בורסה קורסת, עשרות אלפי עסקים מתמוטטים, אלפי בנקים פושטים רגל, מאות אלפי אנשים מאבדים את מקום העבודה ואינם מצליחים לעמוד בתשלומי המשכנתא, מאות אלפי אנשים מאבדים את בתיהם. נשמע מוכר?

כן, ההיסטוריה ככל הנראה חוזרת על עצמה. כל מה שהעולם חווה בשנתיים האחרונות וככל הנראה יהיה גם מנת חלקנו  גם בטווח הנראה לעין התרחש כבר פעם ולמען האמת בעוצמה גדולה הרבה יותר.

לכל אורך שנות השלושים ארצות הברית ניסתה, ולא בהצלחה מרובה, להתאושש מהמשבר שתקף בסוף 1929. הדבר שהוציא אותה בסופו של דבר מהמשבר היה מלחמת העולם השנייה והסיוע הצבאי והאזרחי שהעניקה למדינות אירופה.

ב1939 ארצות הברית עדיין נמצאת בעיצומו של המשבר. 1939 היתה גם אחת השנים המוצלחות ביותר של הוליווד. ב1939 עלו על האקרנים שתיים מהקלאסיקות הקולנועיות הגדולות ביותר בכל הזמנים. שתיהן עוסקות במידה רבה במוטיב הבית. מוטיב שנגע לליבותיהם של אמריקאים רבים, שכאמור אבדו זה מכבר את בתיהם בשל אותו משבר כלכלי.

הקלאסיקה הראשונה היתה חלף עם הרוח בה מוטיב הבית, האדמה וההיאחזות בקרקע בכל מחיר עוברת כחוט השני לכל אורכו של הסרט. השנייה היא הקוסם מארץ עוץ, בה ג'ודי גארלנד הנפלאה, אז נערה בת 16, מגלמת את דורותי, ילדה המגיעה לארץ עוץ הקסומה והצבעונית ובכל זאת היא רוצה יותר מכל לשוב לבית בקנזס האפרורית. את מאווייה היא מצליחה להגשים כאשר היא נוקשת בנעליה 3 פעמים ואומרת את המשפט הבלתי נשכח "אין כמו בבית".

מתוך אותו הסרט העניקה לנו ג'ודי גארלנד את השיר הנחשב על ידי רבים כשיר הנושא הטוב ביותר בכל הזמנים – "שם מעבר לקשת". שיר שהוא תקווה למקום אחר, טוב יותר, לעתיד טוב יותר, לדורותי הקטנה ולארצות הברית כולה.

http://www.youtube.com/watch?v=QhzbzwPNgXA