ב 2008 הוזמנתי להרצות בכנס עיצוב ייחודי בשיקגו.  "גראוויטי פרי" הינה וועידה יוצאת דופן למוזמנים בלבד בה מרצים אנשי שיווק ועיצוב מדיסיפלינות שונות, מקארים ראשיד מעצב המוצר ועד לארכיטקטים ידועים, מעצבי תפאורות סרטים זוכי אוסקר , מעצבי טרנדים וגם מסתבר, מעצבי מכוניות.  בכנס פגשתי את פרנק סטיפנסון.

פרנק הוצג בפני כמעצב המכוניות ה"חם" ביותר בתעשייה. הוא עיצב תחת במוו את ה X5 את המיני קופר המהממת ב 2001, משם הוא נקטף לתפקיד החלומי של המעצב הראשי של פרארי וקצת אח"כ המשיך לכיסא המעצב הראשי של קבוצת פיאט (הבעלים של פרארי), קריירה מופלאה.
אחרי הכנס אכלנו יחד חבורת המרצים ארוחת ערב ומשם עברנו פרנק ואני לבר חביב במרכז שיקגו שבו העברנו לילה ארוך של בירות וסיפורים. 
 
כש במוו החליטה על עיצוב המיני החדשה היא יצאה לפרוייקט נדיר בעולם עיצוב המכוניות.
נתחיל בזה שעיצוב מכונית חדשה כרוך בעלות מטורפת, בפרוייקטים גרנדיוזים לוקחים שני צוותי עיצוב שונים ובמקרים קיצוניים שלשה. כאן החליטה במוו לא לקחת סיכון.
הם הקצו חמישה צוותי עיצוב שונים שעבדו בנפרד ובסודיות מוחלטת על הפרוייקט לעבר תאריך יעד אחד. לכולם נתנו תאריך יעד אחד לפרזנטציה, שלאחריו יבחרו את הצוות המנצח מבין החמישה.
 
המיני הישנה והמקסימה הייתה אחד האייקונים הבולטים של שנות ה 60, האתגר לשחזר כזות יצירת מופת למכונית של היום היה עצום.
 
הדרך של פרנק לעיצוב העכשווי של המיני החדשה היתה לא פחות מגאונית. הוא בנה כמה דגמים של המיני, אחד לכל עשור שעבר. הוא עיצב את המיני כפי שהייתה נראית בגירסת שנות ה-80. משם יצא למיני כפי שהייתה נראית בשנות התשעים וממנה יצא לעיצוב הסופי של שנות ה-2000. זה היה תהליך מפרך ומורכב,  אבל התוצאה הייתה ועודנה לא פחות מגאונית.
 
 
בלילה שלפני הפרזנטציה הסופית, סיפר פרנק אחרי הבירה הרביעית, עבד יחד עם צוות איטלקי על הפינישים האחרונים של מודל בגודל אחד לאחד עשוי חימר. צוות האומנים האיטלקי,  הוא אחד מכמה צוותים של איטלקים שמשמרים באדיקות את האומנות המורכבת של בניית דגמי מכוניות חדשות מחימר. הדגם, סיפר פרנק, נראה כמו מכונית אמיתית לכל דבר, על כל פרט ופרט שבה, גם ממרחק של מספר מטרים בלבד.
 
השעה הייתה אחת בלילה, הצוות סיים עבודה מפרכת של ימים ולילות ועמד להתענג מול היצירה המוגמרת. בקבוקי שמפניה נפתחו, אנשים החלו לשתות ולחגוג את סיום הפרויקט, כשלפתע פרנק החוויר. הוא תפס את ראשו והצביע לכיוון האגזוז. "שכחנו את האגזוז", הוא סינן לעבר ראש הצוות האיטלקי, שפרץ במבחר קללות איטלקיות עסיסיות במיוחד.
"חייבים לעשות את האגזוז, אין ברירה", אמר פרנק. האיטלקי נראה מיואש. "אין סיכוי, הצוות שלי גמור".
 
 
פרנק התיישב והחל לחשוב בשארית כוחותיו, לבסוף לקח פחית באדוויזר שהייתה על השולחן, קילף את  העטיפה עד שנשארה רק פחית אלומיניום מבהיקה, הוא חתך את הקצוות והדביק במקום בו אמור לשבת האגזוז וזהו. איךשהוא, זה היה נראה מושלם.
 
 
למחרת בוקר הגיעו המעצב הראשי כריס באנגל והנהלת במוו לסיור בין הצוותים השונים, עבדותו של פרנק נבחרה כמובן פה אחד. בין אין ספור תשבוחות לכריס הייתה הערה אחת בלבד, אין צורך להשקיע כלכך הרבה בעיצוב מפורט של האגזוז, חבל על הזמן והכסף.
לא היה לי לב לספר לו צחק פרנק, עד היום אם תסתכלו על האגזוז של המיני קופר תוכלו לראות את הדמיון לפחית הבאדוויזר.
ומה עכשיו שאלתי את פרנק, עכשיו חייך מעצב העל, עכשיו אני עובד על הפיאט 500 החדשה. חכה חכה.
נ.ב.
גם כלכלית המיני היא הצלחה מסחררת. בחלומות הוורודים קיוו אנשי ב.מ.וו, בעלי המותג מיני, למכור 100 אלף מיני בשנה. בשנים האחרונות הם מוכרים פי שניים מכוניות. המיני החדשה הופכת בהדרגה למשפחה שלמה של דגמים: מיני עם גג פתוח, מיני קלאבמן ובקרוב גם מיני 4X4. המיני יצרה קטגוריה חדשה שלמה של מכוניות פרימיום קטנות ובעקבותיה רצים המתחרים: אלפא רומיאו מיטו, אאודי A1 ועוד.
המיני החדשה בניגוד לחיפושית החדשה היא לא גימיק אלא מכונית עם תוכן ומהות. מיני נבנתה מחדש ותוכננה מאפס ולא כמו החיפושית הולבשה על פלטפורמה קיימת. התוצאה היא מכונית שלא רק נראית טוב אלא גם נוסעת מצוין. הקהל לא טיפש וההוכחה היא בגרף המכירות.