Inside My Ivory Tower
פשטות
אני נעה על ציר זמן ללא מחוגים וכל מה שאני מרגישה זה את המגע שלי עם הקרקע היציבה בכל צעד
יש לי עכשיו נקודות מבט חדשות אני מזכירה לעצמי ומעיפה מבט דווקא אל זו שמסנוורת אותי עד עיוורון ואותה אותה אני מעריצה אליה אני כמהה והיא מחייכת אותי
אני מנהלת שיחות שבין השורות עם עצמי ועדיין אתה נוכח ברובן
משונה אני חושבת לעצמי איך חיים עם הכאב הדק והכמעט בלתי נראה לעין הזה של השלמה
אני תוהה ביני לבין עצמי אם זו האהבה המדוברת זו החסרת שיפוטיות זו ללא תנאי או ההפך בדיוק ומשחררת אותה ברגע של צליל שנכנס בי ומזכיר לי שלמרות או בגלל אני ממש לא כועסת אני רק מתגעגעת רק כואבת את חסרונך
|
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
עשיתי מעשה שהוא הרבה יותר עמוק מטלפון.
אל תטעי
אין כאן קורבנות
או תמימים
רק חוסר וגעגוע
אני משערת שאם נקודות היו אוויר זה היה יכול להיות הרבה יותר רלוונטי
:)
את ותבת נורא יפה, אבל אני לא מוכנה לנקד אותך עד שתעשי מעשה ותרימי טלפון אל זה שאת כל כך אוהבת
כי לפעמים
רק ככה אנחנו גדלים
ללטף?
למה ללטף?
למה להביע חיבה לכאב?
לבעוט בו, בכאב...
לקיבינימאט.
דיאבוליק.
מילים שלנו הם לפעמים גם מקום של מישהו אחר
לפעמים
זה המקום בו מתפוגג הכל....
תודה על הביקור :)
כמה יפה היטבת לבטא את ה'כאב הדק' של הגעגועים למשהו שאיבדנו.. תודה לך על השתוף והמשך יום נפלא וקסום***********
אני משערת שאנחנו נצטרך להסכים שלא להסכים בעניין הזה......
...בעיקר
כי זה בסדר
זה ממש ממש בסדר.
לא יודעת אם מעניין זו ההגדרה הנכונה
אבל
משונה
כן
גם שאני מסכימה איתך
גם :)
ובמגדל השן צליל חדש יתפוס מקום.
לטפי את הכאב ואז שחררי אותו לדרכו...
באהבה אין שום חיסרון והיא לא תלויה בעניינים האלה, גם לא בכאב, דק או אחר.
גם אז.
גם אז.
גם אז.