כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    יום

    מתהלכים ופנינו מסמיקות מבושה. וראשנו חפוי. לא חינוך, לא בטחון , לא בריאות, ולא .... לא יכולנו עוד לשבת בבתים ולהמתין למעשה ניסים. הרגשנו שעלינו לפעול לאלתר כדי להציל את המדינה. מהפכה !

    פרספקטיבה של רוע וטיפשות

    14 תגובות   יום שבת, 31/7/10, 20:16

    בהמשך לפוסט הקודם:

     

     

    לפני שנים רבות ואני עודני עו"ד צעיר, מצאתי חלקת אדמה טובה שעליה ניתן היה להרים בניין יפה ולהרוויח הרבה.

     

     

    נכנסתי לשותפות עם יזם שהכרתי. 

     

     

    אבל כנראה לא הכרתי מספיק טוב. 

     

     

    מילא שהוא לא היה שיא היושר. הבעיה היא שהוא היה בעל אופי בעייתי, איש ריב ומדון. 

     

    כל החלטה וכל דבר היה מלווה בריב.

     

    כלומר ניתן לומר עליו באמונה שהיה יותר אידיוט ומטורף, מאשר נוכל.

     

     

    התחלנו לבנות ובאופן טבעי החלו מתגלות בעיות שונות מימוניות, תכנוניות, שכנים וכד'. שום דבר לא היה מעבר לצפוי - אם מדברים על אדם שפוי.

     

    כאשר מדברים על שותפי הנ"ל כל בעיה הפכה לדרמה.

     

    אחרי חצי שנה, הבנתי שאני בבעיה.

     

     

    אמנם הבניין החל לעמוד - אבל לא נהנתי מהמעשה ולא מהחברה ולא מהמערך המשפטי שבו הייתי נתון.

     

     

     

    הודעתי לשותפי הנלוז שאני רוצה לפרוש. יתכבד נא ויקנה את חלקי, אין לי עניין ברווח - שישאר הוא עם כל הרווחים. זה היה ממש כמו בגירושין - לא פעם בן זוג מוכן לוותר על הכול ובלבד לא לראות עוד לעולם את האדם האחר.

     

     

    הוא לא הסכים לקנות את חלקי.

     

     

    אבל לבסוף מצאנו משקיעים אשר קנו את חלקי.

     

     

    הנחתי את הפרשה עמוק מאחורי.

     

     

    לא רציתי לחשוב לא רציתי לשמוע ולא לראות אף אחת מהדמויות המעורבות.

     

     

    הייתי שלם לחלוטין עם עצמי. כסף שהייתי אמור להרוויח מלהיות בשותפות עם איש נלוז

     

    לא עניין אותי כלל.

     

     

    חצי שנה אחרי פרישתי מהמיזם, ועדיין לפני שנים רבות, פרץ סכסוך לא מפתיע בין השותף לשעבר ובין המשקיעים החדשים.

      

     

    כיוון ששני הצדדים לא עברו ככל הנראה קורסי פישור - החלו לרעום התותחים.

     

    הליך משפטי אחד, שני שלישי, עשרות הליכים משפטיים. עשרות צווי מניעה וטריקים משפטיים ותיקי הוצל"פ.

     

     

    השנים נקפו.

     

    הבנייה לא התקדמה.

     

     

    אני הייתי בחוץ, ברכתי את עצמי שיצאתי מבית המשוגעים הנ"ל - אף על פי שלא יצאתי במצב מזהיר.

     

     

    היום אחרי שנים רבות, עברתי במרחק קילומטר מהשטח.

     

     

    לראשונה משהו פיתה אותי לראות מה קורה בשטח עצמו , נשוא עשרות הריבים וההליכים המשפטיים.

     

     

    נסעתי ברחוב, נסעתי ולפתע פצע ענק ומכוער.

     

     

    בניין ענק, עומד שם מעל עשר שנים. לא גמור, חללים עצומים. מכוער.

     

     

    הרבה נדל"ן שהיה ניתן למכרו בהרבה כסף.

     

     

    עד שכל הבטון נהרס וכל הברזל העלה חלודה.

     

     

    אני חושב שכל המקום מלא שרצים ונחשים.

     

     

    מרפסות ענק בסגנון מכוער, חללים של מאות מטרים.

     

     

    היה להם חשוב יותר לריב חצי חיים מאשר להתפשר , להשלים את הבניין, ולמכור, ולהרוויח או לצמצם הפסדים.

     

     

    הרוע היה חשוב יותר מכל החלטה הגיונית.

     

     

    בניין גדול - מצבה לרוע ולטימטום, שכנים מסכנים הצמודים לפצע הארכיטקטוני הכעור הזה.

     

     

    הנה פרספקטיבה. של שנים רבות כבר. 

     

    עשיתי טוב שיצאתי, אבל עשיתי רע שנכנסתי מלכתחילה. 

     

     

    ונותרה מצבה , והיא יכולה להשאר\בשטח עוד שנים רבות - ההליכים המשפטיים משתרעים על כל הארץ. איש לא יכול להרגיע את השנאה של הצדדים אחד לרעהו. 

     

     

     

    הם מעדיפים למות ביחד, מאשר לחיות בנפרד. 

     

     

    הנזק לי הוא הרבה מעבר לכסף או זמן. הוא בעצם הקיום של חוויה שכזאת.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/8/10 08:04:
      טוב שהיה לך השכל והכח (והאגו במידה הנכונה) לדעת לוותר ולחתוך.
      *
        4/8/10 20:17:
      ומה שאת כותבת זה בענייני עבודה. כמה שזה נורא אם זה ביחסים אישיים, אם פגענו במישהו לחינם, או אם לא ראינו את המציאות לאשורה - קשה לכפר.
        4/8/10 17:37:
      אגב , בבית משפט שלום זכינו בתיק . ערערו כנגדנו.
        4/8/10 17:30:
      סתם משהו מיקצועי על פרספקטיבה.
      אני מכינה עיקרי טיעון לתיק שקבוע לי לערעור במחוזי
      אני ניהלתי את התיק בשלום , כמה ישיבות הוכחות ממושכות וכבר מזמן נכתבו סיכומים והתקבל פסק דין. התיק קבוע עתה לדיון בפני הרכב של ערעור במחוזי .
      לצורך עיקרי הטיעון קראתי שוב מילה במילה את כל הפרוטוקולים . אני לא אוהבת לפספס משהו חשוב.
      קראתי גם את הפרוטוקולים בעבר , מילה במילה כשהכנתי את הסיכומים לשלום .
      ולמרבה הפלא , ממרחק של זמן , עלו מהפרוטוקולים דגשים אחרים. היו דברים שלא ייחסתי להם כל כך חשיבות בפעם הקודמת . זה אולי בשוליים ולא בדברים המרכזיים אבל ממרחק של זמן צפו ועלו דגשים אחרים.
      זה אומר שני דברים :
      א. שאפילו אני שאני מחשיבה את עצמי רצינית בעבודה שאני עושה יכולה לפספס
      ב.שמכל נקודת זמן דברים נראים אחרת
      הדבר השני שאמרתי ידוע ואני לא מחדשת שום דבר ובכל זאת זה מפתיע כל פעם מחדש . אנחנו בטוחים בנקודת זמן מסויימת שהאמת לחלוטין בכיסנו ושהכל ידוע וגלוי ומובן ופתאום בנקודת זמן אחרת דברים נראים אחרת . תודה.
        4/8/10 08:24:
      מקווה שיהיה לך טוב ותמצא שלווה
      זו ההרגשה גם אצל חלק מגרושים /שנושלו מביתם וילדיהם[פנסיונר בודד שהתנצר בגלל פושעת מתועבת יעל גרמן ראש עיריית הרצליה 0523400161
        2/8/10 12:15:
      לפי התוצאות זה כנראה לא המקרה

      ושנית - אני לא מוכן להקריב את הנשמה שלי אפילו לא מעט כדי לעבוד עם אנשים איומים. אני מותיר את זה לאחרים, ואני גם נותן להם מראש אישור להביא את כל הפירות שהם יודעים להביא לאחרים - כי הפירות הללו מורעלים מבחינתי.

      תורת הפרי המורעל במשפטים - פירושה ראיה טובה שהושגה באמצעים לא כשרים.

      נראה לי מאד מתאים למה שאני חש - שירעילו אחרים, לא אותי !

      דרך אגב אני מפקפק בכל האקסיומה שאנשים קשים מייצרים תוצאות חיוביות.
      נסה לבדוק את "תורת האילוצים"... יש שם דרך לפתרון מצבים קשים עם אנשים קשים.

      וחוצמזה, כדי להוסיף לדילמה שלך - אנשים שיש בהם פוטנציאל = אנשים 'קשים'. עם הקשים אפשר להגיע רחוק - אם רק יודעים איך לנהל את היחסים איתם.

      בעייה - רוב היחסים הם אכן על-בסיס רגשי - ,אבא שלי שוטר', 'שלי גדול יותר', וכאלה. אם מתחילים על בסיס זה - אין מקום לשיפור. אבל - לא נכנסים ל- 'תחרות השתנה', וחושבים עם הראש הנכון, על-בסיס אינטרסים משותפים (ואל תתעה - זה ממש לא קל) - יש הרבה להרוויח.
        1/8/10 22:00:
      גם מה היה לי לבקר שם ? זה מוזר
      ועוד לכתוב על זה פוסט. כנראה שמרחק הזמן מאפשר לי לכתוב בלי להרגיש פגיע - אבל עדיין.
      ממש מיותר !
      לא שמחתי לראות את מצבת הרוע והאוולת עומדת שם עדיין. כאבן שאין לה הופכין.
        1/8/10 21:54:
      מה ההבדל בין רגשי ונפשי ?

      מה עם הנזק הכספי ? הוא הכי פחות משמעותי, אבל ניתן היה להשקיע במקומות אחרים מהנים יותר.

      הכי הצטערתי שהכרתי את האנשים האלה, אכולי השנאה. לא יכלו להתגבר על השנאה כדי להתקדם הלאה. ממש נורא ומזעזע.

      משם למדתי את הלקח שלא חשוב כמה המיזם או הפרוייקט טובים או מדהימים - אם השותף / ים בעייתיים - שום דבר לא הולך לצאת מזה.

      אני מפעיל את הלקח בכל תחום - אסור שום עסקה אפילו לא הכי פשוטה עם אנשים בעייתיים.

      כעת, בהנחה שכל אחד עלול להראות בעייתי - בקיצור, בעיה !

      בוא נאמר במקרים קיצוניים - למשל אם אדם מספר לך שיש לו הליכים משפטיים נגד הבת שלו או נגד אחיו - זהו בדיוק הרגע לקום ולעזוב. משהו טוב כבר לא ייצא מהאיש הזה
        1/8/10 19:54:
      במקום לחשוב על הנזק הרגשי
      תחשבו על הרווח הנפשי.
        1/8/10 15:36:
      אתה יכול להיות גאה בעצמך.
      ויתרת על רווחים וכסף לטובת בריאות הנפש.
      משהו שאין לו מחיר.
        1/8/10 12:21:
      הנזק גדול ביותר: לא רק זמן כסף וטרטורים - אלא בעיקר זהירות יתר לגבי כל דבר חדש - אשר להבדדיל מזהירות רגילה - היא גרועה ביותר
        1/8/10 10:49:
      אשריך ! גם בפרספקטיבה נוכחת לדעת שההחלטה שעשית בשעתו היתה נכונה ומוצלחת ומנעה ממך הרבה נזק ועוגמת נפש. לגבי ההחלטה להיכנס לשותפות לא יכולת לדעת את מה שידעת בדיעבד. הצרה היא שלפעמים כן יודעים ובכל זאת מחליטים להתעלם ממה שיודעים . זו האיוולת.
      האיוולת עוד גדלה והולכת כאשר מתמהמהים ולא יודעים לצאת בזמן . טוב שאצלך זה נגמר כפי שנגמר.

      ארכיון

      פרופיל

      e.sh
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין