

תושבות האזור הותיקות והאופנה עתיקת-היומין שעטו לגופן והתמזגו בטבעיות בנוף, היו מקור ההשראה שלי. כמוהן, ניסיתי להסתיר את קווי המתאר של הגוף ובו זמנית להבליט את נוכחות האישה במרחב תוך כדי שימוש בכל צבעי הפוטר. הוא חומר-הגלם שהיה מועדף עלי אז, 100% כותנה. ב"ורדים" קרררר ואת נחמתי מצאתי בלבוש שכבות על שכבות של בגדים.

''
 

על-אף שמעולם לא למדתי באופן שיטתי עיצוב או דיגום היה לי בטחון שאוכל לכל מכשלה טכנית/מקצועית. היו ימים בהם לא תכננתי את הדגם (אותו עמדתי ליצור). המספרים פשוט גזרו בעצמם צורות מתוך הבד שעשה דרכו למכונת-התפירה כמו בלעדי. אני לא הייתי שם. החוטים במכונה נמתחו ושוחררו, כמו מאליהם, בהתאם לתפרים המתאימים.

משהסתיימה המלאכה נגלה לעיני בגד שכאילו נשלח במתנה ע"י מישהו שיודע טוב ממני מה אני אוהבת. הייתי שיכורה. 

''

כאן, מרחק קילומטר אווירי מאולפן המחול בגעתון, ידעתי שיש לי שפה לבטא את עצמי, שאיננה דווקא המחול. 

דרג את התוכן: