0

חופש ושוויון ומה על האחווה? או אשמת השמאל

9 תגובות   יום שני, 2/8/10, 17:43

המהפכות המודרניות:

המהפכה הצרפתית היא האמא של המהפכות המודרניות. היא שהטביעה שלושת היעדים המודרנים שלה: חופש, שוויון, אחווה.

מהפכות חברתיות ששינו את פני העולם המודרני החלו בעיקר, אחרי המהפכה הצרפתית.

המהפכה הצרפתית גם לימדה אותנו פרק בהנעת שינויים חברתיים ודפוס הפעולה של המהפכנים, את הישגיה האפשריים ואת סיבובי הפרסה שנעשים בשמה.

המהפכה הצרפתית (כמו המהפכה הקומוניסטית, למשל) היא גל ששוטף את החברה המצפה לשינוי, מגיע לחוף המיוחל, אך אז הוא חוזר אל הים. בעוד הגל הימי אכן ניבלע בים בלי להשאיר חותם כלשהו, גל המהפכה, למרות שהוא חוזר על עקבותיו ומעלה כוחות אלימים ששוכחים את מטרות המהפכה – הרי הוא משאיר חותם לעתיד. הכוחות השמרנים עוברים טראומה כזו שכאשר הם חוזרים לבמת השלטון – הם נותנים דעתם לשינויים הנחוצים ולו רק כדי שלא תפרוץ מהפכה משסעת וחותכת – שוב.

אלה הם כמה הרהורים היסטוריים עולמיים על המהפכה.

המהפכה הציונית המודרנית:

עכשיו בואו ונשיב את אור הזרקורים אל המהפכה הציונית.

למרות שהיסוד המהפכני בה, נישכח (בגלל היותה עובדה ברורה לדור הצעיר, או בגלל כוחות דתיים ופוליטיים המעוניינים להשכיח זאת) הציונות הייתה מהפכה בנתיב היסטורי של היהודים. הציונות רצתה להיות לכוח המאחד את כל יהודי העולם כדי לשנות את מהלכה לקראת התנוונות, אך האורתודוכסים והמתבוללים חששו ממנה ונלחמו נגדה.

הציונות המודרנית שחרטה באופן ברור ומיידי על דגלה את זכותו של העם היהודי למדינה בשטחי ארץ ישראל (מבלי להתייחס לגודל השטח), התקדמה על כמה בסיסים:

מדיני (הרצל) שלא הניב תוצאות ממשיות פרט להצהרות עקרוניות בתחילת המאה ה20.

מעשי (ויצמן, בן גוריון) שהצליח לקבוע עובדות התיישבותיות בשטח כהכנה לרגע האמת,ולאחר מכן המשיך את הציונות המדינית והצליח לנצל את התנאים ההסטוריים למימוש המטרות.

סוציאליסטי מהפכני (בורוכוב ובן גוריון) שהניע את המעשה הציוני סביב דגל הצדק החברתי ומדינה שתגשים שוויון וחופש. רוב הציונים (אך לא כולם) נהו אחר הבסיס הזה וזה מודד להצלחתה על הזרמים האחרים.

הציונות המעשית התחברה ברובה לציונות הסוציאליסטית בהבטיחה מהפכה חברתית נגד הקהילות היהודיות המתנוונות בעולם כולו (כשקהילות אסיה ואפריקה היו בשביל המהפכנים הללו משהו בלתי ידוע). את המהפכה הציונית עשו מפלגות רבות, אך, כאמור, ההצלחה שהביאה לכדור להתגלגל עד הקמת המדינה היתה של הציונות הסוציאליסטית והשואה.

משיכת יהודים אלה לוותה בהבטחה לבנות מלכתחילה בישראל חברה צודקת ויפה: שוויונית וחופשית. מנהיגי הציונות הזו לא עסקו רק במאבקים חיצוניים להקמת מדינה יהודית אלא בפיתוח אידיאולוגי המחזק את קווי האופי של החברה היהודית כדוגמא וגאווה באיכותה.

השמאל הסוציאליסטי התאים לתפיסה הזו מאד, במיוחד שהכוח המניע של הציונות אכן היו תנועות הנוער הסוציאליסטיות-ציוניות במרכז ומזרח אירופה.

שני עקרונות המהפכה הציונית והעקרון השלישי:

ככה התפתחה בשמאל הציוני אידיאולוגיה המבוססת על

חופש

שוויון.

פרו' שלמה אבינרי במאמרו בעיתון הארץ בחודש יוני 2010 מגלה לנו איפה נכשל השמאל הציוני.

הוא טוען שהשמאל הציוני התרכז סביב שני הדגלים שאכן תרמו לחוזקה של הציונות והמדינה בשנותיה הראשונות, אבל שכח את העיקרון השלישי: האחווה בין הציונים ושותפות הגורל.

נושא האחווה המאחדת את הציונים סביב מרכזיותה של ישראל היהודית, והמאמץ לאחד את כל יהודי ישראל סביב הרעיון הציוני נותר מאחור משום המאבק הסזיפי של המנהיגות הציונית אחר רעיונות החופש והשוויון והעמדתם בראש החשיבות.

פרו' אבינרי מנסח את מסקנותיו בצורה מבריקה, אך אני אתרכז בניסיון אחד של חיזוי.

אם הציונות המעשית המחפשת את הצדק החברתי הייתה שמה את רעיון האחווה שבין כל הציונים בראש התורן, יתכן והיו מתרחשות שתי תופעות מבורכות:

  1. 1.השסעים הפוליטיים שבישוב היהודי היו פחות חריפים
  2. 2.השמאל היה מחזיק בשלטון זמן רב יותר ומצליח לגייס את הקונסנזוס שישמור על המדינה של היהודים.

אולי הדגל של אחווה בין היהודים יועלה, עתה, לראש התורן ושני הדגלים החברתיים ילוו אותו – אולי אז תוכל התנועה הציונית החברתית לעלות שוב לשלטון ולתקן את המשבר הציוני הפוער עכשיו תהום שמנהיגי הימין לא מנסים כלל לגשר עליה וללכד את כל היהודים סביב הרעיון הלאומי המדהים של היהודים.

דרג את התוכן: