נולדה לי אחיינית,אני דוד בפעם ה3

וכל פעם זה מרגש מחדש.

האחים שלה הציבו רף גבוה בכל הקשור להכנסת שמחה לחיי

מקווה שהחל מעוד שנתיים בערך

היא לא תבייש את הפירמה.

האחים שלה יודעים איך לשמח אותי

אפילו בלי שהם יודעים

כשמדובר בהם לא צריך הרבה כדי לגרום לי לחייך.

מקווה שגם היא תעמוד ברף הגבוה

רק יהיה מצב לא טוב אם בעוד 4 שנים

היא תלך בדרכה של אחותה הגדולה

ותכריח אותי להלביש ברציות.

עכשיו זה עוד נסבל אבל בעוד 4 שנים אני איהיה בן 25 ואם אדרש לעשות  את זה,זה יעמיד את כל הגבריות שלי בסימן שאלה חמור.

אבל מה הייתי עושה בלי שני אלה?

צריך להתחיל להתרגל להגיד שלושת.....

כנראה שלא היה לי ממש טעם לחיים            

גם הדבר הכי רע נשמע מפיהם כמו הדבר הכי טוב בעולם

אני את הדודים שלי מאז ומתמיד ראיתי רק בחגים

 והנה האחיינים שלי נמצאים אצלי יותר מאשר הם נמצאים  אצלם.

וזה מקור האושר,בעולם ובחיים שאין לי בהם הרבה מקורות כאלו.

לפעמים אומרים להם  "לך לך לחדר של דוד אור"

דוד? זה נשמע כל כך זקן........

אני הפכתי לדוד בגיל 14

ובי נשבעתי כבר אז שאם אחד מהאחיינים  יקרא לי דוד

זאת עילה למלחמת כריות

למזלם הטוב, הם לא קראו לי ככה.......

אני לא תופס את עצמי כמודל חינוכי

וכבר במהלך השנים נשמעו אי אלו טענות שהשפה  שאני מדבר איתם היא לא הכי נקייה אבל  מה אני יעשה שאני לא דמות חינוכית ולא דמות חמורת סבר בכל הנוגע אליהם

אני לא צריך להיות כזה.

העיקר שהם נהנים ממה שיש לי להציע להם

ואני נהנה ממה שהם.

אם כי,מטריד אותי כפי שכתבתי בעבר שהם,הם השותפים שלי למעין שיחות נפש

לא מתלונן

לא מתלונן גם על  זה שאני בעיקר ספק בידור,טכנאי VOD מחפש  תמונות של נסיכה  לצביעה וסטיליסט של בובות ברבי.

ואין לי גם בעיה עם זה שהם אומרים לי שהם ברוגז  ושהם רוצים לירות בי ברובה ואחרי חצי שעה באים לבקש משהו בתחננונים

ופולטים סליחה בעל כורחם, ואני לפעמים נהנה להיות מניאק ולעשות להם ריגשי.

והקטנה הזו,שרק עכשיו נולדה תצטרך לפתח הרבה הרבה כוח סבל כדי להתמודד עם אמא שלה ב20 שנה הקרובות

אמא שלה זה סיפור בפני עצמו.

לא יודע איך היא תסתדר עם 3 קטנים.

נו,אבל ככה יהיה לי אותם יותר.

איתם ורק איתם  אני לומד מהי אהבה ללא גבולות וללא תנאי

אני מוכן לעשות בשבילם דברים שאני לא מוכן לעשות בשביל אף אחד אחר

לא מצפה מהם לשום תמורה

הם נותנים לי תמורה בלי שהם בכלל יודעים.

בהעדר מישהו לתת לו את מה שיש לי לתת אני מתרכז בהם

אני מקווה כמו שאמרתי שהאחות הפצפונת שלהם תלך בדרכם

גם אם אמא שלה לא כל מתלהבת מזה

 אבל היא יודעת כמה אני נותן להם ויותר חשוב כמה הם נותנים לי

תמיד אני אתן להם כל מה שאני יכול,גם אם זה לא הרבה

אולי לא אוכל להביא ילדים משלי.

גם  אם יהיה לי עם מי להביא

אני לא חושב שאוכל לתת להם את כל מה שאני רוצה ואת מה שאני חושב שמגיע להם.

אז אין לי צפיות בקטע הזה

אז יכול להיות שאסתפק רק בתיימנים הקטנים.

ובשאיפה שיבואו גם כמה יום אחד מאיזו עדה אחרת.

ולא אכפת לי גם להמשיך להפסיד בפליסטישן ולמות מבושה

שילד  בן 7 תימני ניצח אותי.

אני מקוווה  שהקטנה  תגדל קצת ותלך בדרך של האחים שלה

הדרך לחדר שלי.........

טוב,אם זה  יהיה הכרחי גם בגיל 25 אני מוכן להתעסק בבראציות...

רק אם זה הכרחי...

וסוף סוף,כיף לכתוב על משהו אחר..........