לחיים , וכשאני כותב חיים אני מתכוון להיכרות שלי את העולם , יש יכולות מאוד ייחודיות להחזיר אותי לפרופורציות .

בתחילת הפרק האחרון של הסגה הבלתי אפשרית הזו שנקראת חיים שכבתי במיטה בעיצומו של מה שאני מגדיר כדיכאון "המחזור החודשי" שהן מחשבות על משמעות החיים והסיבות לקיומם בזמן שאני מג'גל את מעט הכסף שהרווחתי  (תמיד זה מעט מידיי) בין החשבונות החובות והסטלה , זאת הנקודה שבא חברו כוחות שנישגבים ממני בכדי להזכיר לי את מה שכבר שכחתי , תמיד יכול להיות גרוע יותר .

זה התחיל עם איזה סוג של כאב בטן שהתפתח במשך הלילה לקיקול כיבה , בבוקר אספתי את עצמי וירדתי למטה במטרה לנסוע ליום צילומים קליל ונעים יצאתי מהביניין כדי לגלות שגנבו לי את האוטו , מי שנגנב או נגרר לו האוטו מכיר את שלל התחושות שחולפות בראש , הלם , הכחשה בילבול וכעס עד שמגיעה ההבנה שכן זה כנראה נכון  האוטו נגנב , זונות .

הלכתי לסטודיו בדרך הארוכה רק בשביל להציץ בכול מוסך שעברתי לידו לראות אולי בדיוק מפרקים לי את האוטו .

היום עבר מגעיל כמובן והעבודה הפכה מקלילה למרגיזה סיימנו מוקדם והלכנו לשתות בירה שהפכה לערק כשחזרתי הביתה גיליתי שחרא מציף לי את המקלחת , הבעל בית אמר שהאינסטלטור היה והכול בסדר , זה כנראה עיניין של סטנדרטים .

אז עכשיו אני יושב בבית עם כאב בטן ומטושטש קלות מחכה לאינסטלטור אחרי שניקזתי חרא מהמקלחת שוב  , קשה לי להגיד שאני שמח וטב לבב אבל אימצתי גישה פילוסופית משועשעת על החיים : תתעודד , תמיד יכול להיות יותר גרוע ולפחות כול השיניים שלך בפה שייכות לך .(כמעט) .