בבוקר מול קפה וחדשות טלוויזיה (אברי גלעד ושו"ת) ראיתי ראיון עם פנסיונרים. בתחילה אמרתי לעצמי את שאמרתי בעבר, "טוב יש להם בעיה" אחרי דקה חייכתי לעצמי והבנתי שזו... הבעיה שלי... ממש שלי לעזעזל. המשכתי לצפות ולחשוב ושמעתי מהמרואינים נימה של תוכחה כלפי העולם. לא ראיתי שהעלו פתרונות.... פתרונות, אתן אחת לדוגמא, ונכון זו יציאה למלחמה, אבל היות וזו מלחמה צודקת, ואנחנו לא מעטים, ומתרבים מיום ליום (בדרך הטבע) וגם הצעירים שבינינו יגיעו לאותו מקום ב"ה, אז אני בטוח, בטוח שנצליח. למשל:
כל אדם שעבר גיל הפנסיה יוכל למרגלות ביתו בדוכן חוקי (נגיד שולחן 1.5/1.5 ) מטר למכור פרי יצירתו. ואני מתכוון לגברים ונשים תופרות, קרמיקאיות, תכשיטניות, סופרות, משוררות, ציירות ועוד. כל אדם כזה יהיה המוכר הבלעדי ללא שותפים צעירים. וימכור רק מעשה ידיו ולא מעשה ידיהם של אחרים. מה רע שסופר או משורר ימכור סיפרו על יד פתח ביתו ולא יצתרך לחזר כעני בפתח חנויות הספרים. או צייר אחרי גלריות. כאן לא חשובה כלל הרמה האמנותית. אמי בת 93 לפני שנתיים כתבה והוציא לאור ספר על משפחתה הענפה והמיוחדת. ברור שלא כל אחד יתעניין בספרה אבל אם תשב בפתח ביתה (אפילו רק שעתיים ביום) ותמכור לכל מי שירצה, היא תרגיש שהיא בגן העדן ממש. שכן מרגע שהספר יצא לאור, היא בשמיים מדברת עליו ומרצה לכל שומע אם רוצה הוא או לא. זו רק דוגמא קטנה אבל אני מכיר לא מעט ציירים, סופרים, משוררים, ואמנים בתחומים שונים שמחזרים על פתחי החנויות והגלריות, ועקב היותם מבוגרים (ולפעמים מוגבלים פיזית) לא מצליחים להכנס לעולם העכשוי ויש ביניהם אמנים מהשורה הראשונה. וגם מהשורה השניה והשלישית לא יקרה שום נזק , שימכרו ציור בשבוע, או ספר בשבוע, יוסיפו מעט לפרנסתם, יקבלו מחמאות!!!! ואולי יתומרצו ליותר השגיות. זה גם יעודד אנשים מבוגרים להכנס לעשיה של יכולותיהם וכשרונם שזנחו עם השנים, וגם אולי ללמוד דברים חדשים. גם בריאותית הדבר חשוב לאין שעור!! כמובן המכירות יעשו ע"פ חוקי המס הקיימים, אולי בהנחה מסויימת. אלו רק מעט מהמחשבות שלי הבוקר אחרי הראיון, ואני אנסה להפיצם ככל שאוכל. מקווה שתצטרפו לדעתי ולמלחמתי.
אני יודע שזה לא קל אבל מגיל חמישים שישים יש לא מעט שנים לחיות ואפשר לפתוח במלחמה צודקת זו. הן אנחנו הרוב!!! שיש לו מטרה משותפת, מעבר לכל בעיות הביטחון, חינוך וכ"ו שגם הם חשובות, אבל, לא כל כך עוזרות לנו במכולת. ולא מטיבות עם הנפש שהיא הבריאות.
מכאן אני קורא לשלי יחימוביץ הלוחמת, לעוזי לנדאו זאב בוים, חברי מילדות (אני מגייס גם שורה מהימנון בית"ר "אם עבד או הלך נוצרת בן מלך" בכל גיל) לבני בגין שאני מכירו ומוכירו, ליורם קניוק (וחבריו הסופרים הבוגרים) שאמר שהוא מרוויח שקל על כל ספר שכתב. אוכלוסית הבוגרים לא חייבת ליפול לנטל על הצעירים היא בחלקה מספיק חזקה ויכולה לפרנס עצמה בכבוד.
ויש גם באוכלוסיה הזאת את העולים החדשים, בעיקר מברית המועצות שהם אנשי יצירה נהדרים ועולי אתיופיה שבשל חוסר ידיעת עברית הם הפכו לנזקקים.
נכון יגידו לי, בעיות רישוי, בעיות עירוניות, בעיות משפטיות, מיסים וכ"ו אפשר לשבת לדון ולפתור כל בעיה, כוון שהיא רק תלך ותחריף!!! ולמה לא לטפל בה עכשיו. יאאאלה למלחמה!!! אנחנו הרוב, ואנחנו ננצח!
צריכים שם? דולב"י - דוכן לכל בוגר יוצר
אני פונה ב"קפה" לכל המשוררים, משוררת, סופרים, סופרות, ציירים, ציירות ועוד. למה בגיל מבוגר אנחנו צריכים לחזר אחרי בעלי רשתות ספרים עשירים או בעלי גלריות שמבקשות "אמנות עכשווית" יעני כוכב נולד וכ"ו יש מסגרות שאפשר לעביר בהן חוקים ולשנות . אפשר!! ...לעבודה מוזמנים לעלות תגובות והצעות חדשות |
תגובות (13)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אהוד, הרעיון נפלא למי שמתגורר מטר וחצי ממדרחוב נחלת בנימין. אם אפתח דוכן בפתח הבית שלי, אתה יודע מי התחילו להסתובב סביבו? התנים מגני יהושוע, מאוד רעבים לאחרונה והם מסתכנים ובאים לחפש אוכל גם באור יום. לא מאמין? הבט:
משום מה לא מאפשרים לי לככב כאן. אנסה אחר כך
לאה
תודה ענברי
גם לי יש עוד זמן... בעצם, לא יהההוו
מה קרה, הרגע הייתי ב...
יש, אלו החיים, והם יפים יפים
אומנם יש לי זמן מה עד שם, אבל אני בפנים.
זה יגרום לאנשים להיות יותר יצרנים. חשוב, חשוב, חשוב.
תודה לאה אכן "בית פתוח" שקים גם בת"א זו דרך מסויימת לחיי קהילה הוגנים ומעניינים שבהכרח מביאים לקשר טוב יותר בן האנשים הקהילות והרשויות. אני תקווה שבקרוב הצעתי לגבי ה"פנסיונרים" תתקבל, אנסה לרשויות אבל קודם לעיתונות אם אוכל
תודה - אחפש דרכים להציע
תודה ו*
לאה
וגם ליהנות יותר בחיים.
ואולי בעוד עשרים שנה יוכל רפי וויכרט (אם ירצה) למכור לבדו את ספרי שירתו ותרגומיו ע"י פתח ביתו ולהוסיף חיוך, לחיצת יד וכמובן את חתימת ידו, ולא רק בשבוע הספר כשהוא מקבל באותו שבוע מעט תשלום מכל מכירה.
הפרופסור הזקן
שאלתי אותו
על הזמנים ההם,
כשעוד היינו כל-כך צעירים,
תמימים, קצרי רוח, טפשים, לא בשלים.
משהו מזה נשאר, זולת הנעורים
- השיב
שאלתי אותו
אם עודנו יודע בודאות
מה טוב ומה רע לאנושות.
זו האשליה הממיתה מכולן
- השיב
שאלתי אותו
על העתיד,
אם עודנו רואה אותו בברור.
קראתי יותר מדי ספרי היסטוריה
- השיב
שאלתי אותו
על התצלום,
זה שבמסגרת, על שולחן הכתיבה.
היו,
חלפו,
אח, בן דוד, גיסה,
רעיה, הבת הקטנה על ברכיה,
החתול בזרועות הבת,
ועץ הדובדבן הפורח, מעליו
עפה ציפור לא-מזוהה
- השיב
שאלתי אותו
אם לפעמים הוא מאושר.
אני עובד
- השיב
שאלתי
על חברים, העוד ישנם.
עוזרי-הוראה אחדים שהיו לי,
שגם להם כבר יש עוזרי-הוראה,
הגברת לודמילה, שמנהלת את הבית,
מישהו מאוד קרוב, אבל בחוץ-לארץ,
שתי גברות מהספריה, שתיהן מחויכות
גז'ש הקטן מהבית שממול ומרקוס אורליוס
- השיב
שאלתי אותו
על בריאותו והרגשתו.
אוסרים עלי קפה, וודקה, סיגריות,
סחיבת זכרונות קשים וחפצים כבדים.
עלי להעמיד פנים שלא שמעתי את זה
- השיב
שאלתי
על הגינה ועל הספסל שבגינה.
בערב,
כשמזג האויר נוח,
אני בוחן את השמים.
איני חדל להשתאות
כמה נקודות השקפה יש בהם
- השיב
ויסלבה שימבורסקה, נקודתיים: ספר חדש
מפולנית: רפי וייכרט
פוסט חשוב
כתיבה איכותית
תכנים ערכיים
מסרים משמעותיים
נוגע בלב של דברים ואנשים
קד קידה
אומר תודה
מדבר גם מתוך פי ומוחי
ומבטא במדוייק את הלכי ליבי
יואב