הדרך שבה ניבטים בי דברים:
ג'ולה, מתנגנת פעימות, קצובה, מצטמצמת לכדי השקה עם ריצפה.
פמוטים של ילד, של שבת, מצקצקים להבת נרותיהם – אוירה.
טיפה מתגלגלת, תחרות עם עצמה, שקיפותה בצוואר, עצם בריח, פיטמה.
קולות מצוייצים, פה קטן אדמדם, שן חבויה בחך, טרם השיקה עצמה.
מעוך בסרעפת, גדל באדנית, מתיבש על חבל,
וגם כשעוצמת עיניים עדיין נושמים לי ריסים.
http://cafe.themarker.com/post/1360025/
|
תגובות (9)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
גם אני אבל הכי כיף זה כשהגבות שלך מרפרפות
לפי ממצאי הסיטי הזה, את נדרשת בדחיפות לבצע את הפעולות הבאות:
להדגיש את הסיבות לחייך חיוכים מרובים
למצוא את הנכונים לחבק חיבוקים מתכרבלים
למצוא את הרגעים לכתוב כאן יותר
ולא צריכה תירוצים לאהוב את עצמך.
מחזק ומחבק אותך רישתית.