כותרות TheMarker >
    ';

    בהמשך הדרך

    3 תגובות   יום רביעי, 10/10/07, 11:37
    לאחר שכתבתי באותיות של קידוש לבנה את הכותרת "אני רוצה להתעסק עם אופנה", נפניתי ליצור לעצמי את כותרת המשנה- "כיצד אהפוך להיות סטייליסטית?". שינסתי מותניי במרץ למתן מענה לסוגיה.שוב עמדה לרשותי הרשת, וכך איתרתי שלושה מוסדות שונים שעשויים לעזור לי בהגשמת חלומי (ו'אברבנל' אינו אחד מהם, באופן מפתיע). סבב בירורים אל מול אותם מוסדות הבהיר לי שחלקה הראשון של התשובה לשאלתי לעיל הוא- כדי להיות סטייליסט התחל את דרכך בשוד בנק/בהריגת קרוב משפחה עשיר/בארגון ערב התרמה עתיר סלבס/בזכייה בלוטוטוטו. היות ואף אחת מהאפשרויות הללו לא קסמה לי (חוץ מזכייה בלוטו), הלכתי על האפשרות היחידה שנראתה לי כבעלת פוטנציאל– התחננתי לאמא שתממן. מכיוון שדם פולני (למחצה) זורם בעורקיי, ומכיוון שבדמה של אמי הרומנייה- לא, הצלחתי לגייס את הכסף בקלות רבה יחסית.וכך נותר לי להתמודד בכובד ראש עם הבחירה באחד מהמוסדות המלמדים את הקורס המיוחל. לצורך ההחלטה גויס צוות סיעור מוחות, אשר שקל את הסוגיה בעיניים עסקיות קרות של עלות מול תועלת, תוך שקלול פרמטרים שלא היו מביישים נוסחאות מתקדמות לפיצוח אטום. לבסוף נפלה הבחירה. לא בפרסומת עסקינן ולכן אסכם רק ואומר כי הנבחר (נכון שזה מוסיף לו המון הדרת כבוד?) היה זה אשר נתן את הכי הרבה ת'כלס, והכי פחות תיאוריה.כבר בהתחלה הרמנו הפקת אופנה. מה אומר ומה אדבר, ניגשתי לפרויקט בנחישות שלא הייתה מביישת כלב רחוב מצוי הנדרש להגן על עצם שמצא. ערכתי מחקרים, ראיינתי אנשים, עצרתי עוברות ושוות על מנת לרתום אותן למשימה. או-אז הגיע יום הצילומים. "יום" אעלק.  בלילה הכי קר בתל-אביב התכנסנו כאן כולנו- סטייליסטיות בהתהוות, צלמים, מאפרת, מעצב שיער, דוגמניות קפואות שלא רגילות לדגמן (ככה זה כשמתעקשים על נשים אמיתיות בהפקה) ותרמוס התה שלי. הכי זכור לי מהלילה הזה הן כמויות בלתי נתפסות של ג'אנק שבלסתי. כדי להישאר ערה, כדי להתגבר על ההתרגשות, כדי לשמור על רמת מלחים בדם מול רמת סוכרים (זה התירוץ גם לשוקולד והעוגיות וגם לבייגלה ולבמבה). אני זוכרת גם את עצמי רצה לכל דוגמנית ודוגמנית משל הייתי אמא אווזה ועוטפת אותן במשהו חם מזדמן, בעודי מגישה להן בחרדת-קודש ספל מהביל מהתרמוס האגדי.אז מה למדתי על עבודת הסטייליסט עד כה?מעבר למסקנה הראשונית שפורטה בהתחלה, הנוגעת למדרגה הפיננסית בה עליך להימצא בעת לקיחת החלטה מקצועית שכזו, אפשר לומר שסטייליסט הוא הקפצון התורן.למה קפצון?טוב, זה פשוט: מפגישה עם הלקוח, לבחירה של מקום לצילום, מאיסופי-בגדים לסחיבת כל הכבודה (במשקל 2 טון, לאלו הרוצים להיות מקצועיים ככל האפשר), מהגעה לסט ועד היסטריה קופצנית לצורך שמירה על הכבודה באתר. מכרכורים סביב הדוגמנית/הצלם/המאפר/מעצב השיער/עוברי אורח שצריכים לא להיכנס לתמונה, ועד סיבוב מהיר הצידה פן ייכנס הפלאש לעיניים (לא להיבהל, אחרי 20 דקות חוזרת הראיה כמעט לנורמה. מניסיון). ולבסוף, מפיזור הבגדים בחזרה לחנויות, דרך כסיסת ציפורניים תזזיתית עד להגעת התמונות, ומשם עד לקבלת אישור כלל-עולמי למדהימותך כמבשר האופנתי הבא.למה תורן?כי נורא קשה לעשות את זה לאורך זמן, כאשר עם כל הבליסות הליליות הללו אתה מתחיל אט-אט לקבל צורה של כדור-ים.

    צבעוני, משעשע ומתגלגל.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/10/07 10:26:

      איזה כיף לדעת שגם בעולם הקשוח

      יש אמא אווזה :)

        10/10/07 11:48:

      ברוכה הבאה לעולם האופנה - גירסת "מאחורי הקלעים".  יופי של תיאור של חיי הסטיליסט. מנסיון, אחרי כמה מערכות של קפיצות כדור כאלו, הדברים נהיים הרבה יותר קלים - לא!

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      yael rozenvald
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין